תמר איש שלום, יונית לוי ומיקי חיימוביץ: על כיסא המגישה אבל בודדה במערכה

עם מינוייה של תמר איש שלום למגישה הראשית של חדשות 10, הלב הפמיניסטי התרחב. כבשנו עוד פסגה, הרחבנו את מוטת הייצוג הנשי בעוד עמדה חשובה. כיום אפשר לומר שאת מהדורות החדשות המרכזיות בטלוויזיה מובילות נשים. נשים רהוטות, משכילות, אינטליגנטיות, שיודעות לשאול שאלות ואינן מתכופפות גם בפני גדולי ושועי. האומנם?

עד כמה העובדה הזאת אכן משקפת את מצבה של העיתונאית במקצוע? עד כמה העובדה שעל הכיסאות הנחשקים האלה יושבות נשים – תמר איש שלום בחדשות 10, יונית לוי בחדשות 2 (מהדורת השבט) ומרב מילר בערוץ 1 (שמיד אחריה מגיעה גם גאולה אבן) – עד כמה העובדה הזאת רלוונטית לאחיותיהן לדרך? האמת? לא ממש. לא ממש, למרות שבכל גופי התקשורת האלה יש להניח שמספר הגברים המועסקים שווה למספר הנשים. לא ממש, למרות שכלל המקצוע העיתונאי הולך ונכבש על ידי יותר ויותר נשים. עדיין אי אפשר לומר שמצבן של עיתונאיות טוב.

אישה אחת בין הרבה גברים עסוקה בהישרדות

אם תסתכלו סביבכם תגלו שבמקצוע הזה קשה להתבגר. גם לגברים, אגב, אבל לנשים יותר. כיום יש בתקשורת המרכזית נשים יותר ויותר צעירות. מעטות שורדות אחרי גיל מסויים. מיקי חיימוביץ' פרשה שנה לפני שמלאו לה 50. נדמה לי שמספר הנשים בגיל הזה בתקשורת קטן מאוד, ובטלוויזיה כמעט ולא קיים. לגברים, לעומת זאת אין שום בעיה להופיע עם כרס, קרחת או שיער שיבה. העולם שייך לצעירות.

בתפקידי ניהול וקבלת החלטות מערכתיות יש עוד פחות נשים. במצב כזה, האישה היחידה שהצליחה להתברג למקום הזה מוצאת את עצמה בודדה מול קבוצה של גברים. לעיתים קרובות זו אישה צעירה, מוכשרת, מבריקה ומוצלחת. אבל כשהיא מגיעה למעלה, והיא מביטה סביבה, היא לבד שם בצמרת וסביבה רק גברים. מנסיון, פורומים כאלה מאוד מחלישים וסודקים את הבטחון העצמי. לא צריך לומר שוב ושוב שאין כיום עורכות ראשיות של שום כלי תקשורת, לא צריך לומר שוב שבכלי תקשורת רבים אין נשים בפורום הבכיר, ואם יש אז מספרן זעום להחריד. אישה אחת בפורום שכולו גברים לא יכולה לייצג את העמדה הנשית, משום שהיא עסוקה בהישרדות.

לעיתים קרובות נשים מוצאות את עצמן בתפקידי הפקה זוטרים, אל מול הגברים שעושים את התפקידים החשובים יותר. נכון שהמקצוע העיתונאי נחלש מאוד בשנים האחרונות: שכרם של העיתונאים שעושים את העבודה השוטפת היומיומית נשחק והוא נמוך מאוד, ומצד שני סל המטלות שלהם הולך וגדל. זו מגמה חוצת מגדר. אבל גם בתוך המערכת הזאת, מקומה של האישה העיתונאית קשה עוד יותר.

ואם העורך שלך רוצה שתלחצי על נאנסת?

לא אחת קורה שמטילים על העיתונאית משימה עיתונאית כביכול, אבל כזו שמעמידה אותה בדילמה מול עצמה. מה עושה עיתונאית צעירה, שעושה את צעדיה הראשונים במקצוע, שרוצה להצליח ולהתקדם, ומטילים עליה משימה שמשפילה אותה כאישה. למשל? ללכת ולשמש פיתיון למטרידן מין סדרתי כדי לצלם אותו, לשדר ולהביאו לדין? איך היא מתנהלת בתוך קונסטלציה כזאת? היא הפתיון, היא אמורה לגרום לו לבצע בה מעשים מגונים ולתקוף אותה מינית בשם השליחות העיתונאית. איך היא מרגישה אחר כך? מי מסייע לה להתגבר על הקשיים שנולדים בדרך?

איך מרגישה עיתונאית שעורך דעתן שולח אותה להביא מונולוג מצמרר של נאנסת רגע אחרי האונס? איך היא מרגישה? אם לא תביא את הראיון, תחליש את עצמה בתוך המערכת ותסתכן בכך שאחר כך לא תקבל משימות עיתונאיות נחשבות. אם תלך ותשכנע את הנאנסת להתראיין, תבגוד אולי באחווה הנשית. כי ראיון לתקשורת אולי אינו הדבר הטוב ביותר לעשות אחרי שאת נאנסת.

עיתונאית? עד ההריון

ועוד לא אמרנו כלום על שעות העבודה האינסופיות ועל היכולת לקיים חיי משפחה וללדת ילדים בתנאים כאלה. עיתונים נסגרים אחרי אחת בלילה, בטלוויזיה לא חוזרים הביתה לפני עשר בלילה, ברדיו עובדים סביב השעון, כך גם באינטנרט. מי יכולה לבנות כך חיי משפחה? האם העיתונאיות הצעירות שעושות עכשיו את דרכן במעלה סולם הקריירה לא תמצאנה את עצמן בשוליים מיד כשתרצנה ללדת? זו סוגיה מגדרית ממדרגה ראשונה שגברים מתמודדים איתה במידה פחותה (לצערנו).

זה, ושאר העניינים שהועלו כאן יידונו בכנס ראשון מסוגו של שולחנות עגולים לבדוק הקמת תא עיתונאיות ראשון שיהיה רשת תמיכה לכל נשות המקצוע.

מפגש השולחנות העגולים של נשות התקשורת בישראל – יום שישי, 8.6.2012 בבניין נפתלי, אוני' ת"א.