עם מערכת החוק בישראל, הנבלות יכולים להמשיך לחייך

זה שבוע קשה להיות אישה, בעולם כולו וגם פה בישראל. פסיקת ההפלות שגזלה מנשים את החירות להחליט על גופן מזעזעת כל אישה באשר היא וההחלטות של מערכת אכיפת החוק בישראל בימים האחרונים מזעזעת אותנו לא פחות אבל עוד יש פתח לשינוי, עוד לא צריך להתייאש

זה התחיל בכך שפרקליטות מחוז ירושלים הודיעו לקים אריאל ארד, המתלוננת האמיצה שסיפרה בפנים גלויות איך פגע בה מינית הפסיכולוג שלה יובל כרמי והובילה לתלונות נוספות, כי אין בכוונתם לבקש ענישה מירבית על המעשים האיומים שעשה. תזכורת- האיש הנקלה הזה לא הועמד לדין על אונס למרות שיש בסעיפי החוק להתאים לזה בדיוק, אלא על סעיף של "קיום יחסי מין בין מטפל נפשי למטופלת", סעיף שהוא הודה בו והורשע לפיו, סעיף שהוא כולו מכבסת מילים מתועבת לפגיעה איומה באמון של מטופלות וניצול ציני להחריד של אישה צעירה מאוד במצב הכי רגיש בחייה כדי לבצע את זממך. אז מראש העונש על העבירה המכובסת הזו עומד רק על 4 שנים ולא 8 שנים כמו אונס ולא בנסיבות מחמירות למרות שאלו המחמירות ביותר שאפשר לעלות על הדעת, אבל בפרקליטות לא חושבים שצריך לפגוע עד כדי כך בפסיכולוג היקר מירושלים (תודה לאל שרשיונו לפחות נשלל אחרי שויתר עליו מיוזמתו) ולכן רוצים לבקש לא את העונש המקסימלי. שלא יהיה לו עצוב מדי בין כתלי בית הסוהר. (לשליחת מייל לפרקליטות מחוז ירושלים כדי לדרוש צדק לקים ביוזמת איגוד מרכזי הסיוע ובונות אלטרנטיבה- לחצו כאן)

מימין: יובל כרמי ואלון קסטיאל

זה המשיך ברחמים הלא נתפסים של וועדת השחרורים שהחליטה גם בפעם השנייה לשחרר שחרור מוקדם את עבריין המין אלון קסטיאל. נזכיר, בפעם הקודמת אותה וועדה מהוללת לא טרחה להזמין את המתלוננות נגד קסטיאל, הקרבנות, אלו שהרס את חייהן ואף נימקו שלא ראו לנכון לשמוע אותן. הפעם הם שמעו גם שמעו את שרי גולן ועופרי יהב, אבל גם הפעם שומו שמיים החליטו "שאין לתת לעמדתן משקל מכריע." ההרכב הלא מכובד הזה שתיכף נפרט את יושביו, אכן מציין בהחלטתו שעומד לרשותם סעיף 10(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר "במקרים בעלי חומרה ובנסיבות מיוחדות שבהם סברה הוועדה כי שחרורו של האסיר על תנאי יפגע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק ובהרתעת הרבים, משנוצר יחס בלתי סביר בין חומרת העבירה, נסיבותיה והעונש שנגזר על האסיר לבין תקופת המאסר שיישא האסיר בפועל אם ישוחרר, רשאית הוועדה להביא בחשבון גם נתונים אלה בהחלטתה" אבל חברי הוועדה הלא יקרים חושבים שזה לא המקרה. טעות בידיכם. אם יש מקרה ששחרור מוקדם של אסיר פוגע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק ובהרתעת רבים זה המקרה הזה שבו למרות עדויות נפגעות רבות, החליטו להגיע להסדר טיעון, להמיר אישומי אונס באישומים קלים יותר ואז להעניק לעבריין המין על מגש של כסף שחרור מוקדם תוך התעלמות מהפגיעה הקשה במתלוננות, התעלמות מהתנגדות הפרקליטות והתעלמות רבתי מרחשי הציבור שנדרשים לנושא שוב ושוב ושוב ויעידו על כך 18,000 המכתבים ששלחו נשים וגברים לפרקליטות ביוזמת בונות אלטרנטיבה ואיגוד מרכזי הסיוע כדי למנוע את שחרורו המוקדם.

אז מי יושבים בוועדה הרחומה והחנונה? רק שניים מזוהים בתמונות שלפניכן בחיפוש מהיר ברשת. העומדת בראש הוועדה היא השופטת בדימוס אריקה פריאל שגם מיהרה לשחרר שחרור מוקדם את יצחק אספה שדרס למוות את הנער ארי נשר ז"ל. לצידה ישבה עובדת סוציאלית, טל גדעוני, נציגת שב"ס רס"ר שני עמירם, ולצד שלוש הנשים האלה שמביישות אותנו בהחלטתן, אין הגדרה אחרת, יושב איש חינוך, אורן הרצמן, שתפקידו כשהוא לא יושב בוועדת שחרורים הוא סגן המנהל לחינוך וחברה בבית הספר הריאלי בחיפה. כן, חברות וחברים, האיש שמשחרר את קסטיאל אמון באחד מבתי הספר היוקרתיים בישראל על החינוך החברתי והתרומה לקהילה של התלמידים. עוד תרומה כזו לקהילה ואבדנו, כי הוועדה הזו הבינה את מצוקתן של הנפגעות והחליטה שבתקופה בה קסטיאל יהיה משוחרר על תנאי, הוא יורחק מתל אביב, ויועבר לירושלים. כנראה נשות ירושלים חשובות פחות. ולנשות חיפה דאג הרצמן ולא ביקש להעביר את הבן יקיר לי קסטיאל לעירו האהובה.

ואם לא די בשני המקרים האלו שמטרידים היום כל אישה בישראל, הגיעה החלטת היועצת המשפטית לממשלה לפיה הממשלה לא רשאית לאמץ את אמנת איסטנבול כי לדברי המשנה ליועצת, עורך הדין ד"ר גיל לימון, "לא הוצגו טעמי דחיפות או חיוניות מיוחדים אשר מחייבים את ההצטרפות דווקא בעת הזו". באמת 4 נשים שנרצחו על ידי בני זוגן בשבוע אחד, זה לא דחוף או חיוני ד"ר לימון. מה שעוד מטריד אותו, זה הקמפיין של ארגוני הימין השמרניים בראשות פורום קוהלת שהצליחו לקנות אחיזה אצל הדוקטור שאין קונצנזוס לאמץ את האמנה. בתור משפטן בכיר אתה יודע שלא צריך קונצנזוס כדי לאמץ את האמנה אלא החלטת ממשלה (אפילו לא החלטת כנסת) וכפי שאתה כתבת בעצמך את הבקשה להצטרף לאמנה הגישה מדינת ישראל כבר בשנת 2016 ומי שהייתה שרת המשפטים דאז היא איילת שקד תחת ראש הממשלה נתניהו אבל מה לא עושים כדי לרצות את הקיצוניים. פתאום, אמנה שנועדה לעגן את המלחמה באלימות נגד נשים, אינה חיונית ואינה בקונצנזוס.

זו השעה שלמרות שהייאוש זוחל במעלה הגב, אנחנו צריכות וצריכים להתנגד בכל הכוח להחלטות השערורייתיות האלה, למגמה הזו שממשיכה שנים אפלות של זלזול בנשים ובזכויותיהן. יש עוד מה לעשות גם בימים הקרובים. ח"כ מימין ומשמאל- בידיים שלכם להעביר את שורת החוקים שתשמור על רציפות חקיקה ותהיה מוכנה לאישור סופי בכנסת הבאה ובראשם חוק האזיק האלקטרוני , וכן, גם לחתום על אמנת איסטנבול עוד אפשר. אם ניתן לטרלול הרגרסבי של קוהלת ותומכיה לשלוט בשיח ובקבלת ההחלטות בישראל, אז גם איסור על הפלות יגיע לכאן.