נשים מנהלות צריכות להתגייס כדי להציל את המגזר החברתי

פתיחת המשק מאפשרת סוף סוף לבתי העסק, למרכזים המסחריים ואפילו למוסדות התרבות להתחיל ולחזור באופן הדרגתי לשגרה לצד הגבלות הקורונה. אלו הן כמובן חדשות משמחות לכלכלה הישראלית אלא שלצד השמחה חייבים להכיר בכך שישנו מגזר אחד אשר ספג מכה אנושה במשבר ושחזרתו לשגרה עלולה להיות קשה ומסובכת במיוחד. ואני מתכוונת כמובן למגזר החברתי, אלפי עמותות, ארגונים ומוסדות ללא כוונת רווח (מלכ"רים), אשר ערב המשבר העסיקו כחצי מיליון עובדים וייצרו הכנסות בהיקף כולל של כ-163 מיליארדי שקלים.

לפי נתוני "מנהיגות אזרחית", כשליש מהעמותות נאלצו להקפיא את פעילותן בקורונה, וכ-40% סבלו מירידה משמעותית בהכנסות – לרבות צניחה בתרומות מחו"ל. רבות מאותן עמותות ניצבות בפני סכנת פירוק. מי שעלול לשלם את מחיר השבר הזה הם מאות אלפי ישראליות וישראלים, בעיקר מהפריפריה ומקרב אוכלוסיות מוחלשות. אלה תלויים בשירותים שמספקות להם עמותות בתחומים חיוניים כגון חינוך, דיור ורווחה. קריסת העמותות והשירותים האלו עלולה להוביל לחורבן כלכלי וחברתי עבור רבבות משקי בית ולכן, אסור לתת לחזרה לשגרה לבלבל אותנו.

אם נתמקד רק בחגיגות הפתיחה של הקניונים אך נתעלם ממצבן הקשה של העמותות, המחיר יהיה כבד ביותר. צו השעה הוא התגייסות חירום לטובת חיזוק של המגזר החברתי. בין היתר, על הממשלה להעניק הקלות ותמריצים, על הפילנתרופיה להקצות משאבים ולסייע בתהליכי התייעלות, ועל הארגונים בשטח לבנות מחדש אסטרטגיות ותוכניות עבודה – כולל לפיתוח משאבים.

החדשות הטובות הן, שיש מי שיוכל להוביל את הפרויקט הלאומי הזה. לא, אלו לא פוליטיקאים או ידוענים אלא דווקא מנהלות מהמגזר העסקי. מנכ"ליות ודירקטוריות, משקיעות ופילנתרופיות – כל אלה מצויות כעת בעמדה יוצאת דופן, המאפשרת להן להוביל את יציאתה החברתית של ישראל מהקורונה. מדוע דווקא הן? מכיוון שהן מביאות איתן את המטען הערכי, את הניסיון המקצועי ואת התכונות האישיות שיאפשרו להן להצליח יותר מכל גורם אחר בשינוי המציאות של העמותות.

בראש ובראשונה, ההזדהות הערכית של נשים עם המגזר החברתי היא לרוב גדולה יותר משל גברים. לשם המחשה, כ-68% מכוח האדם במגזר החברתי הן נשים, וכ-65% מהעמותות מנוהלות בידי נשים. לפי מחקרים, הדבר נובע במידה רבה מקרבה אידיאולוגית לסוגיות חברתיות. במלים אחרות, נשים מנהלות יביאו איתן מוטיבציה גבוהה ומחויבות מוסרית עמוקה לשיקום המגזר החברתי.

שירה רודרמן. צילום: נועם גלאי

בנוסף, הזינוק בהון הפרטי שמחזיקות כיום נשים מגדיל את העיסוק מצד מנהלות בעולמות הפילנתרופיה וההשפעה חברתית. לפי נתונים שפורסמו במגזין האקונומיסט, ההון הפרטי שבידי נשים זינק ב-2015 ל-51 טריליוני דולרים – זינוק של כ-50% תוך שנים בודדות, עם צפי לכך שבעשורים הקרובים יחזיקו נשים ברוב ההון הפרטי בעולם. הזינוק הזה בהון צפוי, כאמור, להגדיל עוד יותר את העיסוק של נשים בפילנתרופיה. לא מדובר בפעילות צדקה, אלא בסל של כלים מקצועיים לפתרון בעיות כלכליות וחברתיות, תוך שיתופי פעולה בין המגזר החברתי, הציבורי והעסקי ברמה הארצית והמקומית. זוהי מומחיות ניהולית עם אימפקט חברתי גדול, וזה בדיוק מה שהמגזר החברתי זקוק לו כעת.

וכאילו אין די בכך, הרי שהמיומנויות הייחודיות של מנהלות מהמגזר העסקי תואמות במדויק את האתגרים שאיתם מתמודד המגזר החברתי בעקבות הקורונה. בעיניי, נשים טובות יותר בהובלת תהליכים ארוכי טווח, תוך התמקדות במטרה, סבלנות והתמדה גם לנוכח קשיים. נשים טובות ביצירת שיתופי פעולה, שהם קריטיים להצלת המגזר החברתי, והרקע העסקי והפילנתרופי מקנה להן ניסיון בניהול תהליכים מורכבים, המחייבים אסרטיביות לצד הקשבה וגמישות.

על רקע כל אלה, צו השעה הוא שמנהלות בכירות מהמגזר העסקי ומהפילנתרופיה יתגייסו כמנהלות וכמובילות במגזר החברתי בתפקידי ניהול, כמובילות מהלכים אסטרטגיים רב מערכתיים, כחברות בוועדי מנהלים ועוד. הירתמותן למשימה הלאומית הזו תביא לידי ביטוי את הסגולות הייחודיות שלהן כנשים וכמנהלות, ועשויה להבטיח כי חזרת המשק לפעילות תשרת את כל חלקיה של החברה הישראלית.

 

הכותבת היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן

נשים וקורונהעמותותקורונה