איך הפכה מאיה ורטהיימר משחקנית ואינסטגרמית מצליחה ל'אשתו של' ו'אמא של'?

צאו לנו מהרחם. או ליתר דיוק – נסו לשכוח שיש לנו אחד. זה די פשוט בסך הכול, יש לנו עוד הרבה איברים אחרים שאפשר להתמקד בהם – רגליים שלוקחות אותנו גם למקומות שהם לא המטבח, ידיים שיודעות לעשות מגוון דברים שהם לא כביסה, מוח חריף שאוגר עוד מידע חוץ משעת האיסוף של הילדים, ופה, כן יש לנו פה, שמסוגל להפיק גם דברי טעם ולא רק הרהורים אודות מערכות היחסים שלנו. אבל משום מה נדמה שיותר מדי פעמים הדמויות הנשיות שמככבות בציבוריות הישראלית נשפטות בעיקר סביב החיבור שלהן לשילוש הקדוש – זוגיות, ילדים, מטבח.

החודש זה היה תורה של מאיה ורטהיימר, שחקנית מוצלחת מ'שבאבניקים' ו'אליפים', מצחיקנית מהפרסומת של יד 2 והאינסטגרמית הכי בולטת בשטח להפוך למטרה נלעגת על שני תפקידיה הבולטים בתקשורת הישראלית- אשתו של אסף זמיר, שר התיירות הנכנס, ואמא של אסיה מרים זמיר, ביתה בת ה4.5 חודשים שמה לעשות לא ישנה טוב בלילה. אם לא הכרתם אותה לפני כן, זה בהכרח הדבר היחידי שתדעו עליה מהעיתונות והטלוויזיה בישראל. 

אבל היא לא לבד, הנה לכם מקבץ כותרות נבחר מהתקופה האחרונה, באדיבות קבוצת הפייסבוק "אני פה בגלל בעלי והילדים – מסגור נשים בעיתונות": מיכל ויצמן, הלא היא "מיכל הקטנה" מככבת על שער פנאי פלוס במרץ האחרון שם היא מספרת על המשברים בזוגיות ועל כך שבחרה להביא 5 ילדים. בינואר ציינו בצה"ל מינוי היסטורי  – מסלו טגניה נהייתה לאישה הראשונה מהקהילה האתיופית שהגיעה לדרגת סא"ל המכובדת. אך בדרך פלא שמה נשמט מהכותרת ובמקומו הופיעו המילים "אחותו של ברהנו טגניה". בראיון השבוע בידיעות אחרונות עם השחקנית מירב פלדמן לרגל העונה החדשה של הקומדיה זוכת האמי "נבסו", בה היא מככבת, בחרו בכותרת שמזמינה אתכם לגלות למה בעלה מעדיף שהיא לא תיכנס למטבח.  ורק לפני מספר שבועות, מעט אחרי שהוקמה הממשלה ותפקידי שרים חולקו (רובם לגברים), החליט שר התקשורת החדש יועז הנדל על מינוי מנכ"לית למשרדו; אישה מוכשרת בעלת רקורד מקצועי מרשים בשם לירן אבישר בן חורין שהייתה עד לא מכבר מנכ"לית של ארגון 'מסע' שמגלגל תקציבים גדולים מאלו של משרד התקשורת אבל גם השם שלה נעלם מהכותרת באתר "כלכליסט" שדיווח על כך. במקום זה, תחת תמונתה הופיע תפקידו של בעלה (היועץ האסטרטגי איתי בן חורין מ.י) והיא הוצגה בתור "אשתו של הקמפיינר של כחול לבן". שוב, כמיטב המסורת, אישה מוצגת כלא יותר משלוחה של ההישגים והעמדות של בן זוגה.

מעבר זריז על מגזינים מהשבועות האחרונים מגלה רק גבר אחד שזכה לאותו יחס בכתבה שנעשתה על חייו. מדובר על אמיר חורי, שחקן מוכשר שפרט לתפקיד זכור למדי בעונה השנייה של "פאודה", הוא גם בן זוגה של אלונה סער. סער היא שחקנית, אבל יהיה לכם יותר קל לזכור אותה בתור, חכו לזה, הבת של גדעון סער. למה דווקא חורי זכה בסוף השבוע האחרון לכבוד המפוקפק של אזכור בולט לבת הזוג שלו, כבוד ששמור בדרך כלל לנשים? ייתכן שהתשובה לכך נעוצה בהיותו של חורי חלק מהמיעוט הערבי שלא רגיל לקבל כותרות מחוץ לעמודי האקטואליה? לאללה הפתרונים.

אמיר חורי, מתוך מוסף 7 ימים, ידיעות אחרונות 12.06.20

נראה כמעט מגוחך שגם היום עדיין צריך להזכיר – המונח "אישה" הוא לא תכונת אופי. הוא לא מגיע עם סט של ערכים מובנים שבראשם משפחתיות, והוא לא בהכרח הדבר הראשון שכדאי לציין בנוגע לבן אדם שעומד מולך, גם אם יש לו שדיים. האם זה טאבו לשאול אישה על בן או בת זוגה או על ההורות שלה? בוודאי שלא. אם זה רלוונטי לנושא הכתבה, אם זה חלק ממכלול, ואם זו שאלה שהייתם שואלים גם גבר – זה כנראה לגיטימי. אבל כשמגדירים אישה קודם כל על ידי מצבה הזוגי וההורי, זה מקטין את חשיבותם של כל יתר היכולות, הדעות, הרצונות וההישגים שלה. הם משניים, הם לא מעניינים, הכי חשוב שתראי לנו שאת אישה; כלומר שאת יודעת להיות בת זוג, ושיש לך רחם ואת משתמשת בו וגם 'בואי נדבר על כישורייך במטבח'. תרגיעי אותנו שהסדר נשמר, ולמרות כל הקדמה הזאת לא שכחת מי באמת מחליט מה חשוב לך.

בעידן שאחרי ME TOO הגיע הזמן לצעוד לשלב הבא. התנועה החשובה הזאת שינתה את כל השיח סביב הטרדות מיניות ועזרה לנשים לצאת מעמדה של "קורבנות", ולהיעמד בגאון אל מול אלה שרואים בהן רק אובייקט מיני. ההתקדמות שהושגה תתקבע רק אם נאיר את הזרקור על כל חלק וחלק בהן, לא רק על אלה שקשורים ל"נשיות" כפי שהיא פעם נתפסה. כל עוד נשים יימדדו על ציר הישגים שנע בין "בגלל" שהיא אישה ובין "למרות" שהיא אישה, ההיסטוריה תמשיך לחזור על עצמה. וכל עוד הערך שלנו ייקבע על פי מידת ההצלחה שלנו לממש את ייעודנו הביולוגי ולהעמיד צאצאים, נמשיך להיות המיעוט היחיד שהוא בעצם רוב מוחלש.

העיתונאית והפובליציסטית הצרפתייה-יהודייה פרנסואה ז'ירו אמרה פעם שנדע שהגענו לשוויון בין המינים ביום בו נשים בינוניות יאיישו משרות בכירות. איפה הן אותן נשים בינוניות? אומר לכן איפה הן לא – הן לא מתהלכות במסדרונות השלטון. וטוב שכך. האמירה הצינית הזו לא מתארת מציאות רצויה, אלא נועדה להזכיר את נקודת הפתיחה הנמוכה של נשים. כי העובדה העצובה היא שגם כיום, בשנת 2020, נשים עוד נדרשות להפגין הצטיינות יתרה כדי שהעולם הגברי יוכל לראות מעבר לכותרת 'אשתו של' או 'אמא של', ויתיר להן לשבת סביב השולחן. והשינוי הזה, המתבקש, יתרחש ביום שבו נשים יוצגו כדמויות העגולות, המורכבות והמעניינות שהן באמת.

***

לא מעט נשים חשות כלואות בביתן היום יותר מתמיד. לקריאת תמרורי האזהרה שכתבו בפורום מיכל סלה כנסי ללינק הבא 

חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת 
 

 

 

מאיה ורטהיימרמיכל הקטנהמסגור נשים