הסיבות המעצבנות שבגללן תיירות הפנים בישראל קורסת

משרד התיירות חוגג ויש לו סיבה טובה: את היעד – 3 מליון תיירים בשנה, הוא כבר חצה מזמן. אוטוטו הוא יוכל להתגאות בהבאת 4 מליון תיירים בשנה. יחסית לעצמנו אלה נתונים חלומיים, יחסית למדינות באיזור הם צנועים למדי. מצריים, קפריסין, יוון וכמובן טורקיה מכפילות ומשלשות את המספרים האלה. גם כשמחשבים את התל"ג מתיירות אנחנו מתחת לממוצע – רק 2% כשהממוצע העולמי עומד על סביב 4%, אבל כשחושבים על גלגלי הקוצים שהתגלגלו במלונות התל אביבים והירושלמים בצוק איתן ובעופרת יצוקה, אין ספק שמצבנו השתפר פלאים. אלא שדווקא בתקופתן של הממשלות הכי ימניות שישראל ידעה, אלה שמדגישות בפנינו נונסטופ את יופיה של הארץ ומפצירות בנו לסייר בה – תיירות הפנים בשפל.

יקר לנו מדי לשלם יותר מאלף שקל בלילה על מלון 5 כוכבים, כשבכמה קליקים אנחנו סוגרים במחיר הזה 3 לילות בלא מעט מדינות אירופאיות. למלונאים הישראלים זה כנראה לא מאוד משנה. אולי הם אפילו שמחים שהישראלים טסים רחוק מהם והם נשארים עם הזרים המנומסים. זה גם לא מפריע להם להתלונן על רגולציה מכבידה ויוקר מוצרי המזון וכוח העבודה, שלטענתם לא מאפשרים להם להוזיל את המחיר. הם לא לגמרי טועים: אכן שכר המינימום בישראל גבוה יותר מאשר בירדן ובטורקיה ובישראל הוצאות הביטחון גבוהות ובניגוד למדינות אחרות – תשלומי הארנונה כאן לא מתחשבים בתפוסה. אבל לצד זה, אמיר הלוי, מנכ"ל משרד התיירות מתגאה בהפחתה שביצע בשנה האחרונה של חלק מהמחוייבויות הרגולטריות. מאחר שעסקי המלונות בישראל די ריכוזיים, שווי ההפחתה פר מלונאי יכול להגיע למליון שקלים וחצי בשנה. המחשבה של משרד התיירות הייתה שהפחתה בעלויות תתגלגל לצרכן – אבל זה פשוט לא קרה. הלוי עוד לא ממהר להסכים איתי שהוא פראייר, אבל הוא כבר זז באי נוחות כשמדברים על זה. "אני מאמין שעוד נראה את ההטבות האלה מתורגמות גם להנחות", הוא אומר ולא ממהר לעצור את הגיחוך שלי.

אז למלונאים לא רע גם בלי תיירות פנים, אבל הצימרים נמצאים בעיצומה של הכחדה. תעשיית הצימרים, שהחלה במושבים ובקיבוצים שנות השמונים, כשגידולי פלפלים ועגבניות הפכו ללא משתלמים והחקלאים הותיקים כבר עייפו, מנתה בשיאה כ 8000 יחידות. בעשור האחרון ירדנו ל 6000, צניחה של 25% וההערכות בענף הוא שבשנים הקרובות המספרים יקטנו בחצי. הביקתות והחדרים הוסבו למגורי סטודנטים והשכרה לפי שעה לזוגות בוגדניים. "זו ירידה טבעית", טוען הלוי. "לענף הזה נכנסו הרבה אנשים שתיירות היא לא המקצוע שלהם, הם עשו טעויות, היו להם ציפיות מופרזות, הם לא ידעו להתנהל וחשבו שבאו להתעשר", הוא מגלגל אל מותשי הענף את האחריות. גם זה לא לגמרי מדוייק. הוצאות התפעול של צימר ממוצע מגיעות לכ 137,000 ש"ח בשנה, כשהצימר מאוכלס סביב 120 יום. לא משתלם לגבות פחות מ 700 ש"ח ללילה בעלויות כאלה, וזה עוד בלי שהכנסנו לתחשיב עלויות של בריכה. אם יש לך מתחם מרובה צימרים עלויות התפעול פוחתות פר יחידה, אבל כדי להגיע למתחם כזה תצטרך לקחת הלוואות שצריך להחזיר. במצב כזה, מרוויחים כמעט אך ורק אלו שבנו צימרים אולטרה יוקרתיים, שמחירם נע סביב 2000 שח ללילה.

אז מה האלטרנטיבות? אייר ביאנבי, שמדינות רבות כבר פעלו למסות ובערים מסויימות כבר אוסרים ממש את קיומו, יהפוך בקרוב גם בישראל לעסק פחות ריווחי, כי למרות שמשרד התיירות מעודד אותו – משרד האוצר פועל להטיל עליו מיסים כבדים, בלחץ המלונאים שמגדירים אותו "שוק שחור ופרוץ". דירות להחלפה? הדתיים נופשים כך כבר עשרות שנים וגם החילונים התחילו להכנס בשנים האחרונות לעניינים, אבל באחוזים די נמוכים, כי אנחנו לא ממש סומכים על משפחה זרה שבאה לנפוש לנו בבית. השמיים פתוחים, מחירי הטיסות זולים, העולם מלא באופציות. עבור הישראלי, ישראל ירדה לתחתית סולם העדיפויות כשמדובר בנופש. חפשו אותנו בדרום רומניה.

התוכנית "על המשמר", המשודרת בתאגיד השידור הציבורי, "כאן 11", ביום שני ב-21:00, תעסוק הפעם במשבר תיירות הפנים בישראל. 

לינוי בר גפןמלונותצימריםתיירות