אתמול זו היתה אישה ש"בגדה" בבעלה, מחר בית המשפט ירדוף גם אותנו

השבוע פסק בית המשפט העליון שאישה יכולה לאבד את זכויות הקניין שלה ברכוש המשותף משום ש"בגדה בבעלה", כלומר ניהלה מערכת יחסים עם אחר לאחר שהיא ובעלה נפרדו. לכאורה, מקריאת פסק הדין עולה שקיימים סעדים נוספים שקיבל כאן הגבר בגין רכוש שהיה בבעלותו בטרם נישא לאישה וחי איתה שלושה עשורים, אולם עצם הגיבוי המלא שנתן בית המשפט לבית הדין הרבני הגדול הינו גיבוי לנישואי קניין, בו האישה היא קניינו של הגבר וזכויותיה אינן שוות. היינו, לאחר שהם נפרדו ובטרם קבלת הגט, הגבר יוכל לנהל מערכת יחסים מינית עם אחרת, ובניגוד לאישה אין לגביו "דין מורדת". הוא לא יחשב בוגד וזכויותיו הקנייניות ברכוש המשותף לא תפגענה.

יצא ובעת שפורסם פסק הדין הייתי באוטו, בנסיעה ארוכה. כלואה בחלל סגור, שהמפלט היחידי ממנו הוא הרדיו. הקשבתי קשב רב לפרשנים השונים, החל מהפרשניות הפמיניסטיות וכלה בפרשנים גברים (איך לא?) שנצמדו לפרשנות המשפטית הטכנית והצרה, והסבירו שאין למעשה כל קשר בין "בגידתה" לכאורה של האישה לבין הפסיקה, שניתנה על בסיס מה שמאפשר החוק לשופטים. האמירה הזו, לכשעצמה, מזעזעת בעיני. בית המשפט העליון, מתוקף תפקידו ברשות השופטת, אמור להתוות דרך ולפרוץ דרך עבור הפוסקים מתחתיו. אם המיטב שיכול העליון לעשות הוא להוות חותמת גומי לערכאות נמוכות יותר, הרי שכנראה לא צריך D9 כדי להרוס אותו – הוא כבר נדרס בידי הדחפורים הפוליטיים.

משמעות ישיבתם בדין של שופטי העליון, היא לשם מתן מבט רחב, עקרוני ואף ערכי וחדשני על החוק הישראלי, ועומדים לרשותם כלים של צדק ורוח החוק, שמקנים להם את היכולת ליישם כאן מנהיגות משפטית. מבלי להיות משפטנית ברור לי, שהבחירה המודעת של ההרכב הייתה להיות כאן ראש קטן. באופן אירוני, עולה מהפסיקה שמה שבוצע כאן, מלבד פיגוע משפטי בזכויות נשים, הוא אקטיביזם שיפוטי שבא למחוק תקדימים והלכות קודמות ולהכפיף את הפסיקה בענייני רכוש משותף להלכה הדתית. למה זה אירוני? כי בחירת השופטים בשנים האחרונות, על פי הצהרות שרת המשפטים איילת שקד, נועדה בין השאר להילחם ב"נגע" של האקטיביזם השיפוטי, שלשיטתה הוטמע במערכת המשפט על ידי השופט אהרון ברק. מסתבר שאקטיביזם שיפוטי זה סבבה, כל עוד הוא משרת לא את האזרח והאזרחית הקטנים, אלא את אנשיי שלומה. לא צריך להיות רדיקלי/ת כדי להיות אקטיביסט/ית – יש גם אקטיביזם שחותר לנסיגה לאחור ופועל על ידי כך שאינו מייצר "דְרָש" ללשון החוק, אלא נצמד ל"פְּשָׁט" כדי להחזיר עטרה ליושנה. כלומר אותנו למטבח, את הלהט"בים לארון וכיוצא בזה. כשמדובר בבית היהודי, הרי ששימור כוחה ההרסני והמפלה של הרבנות על הנישואין והגירושין במדינת ישראל, הוא בהחלט אינטרס פוליטי מובהק.

לכן פסק הדין הזה מסמל עידן חדש, שבו נמחקות אחת אחרי השנייה, בזכותה המפוקפקת של שרת המשפטים ומינוייה השנויים במחלוקת, כל ההישגים שהשיגו נשים בשלושת העשורים האחרונים. למשל, השופט שטיין, שישב בדין, הוא שופט מזן השופטים שאוהב למנות גם מנהיג רגרסיבי אחר – טראמפ. שקד ייבאה אותו ביבוא אישי מארה"ב במיוחד על מנת לעבות את סגל שופטי העליון בשופטים שמרניים, באצטלה ליברלית. מסוג הליברליזם שיכול להפיק תחת ידו פסק דין האומר כי "אינו מתערב בהחלטה של ערכאה שיפוטית אחרת", למרות שהוא יודע שמדובר בדין דתי שאינו שוויוני ואינו פוסק בהלימה לספר החוקים הישראלי ולחוקי יסוד העוסקים בזכויות הפרט ובשוויון. ככה, טבל שטיין ושרץ בידו: גם לא באמת פסק, וגם נתן לגיטימציה לבית דין רבני, ששנאת נשים ופגיעה שיטתית בהן ובזכויותיהן היא לחם חוקו ומשרת את בסיסי הכוח שלו.

כאמור, אני לא משפטנית. אני מנתחת את הפסיקה הזו מנקודת מבט של אישה, של פמיניסטית ושל מי שליברליזם הוא לצנינים בעיניה, כולל ליברליזם שיפוטי ה"מכבד" ערכאות מפלות מתחתיו, שכן ליברליזם כזה מקדש את כוחות השוק, ואלו נשלטים על ידי תפיסות כוחניות, פטריארכליות ופוליטיקה גברית, שיעשו הכל על מנת לשמר את כוחה ומעמדה למול התנועה הפמיניסטית.

כל אישה וגבר שקוראים את מה שאני כותבת כאן, ראוי שיזכרו זאת בדרך לקלפי בבחירות הארציות הקרובות. בחירה בליכוד, בבית היהודי, במפלגות החרדיות ובמפלגות שמרניות שהתפצלו מכל אלו, מכל סיבה טובה שתעלו בדעתכם/ן, תהיה עבור החברה הישראלית בבחינת "הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות". היום זו אישה עלומה שאנחנו לא מכירות/ים, מחר – קרבן השלטון הרגרסיבי הזה תהינה אנחנו.

בגידהבית דין רבניבית המשפט העליוןגירושים