הכי קל זה לזלזל באליה קדוש. אבל למה שלא נרחם עליה?

הכי קל יהיה לרדת על אליה קדוש. להפיל עליה צרור של מילים לא מחמיאות, כמו "ערסית", "פרחה" ו"פושעת". לבטל את ההתעסקות האובססיבית שלנו בה כסוג של ריגוש שאוחז בנו בכל פעם שאנחנו רואים יצור יפה מעורב עם פשע וסכנה, ממש כמו אותו "פושע חתיך" שקרולינה למקה ייבאו לאחרונה ושילמו לו אלפי דולרים רק כדי שיחייך מול בר רפאלי (עבודה שכל דוגמן או שחקן ישראלי היה יכול לעשות לא פחות טוב. אבל כנראה שלא טוב כמו פושע חתיך). להסתכל עליה כסוג של תופעה שאין לה שום קשר אלינו, מלבד לשעשוע או לנושא התורני שעליו אנחנו יכולים לצקצק.

אבל האמת של אליה קדוש היא קצת יותר מורכבת. הרבה יותר מורכבת מכדי שנתחום אותה כ"גיבורת התרבות הרדודה החדשה". לפני שנה וחצי, בגיל 18, התראיינה קדוש לאתר fashion forward. שם סיפרה על הילדות שלה, ועל העובדה שנאלצה לעבוד מגיל 12 ולטפל באחיה הקטן לאחר שאימה חלתה בסרטן. בד בבד שיתפה ביחסים שיש לה מזה שנתיים עם אישה (אז גם הצהירה שכרגע גברים כבר לא מעניינים אותה. אך כידוע היום היא כבר בזוגיות עם העבריין דודו אמויאל, שנמלט מהארץ לאחר התקיפה באיכילוב), באופן גלוי, אמיץ ובוגר יחסית לנערה בת 18. למעשה, בראיון קדוש דיברה בפתיחות חסרת ניסיון תקשורתי על הכל, כולל הנרקיסיזם שלה והצורך שלה להיות במרכז. כבר מהראיון ברור שהיא לא אחת שרגילה או טובה להתנהל במסגרות ולשמור על חוקים ברורים. וזה עוד לפני שהגיעה המחלה.

מתוך עמוד הפייסבוק של אליה קדוש

תסמונת סוסק, ממנה סובלת קדוש, היא תסמונת נדירה שפוגעת בכלי דם קטנים במוח ובפרט בעורק הרשתית, וגורמת לאיבוד שמיעה, פגיעה בראיה וכאבי ראש ולפגיעה קוגניטיבית. היא עלולה גם לפגוע במחשבה, לגרום לחוסר מיקוד, איבוד זיכרון, דיבור לא ברור ובאופן כללי לשינוי בהתנהגות. תוסיפו לזה טיפול בעזרת כמות גדולה של סטרואידים, והנה מתכון די בטוח לחרפן כל אדם, בטח מי שכבר מלידה אוחז בפתיל קצר. החיבה לתשומת לב בטח שלא עוזרת לרסן את ההתנהגות, והופ – קיבלתם את האישה והאגדה אליה קדוש.

כמובן שאין מקום להתנהגות אלימה כמו של קדוש והגברים שמאחוריה, כולל אבא שלה שמגן עליה בחירוף נפש (כמו שסביר שכל אבא אחר ינהג). אבל באותה נשימה צריך גם לראות אותה כאותה מפלצת שאנחנו יצרנו בעצמנו: אנחנו אוהבים בחורות יפות ומסוכנות, אנחנו אוהבים את הדרמה והאקשן, ולכן אנחנו אלו שמספקים לקדוש את הגפרורים למדורה. במקום להבין שיש פה בחורה שאוחזת בשילוש הקדוש של מחלה נוראית, רצון עז לתשומת לב וטמפרמנט חם, ואי לכך צריך לתת לה לקבל את הטיפול הרפואי והנפשי בכמה שיותר שלווה ושקט, אנחנו ממשיכים ללבות את האש הפנימית שלה, ולעודד אותה להמשיך ולדחוק אותה אל הקיצון – קדוש הרימה אצבע כלפי צלמים? כותרת! קדוש נשלחת להסתכלות באברבנאל? כותרת! קדוש שרבבה שפתיים? עוד כותרת!

כל מדריך להורה סוג ז' יגיד לכם שלפעמים הדרך הכי טובה להתמודד עם מעשה קונדס של ילד היא דווקא להתעלם ממנו, שכן הילד מחפש לבחון אותנו, ודווקא אם נגיד לו "לא" הוא ימשיך. קדוש היא ממש לא הילדה של כולנו, היא לגמרי הילדה של אבא שלה, אבל הילדים של כולנו רואים אותה. ולכן, הדרך הטובה ביותר להתמודד איתה – עבורה ועבור כולנו – היא פשוט להתעלם. אכן, היא יפה בצורה לא הגיונית, ולנו קשה להתעלם מיופי שכזה ועוד בטח שבקונטקסט מרגש שכזה, אבל מישהו חייב להיות המבוגר האחראי בסיפור הזה, ולהבין שקדוש היא לא רק בחורה פרועה, אלא בעיקר נערה בהפרעה.

אליה קדושבר רפאלידוגמנית