מה אני כגבר יכול לעשות כדי לקדם עולם נקי מהטרדות מיניות?

אתם יודעים, ה"גם אני" (קמפיין METOO# שהחל בעקבות פרשת ההטרדות המיניות של המפיק ההוליוודי הבכיר הארווי ויינשטיין) הזה של נשים, אמיץ ככל שיהיה, חשוב ככל שיהיה בהצבת מימדיה ועוצמתה של תופעת ההטרדה המינית בחברה הישראלית ובכלל – הוא לא הוגן.

החשיפה הזו שמצופה  מנשים, כאילו בניסיון למגר את התופעה, המחיר הנפשי והסבל שנדרש מכל אישה שנחשפת מיותרים – אנחנו מבקשים מהקורבן שוב ושוב לספר את סיפורו, כשכבר ברור לנו שלא מדובר בסיפורים אישיים, בחריגות נקודתיות אלה בתופעה חברתית רחבה, כוללת, סטנדרטית.

אני מנסה לחשוב, מה אני כגבר, כאיש של אישתי, כאבא לשתי בנות ובן קטנים, שמבלי שארגיש יצטרפו בקרוב למעגל המוטרדות ואולי גם המוטרדים, מה אני יכול לעשות על מנת לקדם עולם נקי מהטרדות מיניות.

מיד אני חושב לעצמי: אני? הרי אני לא מטריד מינית, להפך! בקרב חבריי אני נחשב לנודניק צדקן, אני מעיר להם, מלבין את פניהם, משתיק גברים בכל פעם שאני מרגיש שהם מטרידים מישהי, אני לא שותק. אבל אז אני חושב עוד ונזכר, נזכר איך גם אני, על אף החשיבות שאני רואה לנושא, על אף הרצון שלי שהעולם יהיה נקי מהטרדות מיניות, גם אני הייתי שותף להן מפעם לפעם.
הנה מקרה אחד לדוגמא, תחשבו אם לא הייתם באחד כזה בעצמכם.

 

מתוך פרוייקט "זה מטריד" של סיגל אבין. צילום מסך

אחיי הגברים שיברו שתיקה
כשהייתי עורך דין צעיר התקבלתי לעבודה במשרד מוביל בתחומו, היינו צוות קטן של 3 עורכי דין בתוך משרד גדול. הבוס שלנו – עורך דין בכיר ושותף במשרד, אני ועוד עורכת דין צעירה.
יום אחד, בשבועות הראשונים שאנחנו הצעירים עבדנו שם, ישבנו עם הבוס ועברנו על מסמך כלשהו, הוא הסביר לנו מה מצופה מאיתנו במסגרת העבודה בתיקים בהם טיפל הצוות. תוך כדי הסבר הבוס קיבל מייל ופתח אותו. זה היה סרט פורנו. הבוס צפה בו יחד איתנו, העיר הערות על הבחורה בסרט ושואל את עורכת הדין הצעירה אם היא בעניין של דברים כאלה. אני, לבושתי, צחקתי איתו, היא שתקה.
נכון שאחרי שהבוס עזב את המשרד אני ועורכת הדין נשארנו לבד, דיברנו על זה וקצת נגעלנו יחד מכל הסיטואציה ומהבוס, אבל באותו הרגע ממש, כשזה קרה, אני שיתפתי פעולה והיא הייתה בעל כורחה בחורה שצופה בסרט פורנו, בחדר סגור עם שני גברים מצחקקים בגסות.

האם שמתי לב אז שמדובר בהטרדה מינית? האם שמתי לב לבעייתיות של הסיטואציה שנוצרה שם בחדר? אני לא בטוח. גם עכשיו כשסיפרתי לחברים את הסיפור היו ביניהם כאלה שצחקו ולא לגמרי הבינו את הבעיה – שוב אמרו שאני נודניק.

האינסטינקט הראשוני של כל אחד מאיתנו הוא להדחיק את העוולות שהוא עצמו שותף להם, להתייחס אל עצמו כאל מורם מהעניין. לייחס למטרידים מינית מחלה או עבריינות או לפעמים אפילו סתם חוסר חינוך ואנחנו, אנחנו לא לוקים בכל אלו.
זה לא ככה, עם כל אי הנעימות שנלווית לעניין, מנגנון ההטרדות המיניות, הזילות ברצונה וזכויותיה של האישה נוצר וטופח בחברה האנושית משך אלפי שנים, כולנו חלק ממנו, גם המודעים ביותר שבינינו חוטאים בו מפעם לפעם. לפעמים אפילו בלי להרגיש.

אחיי הגברים, אני קורא לכם, שיברו שתיקה, בואו נחקור את העניין בואו נפרק אותו ונדבר עליו עד שלא יישאר ממנו כלום.

ספרו איך גם אתם אולי שתיתם קצת יותר מדי והצקתם לאיזו מלצרית בדאנס בר, אולי הייתם במסיבת רווקים ומישהו הזמין איזו בחורה "לחגוג" אפילו אם לא השתתפתם, אולי ישבתם במילואים הרצתם עם החבר'ה בדיחות על הסמב"צית עם החזה הגדול בפניה, היא צחקה. ילדה בת 18 בחברת 8 גברים מבוגרים שצוחקים לה על הציצים – אחלה בדיחה.
כגברים, אנחנו חייבים להפנים, הטרדה מינית היא עניין לא ראוי, לא מצחיק, אנחנו חייבים את זה לנשים שלנו לילדות שלנו וגם לילדים שלנו ולחברים שלנו. לכולנו יש זכות לחיות באווירה נקייה מהטרדות מיניות ועל כולנו החובה להתנער מהן, להתנער ממי שמטריד מינית בחברתנו, לא לשתוק ולא לפחד להיות נודניקים. לא מהבוס, לא מהחבר'ה ולא מאף אחד אחר.

 

הטרדות מיניותפרשת הארווי ויינשטיין