בזבוז האוכל בישראל גורם לנו לנזק ענק

מי מאתנו שזוכר את הניצחונות הגדולים של מכבי תל אביב על צסק"א מוסקבה בסוף שנות השבעים, בוודאי גדל בבית בו היה חייב לסיים הכול מהצלחת, אסור היה להשאיר שם אפילו פירור. בין אם הסיבה הייתה הילדים הרעבים באפריקה או בהודו, או חוויות ההורים שנצרבו בשנות הצנע או המלחמה, המסר היה ברור: אוכל לא זורקים. אבל שנות השפע והרווחה הכלכלית הפכו את תופעת בזבוז המזון למכה אדירה לכלכלה, לסביבה ולחברה – בישראל, כמו גם במדינות מפותחות אחרות.

בזבוז המזון מתרחש בכל חלקי "שרשרת המזון": זה מתחיל מהגידול בשדה או במטע, אז נשארים ולא נאספים הפירות והירקות השונים, הקטנים, הגדולים והמכוערים, כיוון שמחירם נמוך מאוד ועלות האיסוף, ההובלה והשיווק יקרות מדי. בהמשך, אם האחסון או ההובלה מתבצעים בתנאים לא מתאימים – כמו חשיפה לשמש או קירור עמוק מידי, התוצרת החקלאית נפגעת ותירקב מהר יותר. התעשיינים, יצרני המזון המעובד, מבקשים להגדיל את הרווח שלהם באמצעות הצפת השוק במוצרי מזון, גם אם בסוף חלק מהמוצרים נזרקים לפח – ההפסד כנראה קטן יותר מאשר במצב של חוסר של המוצר הזה על המדפים ברשתות השיווק. ובסופו של דבר, הצרכנים אינם יודעים כיצד לנהל את מלאי המזון בבית וחוששים מפני צריכת מזון מקולקל, ולכן ממהרים לזרוק לפח כל פריט מזון שאינם בטוחים ב-100% שהוא טרי ובטוח למאכל.

אז מה עושים? ברמה האישית, כדאי לצאת לקניות עם רשימה ולקנות רק את מה שבאמת צריך. מומלץ לא להתפתות למבצעי 1+1 ודומיהם, אלא אם בטוחים שניתן לצרוך את כל המזון לפני שיתקלקל. בבית יש ללמוד לסדר את מלאי המזון, כך שהפריטים עם תאריך התפוגה הקרוב יותר יהיו בחזית המדף ולא יידחקו לאחור. ניתן להקפיא את רוב מוצרי המזון לפני שתוקפם פג ולהפשיר כשיש להם שימוש. מירקות עייפים ניתן להכין ירקות כבושים טעימים, ומפירות רכים מידי – קומפוט או ריבה ביתית. קצת יותר מודעות תביא לחיסכון כספי לא קטן ולתרומה גדולה לשמירה על איכות הסביבה.

במישור הלאומי, פועלים מספר ארגוני מגזר שלישי להפחתת צמצום בזבוז המזון. גם ממשלת ישראל התגייסה – במשרד להגנת הסביבה יש רצון עז לצמצם את כמות פסולות המזון, ומשרד החקלאות אף יצא ממש לאחרונה בשני מיזמים מעשיים: חקלאים שיאספו תוצרת חקלאית עודפת, כזו שלא כדאי להם מבחינה כלכלית לקטוף ולשווק, ויעבירו אותה לעמותת חסד, יקבלו תשלום מהמדינה עבור פעולת האיסוף. מיזם נוסף מעודד רשתות שיווק למכור ירקות ופירות "שונים": קטנים מדי, גדולים מדי או פשוט מכוערים. רשתות שימכרו פירות וירקות כאלו, יקבלו סיוע מהמדינה. מכיוון שרוב מוחלט של תושבי ישראל לא אוכל מספיק פירות וירקות (ההמלצה של משרד הבריאות היא ל-7-8 מנות פרי או ירק ליום!) הרי שמאמצים כאלו לצמצום בזבוז מזון, תוך הוזלת מחירי הפירות והירקות (או תרומה שלהם), עולים בקנה אחד עם המאמץ הלאומי לשפר את התזונה של תושבי ישראל, את בריאותם הפיזית ואת מיצוי פוטנציאל הגדילה והשגשוג של ילדי ישראל.

ד"ר חגית אולנובסקי מנהלת הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא

אבל כאן אני מבקשת להניף כאן דגל אזהרה: אסור לנו לשפוך את התינוק עם המים. אנו חייבים לוודא שהמאמצים לצמצם את בזבוז המזון לא גובים מאתנו מחיר כבד שאנו לא רוצים לשלם. לדוגמה, בסוף כל יום מוכרים את הבורקסים והרוגלך במחלקת המאפים בסופרמרקט בחצי מחיר;  יצרני השתייה הממותקת תורמים בקבוקים שכמעט פג תוקפם לעמותות חסד המחלקות אותם בתוך סלי המזון לנזקקים, במקום לשלם את מחיר ההטמנה של התוצרת העודפת;  יצרני ממתקים ועוגיות נוהגים באופן דומה. במקרים הללו, צמצום בזבוז המזון כך שלא ייזרק לפח מזון שעוד ניתן לצרוך אותו, מעודד (ולעיתים אפילו גורם) לעניים ולחלשים ביותר בחברה הישראלית לצרוך מזון שאינו בריא, פוגע במיצוי היכולות שלהם, פוגע בכושר ההשתכרות שלהם ומביא לנזקים רבים נוספים. אסור לפתור בעיה סביבתית-חברתית אחת באמצעות יצירה של בעיה אחרת!

לסיכום, מדינת ישראל חייבת להמשיך לעודד צמצום בזבוז ירקות ופירות באמצעים שפירטתי לעיל, ובדרכים נוספות. לעומת זאת, יש לצמצם את ייצור מוצרי המזון המעובד, הממתקים והשתייה הממותקת, ולאסור על תרומה או הוזלה משמעותית של המוצרים הללו לקראת סוף חיי המדף שלהם. ברמת הפרט, אני מפצירה בכל אחד לצמצם את בזבוז המזון האישי שלו ושל משפחתו. אפילו אם נצליח להפחית רק 10% מהבזבוז, התועלת הכלכלית תהיה משמעותית. עוד לא פגשתי משפחה שלא תמצא שימוש לכמה עשרות או מאות שקלים חדשים נוספים בכל חודש.

*******

התכנית "על המשמר" תעסוק מכת הפסולת היוצרת בזבוז ופגיעה בחיים של כולנו. התכנית תשודר בשני, בשעה 21:00 ב"כאן", תאגיד השידור הציבורי.

אוכלחקלאותירקותעוניפירות