היופי של ענת זמיר לא היה קללה. הגברים שפגשה בדרך דווקא כן

"הייתי בת שמונה עשרה כשבעלי הראשון הכיר לי את עולם הסמים. היינו כל המי ומי וכולם רצו לזיין את כולם. אז היו הרבה חגיגות משותפות… החלפות… אני לא הבנתי מה אני עושה. אני גם לא נהניתי. אני סבלתי. הייתי מאוהבת, כל דבר שבעלי עשה שלא היה איתי אני קינאתי. הוא אמר לי מה לעשות. "את רוצה עוד? תעשי ככה וככה". הייתי השפחה המינית שלו. הגעתי למצב שאיבדתי את השפיות שלי, הרגשתי שאני שקופה, שלא רואים אותי בכלל". 

כך סיפרה אל מול המצלמות ענת זמיר, מי שהייתה אחת הדוגמניות הלוהטות והמוצלחות ביותר בשנות ה-80, אשר התמוטטה ומתה בשבת האחרונה בגיל 56. זמיר, שהייתה מכורה לסמים במשך 35 שנים, התאשפזה שוב ושוב ושוב לגמילות לא שלא צלחו. היא זכתה בשנים האחרונות לכמה שעות חסד מהתקשורת סביב הסרט הדוקומנטרי שנעשה עליה תחת השם "שקר היופי".

הנרטיב התקשורתי סביב זמיר מספר, כמה נח, על הטרגדיה שביופי, על ההרס העצמי שמגיע בעקבות היופי, על החיים הקשים שהוא סוחב איתו. והנה, גם במותה, האמירות המוזרות האלה עושות כותרות כשהן מספידות את מי שהסתבכה בגלל היופי שלה. קולגות סיפרו ש "היופי שלה היה לה לרועץ", ומכרים עלומי שם סיפרו שהיא לא ידעה להתמודד עם כל מה שהביא איתו היופי שלה.

הגדילו לעשות מי שראיינו לאחר מותה של זמיר דווקא את בעלה הראשון. כן כן, זה שהיא סיפרה בראיונות שחשף אותה לראשונה לעולם של סמים וסחרור. והנה הוא מתראיין ומצוטט כאומר "היופי שלה סידר לה את החיים בצורה לא טובה. היופי דפק אותה, בקיצור".

נשים, מאז ומעולם, נדרשות לעמוד בסטנדרטים אכזריים של יופי. המשטור האכזרי קורא להן מכל שלט רחוב ומכל עיתון ומכל בובת חלון ראווה: תהיי רזה ויפה. תעשיית האופנה מציבה סטנדרטים בלתי אפשריים, תעשיית הקוסמטיקה מציעה פתרונות לקמטוטי גיל 30 כאילו היו תחילתו של הגיהנום ותעשיית הדיאטות מציעה אינסוף פתרונות לכל מי שחרגה ממידה 26. מצד שני, נשים רזות מידי נחשדות מידית בבולימיה, נשים שעוברות ניתוחים קוסמטיים או הזרקות בוטוקס מתוקשרות הופכות לנלעגות והמראה האצילי ביותר הוא זה הטבעי. את צריכה להיות יפה, אבל יפה במידה הנכונה. מדויקת, ובלי שנראה שהתאמצת.

המרדף האין סופי אחר היופי הוא מתיש. וראו זה פלא, כמה מהר זעקו הכותרות במקרה זמיר שהיופי האדיר שלה דווקא הוא זה שהפיל אותה. כי את צריכה להיות יפה במידה, כי אם את יפה מידי את מחפשת צרות.

ענת זמיר בראיון המצולם האחרון משנת 2016. צילום מסך מתוך YNET

ואינני יודעת מה מדהים יותר. הכותרות הפטריארכליות האלה, או המהירות שבה אנשים אימצו אותן – המדברות על זמיר כאילו הייתה קורבן של עצמה, אישה שלא ידעה להתמודד עם היופי שלה. אישה שהסתנוורה מהזוהר והייתה פזיזה, או קלת דעת, או חסרת חוט שידרה, או אלוהים יודעת מה.

ענת זמיר לא קוללה ביופי, היא לא מתה מיופי. אף אחת לא מתה מיופי או מכיעור.

ענת זמיר הייתה נערה צעירה בעלת נפש פצועה, שזכתה להצלחה מטאורית בעולם ה"זוהר", שיודע לרמוס נשים צעירות ולטחון אותן עד דק. בכל נקודה בחייה נמצא גבר שידע לנצל אותה, והכל התחיל בגיל צעיר כל כך. וכן, היא לא הייתה מספיק חזקה כדי לעמוד בכל ההתעללות הזאת, בכל הקושי הזה. זו לא בושה לא להיות מספיק חזקה כדי להתמודד עם הבלתי אפשרי. הבושה היא להיות מי שמנצלים את חולשתן של ילדות ונערות ונשים שלא מסוגלות להתמודד. ענת זמיר לא מתה כי היא היה יפה, היא מתה כי היא פגשה בחייה יותר מידי אנשים מכוערים.

התמכרויותניצולסמיםעולם הזוהרענת זמיר