"בני גנץ, נגמרו התירוצים לאפליית נשים"

הסיבוב השלישי של הבחירות שנכפה עלינו – בלי להיכנס לרשימת האשמים – יכול להיות הזדמנות מצוינת לפעול לפחות בשטח השוויון המגדרי, בוודאי במפלגות שבהן אין פריימריז ולא נדרש מהלך יקר מדי כדי לייצר את השוויון הזה. כשמביטים סביב רואים שכל המפלגות חסרות ייצוג נשים באופן בולט. חוץ מהעבודה-גשר, שמתוך שישה מושבים יש שלוש נשים, כל השאר מגמגמים. בישראל ביתנו יש אישה אחת, במשותפת שתיים, במחנה הדמוקרטי שתיים ובימין החדש, שהתהדר בכך שזו המפלגה היחידה שאותה מובילה אישה, אז יש (טוב, זה כבר כמו בדיחה) אישה אחת שעומדת בראש המפלגה ולא טרחה לדאוג שאחריה תהיה רשימה מפוארת של נשים מהימין.

כמובן, שלצד אלה, יש שתי מפלגות – ש״ס ויהדות התורה – שבהן אין דריסת רגל לנשים, למרות החלטת בג״ץ. נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, דורית בייניש, כבר הציעה בכנס בשבוע שעבר לשלול מימון מפלגות ממפלגות שאינן משלבות נשים. הצעה ראויה. אין סיבה שכספי משלמי המיסים יממנו אפליה כה בוטה.

כחול-לבן, עם 35 מנדטים, הצליחה להשחיל לרשימה רק עשר נשים. עשר בלבד. רק נאמר שברשימת הליכוד יש תשע נשים. כמעט אותו מספר. השמועה, וגם קצת הכותרות, מספרים שבני גנץ מחפש לשלב אישה נוספת בעשירייה הראשונה של המפלגה. וואו. איזו התרגשות. אם זה יקרה – מהפכה. זה כמובן נאמר בציניות.

כשמר גנץ מתהדר "בפוליטיקה חדשה ובאלטרנטיבה שלטונית", הוא צריך להבין ששוויון מגדרי הוא אחד המדדים החשובים שבו יבחן. כל הטענה הזו שיו"ר כחול לבן מחפש אישה נוספת היא מופרכת. הרי 51% מהאוכלוסייה הן נשים, לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי למצוא נשים ראויות, חכמות, מומחיות, מצוינות, ומוצלחות. אבל כשמחפשים את ״האחת״, מחפשים משהו בלתי אפשרי. מחפשים סמל, מחפשים שם יחיד ומיוחד, מחפשים אושיה, מחפשים מישהי שיהיו בה כל התכונות והכישורים שלאו דווקא נדרשים מגברים שיוצבו לפניה או אחריה ברשימה. וכך משכפלים את האפליה.

כשכחול לבן פרצה לשדה הפוליטי, אי שם לפני בחירות אפריל, וברשימה היו מעט נשים, אפשר היה לומר שגנץ טירון בפוליטיקה, ולכן לא השכיל לגבש רשימה שוויונית. אבל אז הוא נפגש עם פורום רחב של נציגות ארגוני נשים ושמע במשך שעה וחצי מבוא לפמיניזם ישראלי. הוא שמע את הנציגות, הוא הקשיב למנגנוני האפליה וההדרה, הוא קיבל את הנושאים העיקריים שעל סדר היום. והוא הבטיח אז, שיעשה הכול כדי להביא לשינוי, גם אם לא ברשימה לכנסת, שאז כבר הייתה עובדה מוגמרת, אז בוודאי במינויים אחרים שכחול לבן תהיה מעורבת בהם.

ואז הלכנו לסיבוב בחירות שני, בספטמבר, וכל המפלגות (כמעט) החליטו לרוץ עם אותן רשימות. זה היה יותר נוח. מה התירוץ עכשיו, כשאנחנו לקראת סיבוב שלישי? למה לחפש "אישה" אחת כאילו מדובר ביהלום בערמה של פחם? למה לא להחליט החלטה אמיצה, אך כה מתבקשת, ולפתוח את הרשימה ולשלב נשים באופן שוויוני? ריץ׳-רץ׳ קוראים לזה. גבר-אישה-גבר-אישה כך עד הסוף. איך שום סיבה שזה לא יקרה. שום סיבה שתהיה מתקבלת על הדעת.

אם אנחנו יוצאים לסיבוב בחירות שלישי, ומבזבזים מיליונים מכספי משלמי המיסים, אין סיבה שלא ייצא משהו טוב מזה. להציב מספר שווה של נשים יביא את הבשורה המרעננת, החדשנית לשדה הפוליטי – ויהיה לזה גם ביטוי בקלפי, כפי שהוכיחו כל המחקרים.

עשר נשים מתוך 35 מנדטים הוא מספר נמוך מדי. אז זה הזמן, בני גנץ, לעשות את השינוי ולהביא את הבשורה. זה הזמן לצקת תוכן לסיסמה "פוליטיקה אחרת והנהגה אלטרנטיבית". כמו שידעתם לעמוד על הערכים שלכם ולא הסכמתם עד הסוף לשבור את האמירה שלא תשבו תחת ראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום, כמו שלפיד באומץ הודיע שיוותר על הרוטציה, זה הזמן לעשות את השינוי הנדרש. אישה אחת זה נחמד, אבל רחוק מלהספיק.

בחירות 2020בני גנץכחול-לבן