יש פה מדינה בתוך מדינה ואנחנו משלמים את המחיר

יש בישראל, ולא מאתמול, מדינה בתוך מדינה.
כולנו יודעים את זה. חלק מאיתנו זועקים על זה שנים, רובנו השלמנו עם המצב הזה כגזירה.

החרדים, בהכללה, לא משרתים ומשרתות בצבא אפילו שאנחנו משרתים ומשרתות, כי יש בישראל חוק גיוס חובה.
החרדים, בהכללה, לא לומדים לימודי ליבה אפילו שאנחנו לומדים ולומדות תחת חוק חינוך חובה.
החרדים מדירים נשים מהמפלגות שלהם אפילו שאנחנו דמוקרטיה.

צריך רק לחצות את הכביש מגבעתיים לבני ברק או לעבור עם הרכב בצומת סנהדריה בירושלים. בדלנות הייתה והינה מאפיין מרכזי של החברה החרדית אבל גם הנחישות שאין דומה לה. מנהיגי הציבור הזה מקפידים לעשות רק מה שמתאים להם, מסרבים בכלל להכיר בסמכות של המדינה על הסמכות של רבנים, תוך דחייה של נורמות וגם חוקים שחלים על שאר אזרחי ישראל.

כבר בתחילת משבר הקורונה, שאינה מבחינה בין מגזרים אך מתפשטת בתנאים פיזיים של צפיפות בחללים סגורים, ראינו את התבנית הידועה מראש. הציבור החרדי, ובעיקר הנהגת הציבור החרדי כולל שר הבריאות ליצמן, צפצפו על הנחיות משרד הבריאות. ישיבות ותלמודי תורה נשארו פתוחים, בתי כנסת היו מפוצצים, חנויות היו פתוחות, רחובות הומים, וגם חתונות המוניות המשיכו להתנהל. אם זה לא מספיק, ליצמן התעקש לייבא לישראל אברכים מלב המגיפה בניו יורק. השוטרים שנכנסו לשכונות חרדיות לאכוף הנחיות נתקלו לא פעם בקריאות ״נאצים״.

במקביל, הממשלה לא נתנה לאותם חרדים וחרדיות שרצו לשמור על ההנחיות למען בריאותם ובריאות יקיריהם תנאים נאותים. הצפיפות בדירות, ההרגלים שנשענו על חיי קהילה אינטנסיביים ופתאום היו צריכים חלופה, לא קיבלו מענה. אם חילונים כמוני הצליחו להעביר חודש בבית, עם חדר לכל ילד מלא משחקים וספרי ילדים, סלון, מחשבים וניידים וטלוויזיה להסחת דעת, זה לא היה המצב בציבור החרדי. מחיים שהתנהלו רובם מחוץ לבית, משפחה מרובת ילדים הייתה צריכה להסגר בביתה, בתנאים בלתי נסבלים וגם כמובן מדבקים.

בגל השני זו קטסטרופה של ממש. ההדבקה וגם התחלואה במגזר החרדי עלתה ועלתה. בתי החולים שמשרתים את הציבור החרדי בתפוסה קרובה למלאה. הישובים החרדים אדומים. אחוז הנדבקים בקרב חרדים בלי פרופורציה יותר גבוה משאר האוכלוסייה, כל נבדק רביעי חולה והיד עוד נטויה.

הסגר שהממשלה הטילה על כלל הציבור היא החלטה חלמאית שלא לומר הזויה. יש ציבור בדלני שתרומתו לכלכלה מוגבלת מאוד אך תרומתו לתחלואה גבוהה מאוד, ולצידו יש את כלל הציבור שמחזיק את המשק ותרומתו לתחלואה מצומצמת. החלטה שעוסקת בצמצום הדבקה תוך איזון עם שמירה מריסוק מוחלט של הכלכלה הייתה מכניסה לסגר את המדינה בתוך מדינה. לא את כלל האוכלוסייה. הסיבה היחידה שזה לא נעשה, היא מטעמים פוליטיים. ראש המשטר זקוק לתמיכת החרדים. והחרדים לא רוצים פתאום להיות היחידים שנושאים בנטל. אחרי 72 שנה, הם דורשים שיוויון בנטל!

במקביל, ראש המשטר הנאשם בפלילים מנהל חודשים קמפיין שקרי שאינו מבוסס על שום ראיות נגד מתנגדי המשטר המפגינים בבלפור – קמפיין ״מפיצי המחלות״. במסגרת הקמפיין הזה הוא דורש באובססיה לאסור על זכות ההפגנה בטענה שמדובר בסכנה לציבור. מכיוון שאין לכך ראיות אמפיריות, וההפך, אנחנו יודעים שאין כמעט הדבקה באוויר הפתוח, מקדמים עכשיו את הטענה הבאה: החרדים לא יקיימו את ההנחיות כל עוד יש הפגנות. יותר מזה, הם ניצלו את זכות ההפגנה כדי לחזור לבתים שלהם ולייצר שם הדבקה. חוץ מזה שזה נשמע קצת כמו סחיטה באיומים, כדאי להיזכר שהחרדים מעולם לא עשו או לא עשו משהו בגלל ציבורים אחרים אלא כשזה מתאים להם. המפגינים והמפגינות בבלפור בגדול מתגייסים לצבא ולומדים ליבה. כשהציבור החרדי יושפע מהמפגינים בבלפור בנושאים האלו, נוכל לעסוק ברצינות בטענה המניפולטיבית שעליה נשענים לשלילת זכות ההפגנה.

הממשלה כשלה לחלוטין בניהול המשבר, ומבקשת לשסע את הציבור זה בזה על מנת להסיח את הדעת מהאחריות שלה על הקטסטרופה. היא מקדמת את האשליה כאילו כבוד וחירות הם משאב מוגבל ששייך למשטר שמחלק אותם בקמצנות למי שראוי להם. זה שקר. כבוד וחירות הם הנחלה של כל אחד ואחת מאינו. אילו המשבר היה מנוהל על בסיס מדעי ולטובת הציבור, ולא בניגוד עניינים ממניעים פוליטיים, עיקר המאמצים היו מרוכזים בהגנה על החלשים והפגיעים ביותר לווירוס, העצמה של קהילות וסיוע לאזרחים לקחת אחריות על בריאותם. במקום זה, מחזיקים מדינה בסגר שימשך זמן ארוך, לא יהיה אפקטיבי, יעשה נזקים בלתי הפיכים לכלכלה, ואם אכן יאסרו הפגנות בחוק, ישלח את ישראל למסלול האפל של דיקטטורה.

בנימין נתניהוהפגנות בבלפורמשבר הקורונהקורונה וחרדיםשיחת היום