הבחירה בזאב רווח להדליק משואה היא התייצבות המדינה לצד הפוגעים

זה לא שלפני ההודעה שזאב רווח ידליק משואה, חשבתי שהממשלה הנוכחית היא מופת למוסר והגינות, אבל איכשהו ההכרזה הייתה מבחינתי הקש ששבר את גב האומה או אם תרצו, המסמר האחרון בארון שכולנו מתחבאים בו ומתביישים לצאת.

כי אם לא הספיקה לנו פריקת העול של להעלות לבמה את האורח המיותר מהונדורס שרק במקרה הוא נשיא המדינה שקונה מאיתנו נשק כדי לירות באזרחיה הלא חמושים ושקונסול הכבוד שלה מסנגר על נתניהו תחת כל עץ רענן (היוש יהורם גאון) ושהקשר בינו לבין החזון הציוני הוא הקשר בין מחט לתחת אז עכשיו כבר ברור- אין פה משגה, אין פה "בחירה אומללה", לא טעות ולא חוסר תשומת לב.

יש כאן התרסה ואמירה קולנית שהממשלה הזו עומדת על זכותה לרמוס עד עפר את אזרחיה ובהפגנתיות. החיבוק החם (והרווחי) שמירי רגב העניקה לאייל גולן הפך למדיניות מוצהרת של המדינה הזו להתייצב בכל מצב, בכל סוגיה מקטבת, לצדם של הפוגעים. הממשלה הזו אומרת בגלוי שהחלשים, שפעם פשוט לא עניינו אותה, היום הם הפכו לאויביה.

הבחירה בזאב רווח שהתלונות שהוגשו במשטרה נגדו נסגרו בגלל קושי ראייתי ולא כי לא היו דברים מעולם, מתגמדות למול הודאתו שלו עצמו כי ליטף עכוז של אישה זרה על השטיח האדום בפסטיבל קאן. תקיפה מינית כסיפור פיקנטי, אפילו שובבי. את הבושה שאיבד זאב רווח שתמך בגלוי באופק בוכריס (עבריין מין מורשע) ובמשה איבגי (שההליכים נגדו בגין תלונות תקיפה מינית עוד מתנהלים) כבר מזמן איבדה עכשיו גם הממשלה.

תקיפה מינית כסיפור פיקנטי, אפילו שובבי. זאב רווח

הטענה כאילו התלונות נבדקו ולא נמצא בהם ממש לא יכולה כבר לעלות כשהתוקף מכריז על עצמו בריש גליי, מדבר בגלוי על עבירות על החוק במדינה והממשלה, שהיא הריבון, שהיא הזרוע המבצעת שתפקידה למנוע את הפרתו בוחרת במקום באופן ההפגנתי ביותר להשתין בקשת על הקורבנות, על הייצוגיות ועל הממלכתיות. בבחירתו של רווח להדלקת משואה היא בעצם טוענת שמעשיו והתנהגותו המתמשכת, לא שהם זניחים או שאין להם חשיבות אלא להפך, שהכוחנות הזו ראויה. ראויה לכבוד, ראויה לפרס, ראויה לפרסום וראויה לרגע החגיגי הזה שבו מודלקת משואה "לתפארת מדינת ישראל".

זה לא שלא ברור האם רווח אשם במשהו כשרווח עצמו מודה בתקיפה מינית, הכל ברור כשמש. לרווח אין סיבה לשקר. הרי החברה כולה טופחת לו על השכם כשהוא מספר את האירוע בגוף ראשון וזוכה לשבחים ולפרסום כדמות מופת.

אלימות היא התפארת החדשה כפי שלא הייתה מעולם. את פסח אנחנו חוגגים בירי צלפים על קטינים לא חמושים, על אישה עם דגל ועל העיתונות שמסקרת את האירוע ואת הקמת המדינה נחגוג במכירת נשק לדיקטטורים רצחניים שיהפכו אצלנו לבני בית ובאמירה ברורה לקרבנות עבירות מין לפיה גם החוק הקיים במדינה אינו מחייב את הממשלה.

כבר הרבה זמן שאנחנו מקטרגות ומתפלמסות ומאשימות את הממשלה כשהיא מתייצבת לצד התוקפים כיוון שעד כה היא שמרה על ניטרליות לכאורה, אך מעולם זה לא היה נהיר כמו עכשיו כשהמדינה החליטה להודות בגלוי -זה לא שלא אכפת לנו, אנחנו פשוט חד וחלק בעד אלימות מינית. ממשלת ישראל אימצה כתכונה את הכוח על כל היבטיו וכשהוא משרת אותה ושומר עליה במקום על האזרח אז נגמרת גם הבושה וההסתרה. זה מאפשר לה לצאת בגלוי עם תמיכה חד משמעית, לא ברווח או בגולן, אלא בביצוע עבירות מין כנגד האזרחים והאזרחיות שלה.

הדלקת משואותהטרדות מיניותזאב רווחיום העצמאות