מירי רגב מתגעגעת לתפקידה כצנזורית

מירי רגב רוצה לחזור להיות צנזורית. לא צנזורית כמו שהיא הייתה לפני 14 שנה אז הייתה אחראית למנוע פרסומים שיפגעו בביטחון המדינה אלא צנזורית מהתקופה החשוכה יותר של קום המדינה, מהימים שאפשר היה לצנזר את סרטי הקולנוע והעיתונות, שאפשר היה לצנזר כל דבר שפוגע במעמד המדינה או בכבודה.  בג"צ קול העם משנת 1953 הבהיר כבר אז במדינה בת החמש שנים שאי אפשר לסגור עיתון רק כי טורי הביקורת שלו לא הסכימו עם הממשלה הנבחרת. המועצה לביקורת סרטים ומחזות לעומת זאת פעלה עד שנות התשעים במתכונת הזו  לא להאמין, והיא הייתה אחראית לצנזור הסרטים שלא היו "ראויים". מאמצע שנות התשעים המועצה הזו עוסקת בעיקר בסיווג הצפייה בסרטי קולנוע, אבל לא העובדה שאין יותר צנזורה או העובדה שאנחנו חיים בתקופה שבה כל אחד ואחת שמחזיקים סמארטפון רשאים לומר את דעתם,  כל זה לא משנה למירי רגב- היא רוצה בחזרה את המספריים. מבחינתה עיתונאי שלא חי בישראל, לא יכול לבקר את ישראל גם אם הוא עטור ניסיון ופרסים.

הנה מה שהיא בחרה לפרסם ברשתות החברתיות על הכוונה לשדר את הסרט "ארץ זרה" של היוצר שלומי אלדר בתאגיד השידור כאן: " דווקא הערוץ הממלכתי בישראל בוחר מכל הסרטים "להשקיע" מכספי הציבור שלו בקניית זכויות שידור של סרט הפוגע בישראל. זהו סרט על זהות ושייכות של אדם שעזב את ישראל ובוחר ללמד אותנו ערכים מה הם. הסרט טוען שישראל נגועה בגזענות ולאומנות ועל ציבור ישראלי שלא רוצה לשמוע ולראות יותר כלום, על ממשלה שוויתרה על תהליך שלום וניזונה מהסתה כלפי אמנים וערבים ושמאלנים. אין מקום לסרט כזה ואני מאמינה כי לא יירחק היום וגם הקרנות הציבוריות יהיו חייבות בנימוקים משכנעים יותר מדוע סרט כזה ולא אחר זכו למימון כספי הציבור".  היא מסיימת בקריאה לשר התקשורת "לבדוק את ההחלטה הלא ראויה של התאגיד לממן סרט מתקציב הציבורי הפוגע בציבור".

ספק אם רגב צפתה בסרט ונראה שזו היתה תגובה לפרסום באתר ICE, אתר ברנז'ה מכובד אבל ההד של דבריה ללא ספק יביא יותר צופים לסרט עצמו.

   שלומי אלדר יוצר הסרט "ארץ זרה". צילום כרמל אליהו

רגב לא הסתפקה בפוסט הזה. היא חשבה שזה נושא שחשוב לעלות אותו בישיבת שרינו של הליכוד, היא הרי ממונה על התרבות בישראל. לפי הדיווח של טל שלו בוואלה היא התלוננה שהסרט "מציג בצורה שלילית את הליכוד והבית היהודי". איוב קרא (שר התקשורת כן?) ענה בתגובה שהתאגיד לא היה צריך לקום. ראש הממשלה בנימין נתניהו הרגיע את שניהם ואמר שאף אחד לא רואה את הערוץ הזה.

אי אפשר שלא לקרוא את הטקסט הזה ולא לחזור לדבריו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק שאמר בראיון נדיר בסופשבוע לידיעות אחרונות שאנחנו נמצאים במדרון: "המדרון הזה הוא מדרון חלקלק, ומי יודע היכן הוא ייעצר. הוא יכול שלא להיעצר, ואז תהיה הידרדרות גמורה. אם המגמה הנוכחית תימשך או תחריף, היא עלולה להביא לסכנה שבספרות המשפטית קוראים לה 'עריצות הרוב'".

אהרן ברק מזהיר מעריצות הרוב. צילום יונתן קלינגר

רגב היא הרוב והיא בטוחה שמי שלא חושב כמוה, עדיף שלא יישמע ובטח שלא יקבל מימון ציבורי. קינתו של אלדר, עיתונאי מוערך, לארצו ששינתה את פניה לא לגיטימית ולא ראויה לשידור.

אני זוכרת ימים אחרים. שרתתי בדובר צה"ל כשרגב הייתה רב סרן צעירה, ראש מדור תקשורת מקומית. היא הייתה קצינה קפדנית שהקפידה על קוצו של יוד אבל גם ידעה לדבר בגובה העיניים עם כל חייל. היא הייתה אז הלוחמת הגדולה בעד התקשורת המקומית. מבחינתה אז כל עיתונאי ולו גם זה שכותב למעטים, ראוי היה שיקבל את הבמה להגיד את דברו. חופש עיתונאות מבחינתה היה אז לכולם, והיא נתנה את הכבוד לכל מי שאחז או אחזה בעט.

נכון, גם אז המטרה קידשה את האמצעים, והיא הייתה חדורת מטרות וגם השיגה לא מעט מהן. היא הגיעה בעבודה קשה לכל התפקידים שבהם רצתה עד לתפקידה הנוכחי כשרה אבל בדרך שמטה את הלגיטימיות לעבודת העיתונאי ובטח לזה שחושב אחרת.

מירי רגב כדוברת צה"ל. שנת 2005 צילום משה מילנר, לשכת העיתונות הממשלתית

נדמה שדווקא התיאור של הסרט שנתנה על הציבור הישראלי 'שלא רוצה לשמוע ולראות כלום' מדויק הפעם. הנה, רגב מייצגת הרוב, לא רוצה לשמוע ולא לראות מה יש לאלדר להגיד. אלדר סיקר במשך יותר משני עשורים את הנעשה ברצועת עזה, שידר, כתב ונתן לצופיו הצצה נדירה על מה שמתרחש מעבר לגדר, כשעוד היה אפשר לנסוע לשם ולספר את הסיפור דרך העיניים וגם שנים אחר כך. עד שנדמה היה שבאמת אין מי שרוצה להקשיב וגם אי אפשר לספר את הסיפור דרך חומות חמאס. הסרט שלו מדבר על ההקצנה בחברה הישראלית ובהנהגה הישראלית ואת זה רגב לא רק שלא רוצה לשמוע, היא גם לא רוצה שאתם תשמעו או תראו.

הטריילר של 'ארץ זרה' שמירי רגב לא רוצה שתראו. 

בעידן של ריבוי ערוצים וריבוי דעות, אפשר רק להתגעגע למירי רגב ההיא- זו שנלחמה על זכויות העיתונאי להשמיע את דעתו, אבל גם לדעת שאת המידע והנגישות אליו לא ניתן יותר לצנזר גם עם הרוב של רגב חושב אחרת.

אהרן ברקמירי רגבשלומי אלדר