למה גם הדגל האדום שהניפה לירון ויצמן לא יגרום לנו לעצור?

"ההצלה שלי מעצמי", "אני בעצירת חירום כרגע", "לירון ויצמן בהודעה דרמטית" – הכותרות הלילה בישרו על הדרמה של ויצמן, מנחת הטלוויזיה המצליחה והמוכשרת של האח הגדול ואקס פקטורי שעדכנה אמש את עוקביה במשבר המתחולל בחייה. "אז נפלתי, ונדמה לי שנפלתי חזק. בעשרים השנים האחרונות הדבר שכולם יודעים עליי, ושאני גם נהנית להתגאות בו תמיד, זה שאני הארד וורקרית, לא מפחדת מעבודה קשה, אפילו וורקוהוליקית," פתחה ויצמן את הווידוי שהביא עשרות אלפי לייקים ותמיכה. "לכן, גם כשהבוסים וידאו איתי מספר פעמים אם אני בטוחה שאני לוקחת על עצמי לצלם שני ריאליטי גדולים במקביל, בכלל לא היססתי והרגעתי אותם. אני?! קטן עליי. אז מה אם זה יולי אוגוסט ויש לי בית, ושתי ילדות קטנות, ובעולם יש קורונה," תיארה את מה שעברה לה בראש. "זה הזמן שלי, זה הזמן להכות על הברזל, ועוד דברים שאני רגילה במשך שנים להגיד לעצמי ולשמוע מהסביבה. ניסיתי להספיק ולדחוס ולצאת ולבלות ולהיות ולהספיק. ואז זה קרה. נפצעתי. עוד לא נפשית אבל בהחלט פיזית. כולם אמרו שאני חייבת לנוח. אבל עכשיו?! לנוח?! הרכבת כבר יצאה. אי אפשר לעצור", כתבה. "כך נכנסתי לחודשיים וחצי המסחררים והמאתגרים של חיי. עבדתי, חייכתי, התלבשתי, מדדתי, צחקתי, נסעתי, עברתי לסניקרס, וכשאף אחד לא ראה בלעתי משככי כאבים וכשהם כבר לא עזרו אז קצת יותר חזקים, שרק לא ירגישו. ובלילה בכיתי לסמיצ׳י ואמרתי לעצמי שבספטמבר הכל ייגמר. לא הבנתי אז שבספטמבר הכל רק יתחיל, השיקום שלי, וההצלה שלי מעצמי."

הפוסט של לירון ויצמן. צילום מסך מתוך אינסטגרם

לאינסטגרם שלנו כבר התחברתם? הלינק ממש כאן

ויצמן עוד לא מסכמת את האירוע אבל ביקשה בסוף הפוסט "תהיו טובים לעצמכם," ולצערי אני יכולה להכריז בזאת שאנחנו לא נהיה טובים לעצמנו ויותר גרוע מזה- אנחנו לא נהיה טובות לעצמנו כי עם יד על הלב את הסיפור הזה של הקריסה הפיזית ממאמץ יתר אנחנו שומעות שוב ושוב ושוב מנשים חזקות ומצליחות ועדיין אנחנו לא יודעות לעצור. קדמה לויצמן, קרן פלס שסיפרה לנו באוגוסט על האישפוז אחרי אחת מההופעות שלה והודתה לגוף שלה שהתפרק. "אני מבקשת להניף דגל כחול ולהודות לגוף שלי שריסק אותי ככה. זאת תקופה של החלמה והשלמה. אני רוצה להישיר מבט אל האש שיצאה ממני ולהבין שהיא שייכת כרגע גם למדורות אחרות. ללמוד להרפות בלי ליפול, לאהוב את כולם, כולל אותי… יום תשיעי על הגב אבל מי סופר. ההרגשה משתפרת ואני חושבת שאולי גם קצת אני."

ולפניה בסוף יולי הייתה המתעמלת האמריקאית סימון ביילס שהרימה דגל אדום והפסיקה להתחרות במה שאמורה הייתה להיות אולימפיאדת חייה בשל הלחץ הנפשי שאיים למוטט אותה ויש מי שכינו את הפרישה הזו שלה 'כהישג הכי גדול שלה בקריירה'. האמריקאים נעמדו מיד מאחוריה וגם אנחנו כי כולנו יודעים ובעיקר יודעות לזמר את המנטרות הנכונות, לצקצק בהשתתפות ולדעת להגיד לאחרות לעצור, אבל רובנו, גם כותבת שורות אלו, לא יודעות לעצור. בין אם אנחנו מהטייפ החזק ובין אנחנו חושבות שזה לא קשור אלינו כי אנחנו לא בתעשייה או ספורטאיות על. יש לי חדשות בשבילכן וגם בשביל עצמי – כולנו בסירה הזו. הנה נתון שהודחק: לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 46% מהעובדים בישראל חווים לחץ נפשי או מתח בעבודה וזה נתון משנת 2017 לפני הקורונה וכל הג'אז הזה. ומי כבר אז היה חשוף ללחץ חוץ מידועניות? בראש הרשימה עמדו אז אחיות ומורות בבית ספר יסודי שדיווחו באחוזים בלתי נתפסים על לחץ נפשי (75% מהאחיות, 66% מהמורות). הפגיעה הנפשית היא חמורה דיה אבל אצל לא מעטות מאיתנו זה מתורגם גם לפגיעות פיזיות ממש כמו של ויצמן או פלס, בדמות מחלות אוטואימוניות בהן הגוף תוקף את עצמו, אנדומטריוזיס, טרשת נפוצה, קרוהן ואחרות, בין אם זה סרטן, דלקות גרון חוזרות או רק נשירת שיער, אין אחת מאיתנו שלא חוותה דרך עצמה או דרך חברותיה את הקריסה הפיזית הזו. 

לירון ויצמן מגישה את האח הגדול בסניקרס. יולי 2021. אז קראו לזה בחירה אופנתית

אז למה אנחנו לא עוצרות? למה אנחנו לא מאטות את הקצב?

כי כמו שכתבה ויצמן, עכשיו זה הזמן שלנו. אנחנו חיות בחברה הישגית אבל גם משפחתית. אצל אחיותינו מעבר לים לא מעט בוחרות- או קריירה או משפחה, אבל אנחנו רוצות גם וגם, ולא מסתפקות בילד או או שניים אלא מכוונות לגביע הקדוש של שלושה וארבעה ילדים. וצריך להזכיר שתוחלת 'ההצלחה' שלנו בישראל מוגבלת- מה שלא תשיגי עד גיל 50 כבר כנראה לא יקרה לעולם. לא בטוח שאצל גברים תוחלת ההצלחה שונה אבל ההתמודדות הפיזית שלהם ללא ספק אחרת משלנו שמעמיסות על הגוף שלנו הריונות (לא פעם במרווחים צפופים – שוב, בשונה למשל מנשות אירופה שמקפידות על חמש שנים לפחות הפרש בין הילדים), וריצות, ולא פעם את אחזקת הבית, וגם אירוח המשפחה בחג וניהול הוועד הכיתתי ועוד ועוד ועוד ובמקביל מנסות לכבוש את העולם. אין לי פתרון קסם וכבר עבר שבוע מאז המועד בשנה שבו אנחנו מתחייבות על דברים שלא נקיים במהלך השנה, אבל אולי הפעם במקום להניד ראש בעצב למראה הפוסט של לירון ויצמן, באמת נעצור רגע לחשוב מה אנחנו יכולות לעשות אחרת ואיך אנחנו משתדלות להיות קצת יותר טובות גם לעצמנו ולא רק לכל האחרים?

לאינסטגרם שלנו כבר התחברתם? הלינק ממש כאן

לירון ויצמןסימון ביילסקרן פלס