"אני חיה עם צל" שרה נתניהו, אנחנו חיים עם צל

"להיות בבית של צוות ועובדים זו מטלה קשה. מבחינתי זה כמו לחיות עם צל. אני מפחדת מכל עובד, אני לא יודעת מה הוא יגיד. אם אני אומרת לו 'בוקר טוב', הוא יגיד שאמרתי שלום עקום. זה מה שנקרא סטרס מתמשך" – הציטוט הזה מגיע מעדותה של שרה נתניהו אתמול בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, במסגרת תביעה מספר אלוהים יודע כמה. הפעם היא הגיעה למעמד בגלל תביעה של העובדת שירה רבן, והביטוי 'המלך הוא עירום' מעולם לא הלם יותר את המעמד. אתם מבינים היא חיה ב'סטרסט מתמשך' משל האויב שם לסכן אותה, יום יום, שעה שעה. 

האיש שלצידה, שמואשם כבר בשלושה כתבי אישום והוא במקרה גם ראש הממשלה של כולנו בנימין נתניהו, קורא לזה "מסע ציד". ובאמת, עם צאתה מבית הדין, הקפידה נתניהו להצטרף לקמפיין של בעלה והקליטה סרטון ובו האשימה, איך לא, את התקשורת. 

לישון עם האויב? בחודשיים שחלפו אנחנו מפרסמות כאן באון לייף כמעט מדי יום עדויות של נשים ובנות שהצליחו להיחלץ ממעגל האלימות, הן אלו שישנות עם האויב, זה שאין להן לאן להימלט ממנו. בלי עובדים שמתייחסים אליהם כעבדים ושפחות, בלי שמשרדי הממשלה או הממשלה שבעלך עומד בראשה ידאגו להם או יתנו להן פיתרון.  

גברת נתניהו – החיים שלך בממלכת בלפור לא מתקרבים בשום צורה למצוקות של איש בישראל. לא של הנשים המוכות, לא של אלו שבוחרים בין אוכל לתרופות, לא לקשישים העריריים שאיש לא מתקשר להגיד להם חג שמח, לא שבאמת אכפת לך או לבעלך מכל אלו. אתם מרוכזים בעצמכם. 

כנראה שהמצב האמיתי במעון הרשמי הוא הפוך: העובדים הם אלו שחיים בפחד. אתמול נחשפה עדות נוספת של עוד עובדת משק בית אצלכם שעזבה את עבודה לפני כחודש. וכך סיפרה סילבי לחדשות 12 "מה שאני עברתי במשך חמישה חודשים אצל הגברת, אני לא מאחלת לאף אחד. עברתי גיהנום, אני סבלתי, אני בכיתי. היא יכולה להגיד שאני שקרנית, היא יכולה להגיד מה שהיא רוצה. אני, מה שיש לי בלב, אני חייבת להוציא… היא הייתה צורחת. זה היה צרחות. כולם שמעו אותה מלמטה. כשהייתי יורדת למטה היו מחבקים אותי, היו אומרים שאני בסדר והבעיה אצלה. היא הייתה קוראת לי מטומטמת, מפגרת, הייתה אומרת שיש לי שכל של ילדה בת 5". אחר כך סיפרה שנתניהו הרימה לעברה מגהץ רותח. בחדשות 12 הדגישו: סילבי פנתה אלינו, לא אנחנו אליה. 

אפשר לצרף לזה את עדותה של שירה רבן, את אלו של מני נפתלי וגיל אליהו (שניצחו בתביעה שלהם נגדה) את ליליאן פרץ (הסכם פשרה) את טניה שואו המטפלת שהתלוננה שזרקה עליה נעליים ואז חזרה בה ועוד ועוד ועוד. דבר אחד ברור: משהו רקוב בממלכה, אבל מרוב פרשיות אנחנו כבר הפכנו אדישים. המאמינים למכונת הפייק ניוז גם נשבעים שהתקשורת אשמה. מרוב האשמות אפשר לראות שמי שיש בידיו עדויות, לא ממהר לשים אותן על עמוד השער או בפתיחת המהדורה. למי יש כוח להסתבך עם החבורה הזו וצייצניה?

ואם מישהו מחפש אלטרנטיבה בדמותו הממלכתית של ח"כ גדעון סער, הרי שזה המקום לחשוב על כך בשנית. סער, המבקש להחליף את נתניהו (למרות שבסרטון שיצא לאחרונה הוא בחר לקרוא לו "מלך"), לא אומר מילה על כתבי האישום נגדו. ולא רק זה, אלא הלילה הוא יצא בהצעה שאין מפתה ממנה: לקדם את מועמדותו של נתניהו לתפקיד נשיא המדינה וחשוב מכך- את מועמדותה של רעייתו לתפקיד הגברת הראשונה (באמת, לא בפייק שיצרה לעצמה). בדרך זו הפלונטר הפוליטי ייפתר, הרי לנתניהו תינתן חסינות למשך שבע שנים לפחות, והכבוד? הו הכבוד! אחרי הכל, לא חייבים ללכת על גרסת נחמה ז"ל וראובן (רובי) ריבלין, אלא על גרסת בלפור המוכרת של הטסת 11 מזוודות לצורך ביקור של יום וחצי באירופה לצורכי כביסה. גרסת כבוד המלכים. ואז ההצעה מפתה שבעתיים.

ומה יהיה על עובדי ועובדות בית הנשיא? אני משערת שעכשיו הם בכוננות ספיגה פן הרעיון הנואל הזה יקרום עור וגידים. הייתה לך הזדמנות, שרה נתניהו, לקדם שלל אג'נדות שאת טוענת שאת מקדמת. יכולת להיות בחזית המאבק באלימות במשפחה, יכולת להיות הגואלת של כל אותן נשים וילדים, יכולת להיות בחזית אלו שנאבקים לכך שהתרופה שלהם תיכנס לסל התרופות אבל את הרי מפחדת מכל עובד ונמצאת בסטרס מתמשך, אז את המחיר נמשיך לשלם כולנו. 

בנימין נתניהושרה נתניהו