אל תקראו לו 'בעלה' – המילה שצריכה להימחק מהלקסיקון שלנו

בעל – ששייך לו. (בצורת זכר) אדם ביחס לאישה שנשואה לו. ( מתוך אתר האקדמיה ללשון עברית)

לשפה יש כוח.
שפה מבנה מציאות והמציאות קובעת איך יראו חיינו. ואנחנו כבר לא יכולות להרשות לעצמנו שחיינו יראו כמי שיש להם בעלים אחרים מלבדנו.
יעידו על כך כמה וכמה נשים שאיבדו את חייהן "לטובת" בעליהן לאחרונה.
וגם שירה איסקוב המופלאה שבעוז, אומץ ומזל נשארה בין החיים.

דיאנה ואמיר רז מתוך עמוד הפייסבוק

 

מכרה יקרה שיתפה אותנו, החברות שלה, הסיסטרהוד שלה, שבט הנשים המודרני שלנו, בהתכתבות עם בעלה האלים רגע לפני שאזרה אומץ לעזוב אותו.
״חובה על אישה לנהוג בבעלה בכבוד״ הוא הסביר לה באותה תכתובת אלימה שדורשת ממנה בשקט מקפיא חובת ציות מלאה.
למזלנו לה היה את העוז, האומץ והתמיכה לברוח משם ולהציל את חייה. היא ידעה שאין שום סיבה שתהיה למישהו, ובטח לגבר אלים, הבעלות עליה.

כמה נשים עונו תחת שטר הבעלות הזה? כמה בעלים רצחו את נשותיהן שהעזו להמרות את הבעלות הזו, שהעזו לרצות לעזוב?
זה פסע מלהיות לקוח מתוך קובץ דיני עבדות ושפחות.
והאמת, שהגיע הזמן שאנחנו נפסיק לקבל את זה. נתבע, נקבע, נדרוש, נעדכן – מעתה יש לנו בעל אחת. כל אחת היא ורק היא בעלת עצמה.

רצח נשים הוא נקודת קיצון על ספקטרום שכולנו נפגעות ממנו.
על הספקטרום הזה יושבת הרבנות שקובעת עבור שירה איסקוב, שמי שניסה לרצוח אותה, הוא בעליה, גם לאחר שכשל במאמציו לרצוח אותה.
על אותו ספקטרום יושבת מערכת שופטים שרואה נפגעות תקיפה מינית כעוברות אורח שאין להן עמדה לגבי הפגיעה בהן עצמן.
או מערכת שמנסה לנרמל פגיעה מינית של פסיכולוג במטופלת שלו.
על אותו ספקטרום יושבים מפקדים שמטרידים מינית את פקודותיהן וגם תיכוניסטים שמנסים להלך אימה על תיכוניסטיות חדשות.
על אותו ספקטרום אנחנו הולכות חוששות בלילה, חוצות כביש כדי להתרחק מגבר, או בודקות אם מה שלבשנו עלול להמיט עלינו אסון.

המשותף לכל אלו זה שכחברה, אפילו שלנשים כבר מזמן יש זכות בחירה, עוד לא הפנמנו באמת, בצורה עמוקה, שאנחנו לא רכושו של אף אחד.
והפטריארכיה? לפטריארכיה זה נעים: הם לא יוותרו על הבעלות עלינו מרצונם החופשי.

הפגנת 'דם נשים אינו הפקר', הבימה 08.02.21 צילום הדס רגולסקי כריסי

מיצג במהלך ההפגנה 'דם נשים אינו הפקר'. הבימה, 08-02-21 צילום הדס רגולסקי כריסי 

אני בחרתי לא להתחתן.
בין השאר כי התאהבתי ביהודי.
כי הדרך היחידה לאישה יהודייה שלא יהיו לה בעלים היא או לא להתחתן או להתחתן עם לא יהודי.
זה אומר שגם אם הייתי מתחתנת בחו"ל, בנישואים אזרחיים, הרבנות הייתה מניחה את ידיה המלוכלכות עלי. תופסת עלי בעלות. קובעת שיש לי בעל. קובעת אם מגיע לי גט.
ואני לא מוכנה שיהיו לי בעלים.
אבל אני מאמינה שמגיע לנו, מגיעה לנו הזכות לאהוב ולהקים שותפות שווה, שותפות שהיא ברית נישואין ולא חוזה בעלות.

זה עלינו. להתחיל להסתכל על עצמנו כשוות. עצמאיות. שייכות לעצמנו ולא לאף אחד אחר. כשאנחנו נקבע שכבר אין לנו בעלים, הגברים יצטרכו לעדכן גרסה, לא תהיה להם ברירה.

בן זוג, שותף, האיש שאיתי, החצי.
איך שלא תקראו לו, רק אל תקראו לו בעלי.

יש לנו הזדמנות עכשיו – לדרוש מהמועמדות והמועמדים לשנות בחוק את העניין הזה של בעלות עלינו.
להצביע לא.נשים שרואים בבעלות עלינו בעיה שדורשת תיקון ולא מצב עניינים מבוקש.
ובעיקר, יש לנו את האחריות להדיר מוסד שמדיר אותנו ולהפסיק להסכים למציאות שבה יש לנו בעלים,  כי אין לנו. 

אלימות נגד נשיםבעלדיאנה רז ז"ל