"הבוטוקס של מרגול": למה לצחוק על מישהי שעשתה ניתוח פלסטי עושה לנו נעים בבטן?

ראיתם מה מרגול עשתה לפנים שלה? איזה מצחיק זה, נכון? אישה בת 72 שעושה בוטוקס ורוצה להרגיש טוב עם עצמה. קורע.

שלושה ימים עברו מאז השיימינג המטורף שמרגלית צנעני עברה ולכולם עדיין יש מה להגיד בנושא. הזמרת שהופיעה יחד עם אילנית בטקס הדלקת המשואות, הפכה לשעיר לעזאזל התורן אחרי שהרשת התמלאה בבדיחות ועקיצות על הניתוחים הפלסטיים שעברה. כאילו חבורה של אנשים ממורמרים ישבו מול הטקס עם מקלדת ורק חיכו למצוא על מי אפשר לרדת כדי לקבל לייקים ולהפוך להיות ויראליים. אז הפעם אף אחד לא מעד וכיסוי הראש של הדתיות לא היה מוגזם מידי. מה נשאר? עם אישה שעשתה ניתוחים פלסטיים אף פעם אי אפשר לטעות. ואיזה כיף זה שאפשר לבייש אנשים בלי לקום אפילו מהספה ולנקות את הקליפות של הגרעינים מסביב. הם מעיזים וחושפים את עצמם, ואנחנו יכולים לשפוט אותם בלי לצאת אפילו מהבית.

כן אני יודעת, מאז השיימינג גם נכתבו המון פוסטים לטובתה של הזמרת. אבל יש דבר אחד שצריך לומר כדי לסגור את האירוע הזה באופן סופי – כולנו צבועים.

הבחירה לצחוק דווקא על צנעני לא הייתה מקרית ולא יוצאת דופן, העולם אוהב לצחוק על אנשים, ובעיקר נשים, שמשתמשים בעזרים חיצוניים כדי לשפר את עצמם. לגלות שמישהי עברה הליך כירורגי והיא "לא באמת" נראית ככה, גורם לנו לתחושה נעימה בבטן, שמחה לאיד קוראים לזה. סוג של "הנה אני בסדר, יש לי קמטים/ החזה שלי נפול אבל לפחות אני טבעית", וזה עובד לכל הכיוונים: "אולי יש לו שיער מלא אבל הוא נסע לתורכיה בשביל להשתיל אותו ורואים שזה לא אמיתי".

בשנים האחרונות אנשים ברחבי העולם חולקים תחביב משותף, למצוא תמונות ישנות של בנות משפחת קרדשיאן מתקופת טרום הניתוחים ולהשוות אותן לתמונות עדכניות של בנות המשפחה. איכשהו זה עושה לנו טוב לראות מה השתנה ומה "לא אמיתי". לדעת שהן לא באמת מושלמות. כמונו. וזה בעצם הסיפור, אנשים שרוצים להרגיש טוב עם עצמם על חשבון אחרים.

אנחנו צוחקים על אחרים כי אנחנו מרגישים רע עם עצמנו וזה כמו לופ שאי אפשר לצאת ממנו: הפגמים שלנו מפריעים לנו כל הזמן, והעולם נותן לנו תזכורת אינסופית שאנחנו לא עומדות ועומדים בסטנדרט. הפילטרים באינסטגרם מזכירים לנו שהשפתיים שלנו לא מספיק בשרניות, האף לא סולד והעיניים לא חתוליות מספיק, אולי מקסימום יותר בצורה של אוגר. המגישות בטלוויזיה גורמות לנו להרגיש שאנחנו לא מזדקנות טוב (ותהיו בטוחים שגם להן יש מישהו שמזכיר את זה), וכמו שאמרה מאיה ורטהיימר, הדוגמניות של עדיקה וחברות אופנה אחרות מזכירות לנו ולנערות שאמורות לקנות את המוצרים שלהם, שיש אידיאל יופי אחד לקיץ הזה, והוא חייב להיות לוהט והרסני. אז אנחנו מנסים לעמוד בקצב אבל כשיש מישהי שהולכת עד הסוף ולא מתביישת? אנחנו מורידים אותה.

חברות וחברים הנה מבזק חדשות. כולנו מנסים לשפר את עצמנו ולהסתיר את המגרעות שלנו בדרך כזאת או אחרת, וגם אם לא עברתם ניתוח פלסטי, אין סיכוי שאתם לא עושות ועושים אחד או יותר מהדברים האלה: מתאפרות, שמות חזיות פושאפ מאתגרות, צובעים את השיער, מלבינים שיניים, מתקעקעים, מתחבאים מאחורי זקן, מסירות שיער מכל הגוף, מסירים שיער מכל הגוף, מלחימות ריסים, עוברות החלקה יפנית/אורגנית/קווקזית, מורחים קרמים בתקווה שיעלימו קמטים, לובשים מחטבים, עושים דיאטות לא הגיוניות, נועלים נעליים מגביהות, צובעים את השיניים בלבן ניאון ומצפים אותן. והרשימה עוד ארוכה. וזה בסדר, הכל בסדר.

נכון, אידיאל היופי הזה שכולנו רודפים אחריו הוא מטורף ובלתי אפשרי, ומי שמצליח להרחיק את עצמו מההזייה הזאת כל הכבוד לו. אבל אם יש אישה (או גבר) שניתוח הוא מה שיגרום לה להרגיש טוב יותר עם עצמה ולצאת בטוחה ושלמה יותר אל העולם זכותה, וכמו שאמרה פעם אישה חכמה אחת: "מה ששלה שלה".

אני מכירה באופן אישי מישהי ששנים חלמה לעשות ניתוח אף אבל התביישה שתהפוך לשיחת היום בעבודה ובמשפחה המורחבת ברגע שתעז לשנות את עצמה. אז שנים היא הסתובבה בחוסר ביטחון, נמנעת להצטלם בפרופיל, מתביישת. ויום אחד איכשהו היא פשוט העזה. מאז היא פורחת, הביטחון העצמי שלה עלה והיא אוהבת את מה שהיא רואה במראה, מעידה על עצמה שהחיים שלה השתנו. זה לא אומר שכולנו צריכים עכשיו לקבוע תור לד"ר קליין, אבל אם הליך כירורגי כזה או אחר גורם למישהי להרגיש שלמה עם עצמה, אז למה לא? חיה ותן לחיות, מכירים?

ועכשיו לביקורת האמיתית שהייתה צריכה להישמע אחרי הטקס: מרגול, שרה נהדר, נראתה מעולה והאנרגיות שלה היו מטורפות. ואתם שעקצתם וביישתם אישה מול מדינה שלמה, הגיע הזמן שתפסיקו להתחבא מאחורי מקלדת ולבקר אנשים, שמעתי שקצת שמש עושה טוב לעור הפנים ולנשמה.

בוטוקסמרגלית צנעניניתוחים פלסטייםעצמאות 73