תקנון שלא מבחין בין המינים בהכרח מוביל לאפליה נגד נשים

בימים האחרונים נשאלתי למה בעצם צריך לאפשר לסייפת דלילה חטואל-ברוך, לייצג את ישראל באליפות אירופה שתתקיים בעוד 10 ימים בסרביה, למרות שלא קבעה את הקריטריון שנקבע על ידי איגוד הסיוף.

חטואל-ברוך מבקשת להתחרות אחרי שנה של היעדרות בה הייתה בהיריון ובחופשת לידה (כשהיא מתאוששת מניתוח קיסרי), אשר בגינם נבצר ממנה להתחרות ולקבוע את הקריטריון הנדרש, על מנת לייצג את ישראל בתחרות הקרובה.

"התקנון של איגוד הסיוף הרי לא מבחין בין נשים וגברים. הוא קובע דין זהה לשניהם. סייף או סייפת יוכלו לייצג את ישראל רק אם התחרו בשנה שקדמה לתחרות וקבעו קריטריון. אז למה צריך לתת לה להתחרות בלי שקבעה קריטריון?" –  נשאלתי.

אז זה בדיוק העניין. דווקא התקנון הזה, שלא מבחין בין גבר לאשה וקובע דין אחד לשניהם, מפלה נשים. התעלמות התקנון מהתקופה בה ספורטאיות היו בהיריון ובחופשת לידה, ובשל כך נבצר מהן לקבוע קריטריון, והחלת הדרישות לגבי הקריטריון באופן זהה על נשים וגברים, בלי להתחשב בתקופת ההיריון וחופשת הלידה, היא זו שמפלה נשים ופוגעת בהן.

"ומה אם ספורטאי (גבר) נעדר לתקופה ארוכה בגלל פציעה ולא יכול היה להתחרות ולקבוע קריטריון? גם אז היית אומרת שצריך לתת לו לייצג את ישראל כשהחלים מהפציעה, בלי שקבע קריטריון?" – הקשו השואלים.

זה ממש לא אותו דבר. פציעות בספורט הם נחלת הכלל – נשים, גברים, כולם לצערנו נפצעים, ללא הבחנה. לעומת זאת, רק נשים יולדות ונאלצות להיעדר במהלך חלק מתקופת ההיריון.

לאורך שנים, הופלה ספורט הנשים לעומת הגברים. בתקציבים, בפרסום, בשידורי הטלוויזיה, בכל.  המחוקק היה מודע לכך וחייב את איגודי הספורט, בענפים השונים, לקבוע בתקנוניהם הוראות בדבר מתן הזדמנות שווה לפעילות של נשים בספורט. ומה יותר הזדמנות שווה לנשים בספורט מאשר הכרה בתקופת ההיריון וחופשת הלידה כתקופה ייחודית שלגביה צריך להחיל דין מיוחד לנשים? בדיוק מהסיבה הזו החלטנו בשדולת הנשים להצטרף לעתירה של חטואל-ברוך, כידידות בית הדין – כדי להשמיע את מה שאנחנו יודעות ומקדמות כבר שנים.

 

מאבק דומה מנהלת בימים אלו סרינה ויליאמס, ככל הנראה הטניסאית הגדולה ביותר בכל הזמנים. איגוד הטניס הבינלאומי מכיר אמנם בתקופה של היריון וחופשת לידה, ומאפשר לטניסאית שחוזרת לאחר חופשת לידה, להתקבל לתחרויות בשנה העוקבת לשנה בה נעדרה בשל ההיריון והלידה. אולם, לפני שיצאה לחופשת לידה ויליאמס הייתה ממוקמת ראשונה בדירוג העולמי. כששבה לשחק נתקלה בהחלטה המקוממת של איגוד הטניס העולמי: 14 החודשים בהם וויליאמס לא התחרתה יירשמו כשנת היעדרות ללא סיבה. המשמעות עבורה היא הורדה למקום 453 בדירוג וכעת היא נאלצת להיאבק מחדש על דרכה לצמרת מול טניסאיות שנמצאות מאות רמות מתחתיה.

הגיעה העת, בשנת 2018, שכל ענפי הספורט בישראל יכירו בכך שיש נשים בספורט, ושיש תקופות מובנות בחייהן של נשים מעצם היותן נשים, שייחודיות רק לנשים, ועל מנת שתינתן להן הזדמנות שווה, יש להכיר בתקופות אלה, ולהחיל לגביהן דין מיוחד. כשזה יקרה, נוכל להגיד שמתקיים השוויון – שוויון מהותי. לא פורמלי.

אם ספורטאית אולימפית מובילה, עם רקורד בינלאומי, כמו חטואל-ברוך, מצליחה להביא את עצמה בגיל 37 לחזור מחופשת לידה, כשהיא אמא לשני ילדים, ומבקשת לייצג את ישראל, לא רק שאל לאיגוד הסיוף להקשות עליה, אלא עליו לעשות כל שביכולתו על מנת להקל עליה, ולאפשר לה להתחרות.

אפליהחופשת לידהספורט נשיםספורטאיות