למה המינוי של איילה חסון הוא בשורה?

מי שנחשף בשבועיים האחרונים לסיפור איילה חסוןגאולה אבן, יכול היה בקלות לחשוב שמדובר כאן ב"קרב תרנגולות" משעשע, שמדובר בדיוות שכל עיסוקן מונע מהבעלים החזקים שעומדים מאחוריהן, שמדובר בפרשה עסיסית-צהבהבה ורכילותית. אבל בעצם מדובר בסיפור שנטוע בלב האתיקה הציבורית והעיתונאית. מדובר בשתי עיתונאיות חזקות, חכמות, בולטות, עם קריירה מפוארת בתחום. וכן, הן גם נשואות – שתיהן – ולבעלים שגם הם בתחומם חזקים ובולטים.

כמובן שגם במקרה הזה, כמו במקרים רבים אחרים שבהם העיתונות מספרת סיפורן של נשים מצליחות, אפשר להמליץ לכל הקוראות והקוראים לעשות לרגע את התרגיל ההפוך ולדמות איך היה נראה הסיקור אילו היה מדובר בשני גברים.

אבל אם בכל זאת מתעקשים להסתכל על הפרשה שלא דרך הפריזמה הרכילותית, אלא דרך המשקפיים האתיות-מקצועיות, אין ספק שאיילה חסון פעלה מהר, בצורה שקופה, אך בלתי מתפשרת. כך היה כשהחליטה לקדם את גאולה אבן ולשדרג את מסגרת התוכנית היומית שלה. היא זיהתה, כמו שזיהו לפניה, שאבן היא מגישה חכמה, מקצועית עם נסיון רב שנים. וכן, היא גם אישה. ואין ספק שחסון הייתה צריכה להציב את הגבולות האלה, בהיותה של אבן אשת שר בכיר. לולא הייתה עושה כן, ודאי היו יורדים עליה שהיא מינתה את אבן רק כדי לקדם עניינים בליכוד. אז זהו, שלא, והיא גם אמרה זאת במפורש. זה היה נסיון להכיל "גם וגם". גם לא לקפח, ואפילו לקדם, עיתונאית בכירה ברשות השידור, וגם להאמין שיישמר הקו האתי בין העיתונאית הבכירה לבין בעלה, השר שבינתיים פרש מהמערכת הפוליטית, גדעון סער. זה לא עבד. קורה. עכשיו זה מאחוריהן. וזה סיפור אחד שנקשר למינויה של איילה חסון לראש מערכת החדשות של הערוץ הציבורי.

חיפוש בגוגל של השם "איילה חסון" חושף מעט מאוד אינפורמציה אישית ורכילות. זה כל כך לא אופייני למישהי ששמה הולך לפניה ונמצאת כבר שנים בחזית הזירה הציבורית. בעצם איילה חסון היא "סלב", "טאלנט" ו"ידוענית". אבל איילה חסון היא אף אחת מההגדרות האלה. וכמה שזה מפתיע. אפשר אפילו לומר שחסון לא נופלת לשום סטריאוטיפ ובוודאי שאינה מטפחת את הידוענות של עצמה, וגם לא עושה ממנה הון פוליטי, ציבורי או אישי.

ולכן מינוייה של חסון לעמוד בראש חטיבת החדשות של הערוץ הציבורי הוא בשורה. הוא בשורה לא רק משום שזו הפעם הראשונה שממנים אישה לתפקיד הבכיר הזה, לא רק משום שזו פעם ראשונה מזה שנים שבתפקיד זה עומדת עיתונאית חוקרת, ששמה הולך לפניה, אלא משום שמדובר באישה עם תפיסת עולם פמיניסטית, שאינה מתביישת להביע את עמדותיה, שמכירה במגבלות ובתקרת הזכוכית, שאינה מנסה להתנכר לעובדת היותה אישה ולקשיים שיש לנשים לפרוץ קדימה ולהגיע לדרגות בכירות. (ואגב, אחת ההחלטות הראשונות שעשתה בתפקידה החדש היה לקדם עיתונאית בכירה אחרת – גאולה אבן).

לעיתים כל כך קרובות, כשנשים מתמנות לתפקידים בכירים, הן מזדרזות לומר שהן הגיעו לאן שהגיעו בזכות עצמן, שמי שבאמת מתאמצת מצליחה, שהן עצמן לא חוו אפלייה על רקע היותן נשים. שמענו את זה מציפי ליבני, שמענו את זה מנשים במערכת הבנקאית. נשים שמגיעות לתפקידים בכירים חוששות לעיתים להציג תפיסת עולם פמיניסטית, שמא יתייחסו אליהן כאל שוות, כאל אחת מהחבר'ה.

לא איילה חסון.

"את המלחמה הכי קשות והכי מכוערות שעברתי בעבודה שלי גברים עשו, חד משמעית."אמרה בהופעה בהייד-פארק של אונלייף לפני שנה וחצי, "כל תחקיר שעשיתי היה כרוך במחיר עצום. לא ייחצנתי את המלחמה הזאת כי אז הייתי צריכה לוותר על המהות של הטיפול בנושא עצמו. השמצות, עלבונות – כל תחקיר שעשיתי היה כרוך באינתיפאדה נגדי."

אין כמעט אשת קריירה מודעת שלא תזדהה עם כל מילה של איילה חסון. אין כמעט אישה מודעת שעשתה קריירה ולא חוותה בעצמה את גלי ההתנגדות התת-קרקעיים, כשהם עטופים בחיוכים ופירגון מקיר לקיר ובהתפעלות מזויפת מההצלחה. אין כמעט אישה שהגיעה לעמדת השפעה, שלא נתקלה, חוותה, ראתה, התעמתה עם מאבקי כוח סמויים או גלויים. ומן המקום הזה איילה חסון היא המודל של כולנו. בדיוק מהמקום הזה היא מהווה עבורנו מקור של השראה, כוח, הזדהות, סולידריות.

וכל זה בא ממקום עמוק של צניעות והכרה עמוקה בציבור שאותו היא משרתת – קהל הצופים והמאזינים של הערוץ הציבורי.

רק לאחרונה ניאותה, לראשונה, לחשוף טפח קטן מעצמה, כאשר התראיינה לתוכנית "שיחת נפש עם יורם יובל" בטלוויזיה החינוכית. נדמה לי שזו הייתה הפעם הראשונה שבה הסכימה לדבר על עצמה, על משפחתה ועל חייה האישיים. למרבה הצער גם בראיון הזה לא נמלטה חסון מהשאלה הבלתי נמנעת שרק נשים נשאלות: איך את מצליחה לשלב בין קריירה למשפחה. והיא מצליחה, וזה לא קל, כמו שזה לא קל לכולנו, והיא מג'נגלת בדיוק כמו כולנו. והיא לא מתייחסת לעצמה בחשיבות יתר, והיא הפגינה צניעות ואנושיות.

כי היא, כך הקפידה לומר שוב ושוב, לא רואה את עצמה כסיפור, ולא כאייטם. היא עיתונאית, שליחת ציבור. והיא טיפסה מלמטה, ובנתה את עצמה לאט-לאט, בחריצות, בעבודה קשה, בלי לוותר, כנגד כל הסיכויים המגדריים.

ולסיכום, רק בקשה אחת מהמנהלת החדשה של חטיבת החדשות: נשים חזקות שמגישות תוכניות חשובות בערוץ הציבורי זה נפלא ומחזק את כולנו, אבל אנא, עשי טובה, תדאגי שגם הפאנלים שהן מנחות יהיו קצת יותר שיוויוניים.