קולט אביטל, שטנצלר רק החמיא לך

לפני כשבועיים, חזרתי הביתה ברגל, עם חברה, מבית קפה תל אביבי. צעדנו על אלנבי, שמחות וטובות לבב, השעה הייתה 1 בלילה.

"יאיי! בא לי מיץ ענבים!"

"הנה, יש פה קיוסק, שניכנס?"

"בטח"

נכנסת לקיוסק, לוקחת בקבוק מיץ ענבים, מניחה על הדלפק ושואלת "כמה זה?"

המוכר, גבר בגיל של אבא שלי בערך, מרים את הראש, בוהה בי כמה שניות ושואל: "תגידי, בא לך להצטרף איתי לאיזו אורגיה מטורפת?"

יש שלל תגובות מתקבלות על הדעת לסיטואציה הזו. לומר לו שיתבייש בעצמו, לשלוח אותו לעזאזל, לעזוב את המיץ על הדלפק ולעוף משם, לשאול אותו אם זה נראה לו לגיטימי, להעיף לו סטירה מצלצלת וכו' וכו'.

העניין הוא שהתגובות הטובות מגיעות תמיד בדיעבד. בפועל, בגלל שזה המשפט האחרון שציפיתי לשמוע בתגובה לשאלה "כמה זה?" יצא שהדבר היחיד שעשיתי היה למלמל "פחות בעניין. כמה עולה המיץ?" והמשכתי לעמוד שם, בהלם טוטאלי.

הוא, לעומת זאת, לא התבלבל בכלל. "עשרה שקלים. אבל תגידי, לא בא לך על איזו אורגיה? קצת לצאת מהגבולות של עצמך, לפרוץ מסגרות, להתפרק קצת, להשתחרר, אחלה אורגיה, אני אומר לך, באחריות… אני אקח אותך…"

"לא".

"למה לא?"

בסך הכל, עד שהוצאתי את הכסף מהארנק (למה, לכל הרוחות, בכל זאת קניתי שם משהו? למה לא עפתי משם באותו הרגע? הו, ההאשמה העצמית) הוא חזר על "ההצעה המפתה" 3 פעמים.

יצאתי משם בסופו של דבר עם מיץ ענבים ותחושת בחילה קלה אבל לא על זה אני רוצה לדבר כי בסך הכל, מדובר בעוד הטרדה מינית אחת מיני רבות שעברתי במרחב הציבורי ב-31 שנותיי (אלון עידן, מוכנה לעשות איתך חצי-חצי בהטרדות שלי, כדי שחלילה לא תסתובב בעולם בלי לקבל "הערות" מעוברי אורח). מה שהרבה יותר מעניין מההטרדה עצמה הוא התגובות שקיבלתי כשסיפרתי עליה:

"נו, קיוסקאי באלנבי סטריט בשתיים בלילה, למה ציפית?"

"סתם חרמן זקן"

"ערס מסריח, חבל שלא הזמנת לו משטרה"

"טוב, אי אפשר לצפות לרמה גבוהה מטמבל שמוכר בקיוסק, נכון?"

משום מה, ההטרדה הבוטה שויכה אוטומטית לשני מאפיינים: 1. לשעה הלילית המאוחרת. 2. ל"רמתו" של המטריד- איש מן השורה, השכלה ממוצעת ומטה, מקצוע שאינו נחשב ליוקרתי, 'עמך', איש פשוט, סתם אחד.

כאילו שהצעות מיניות ואמירות סקסיסטיות מתקיימות החל מחצות ועד שהשחר מפציע וכאילו שהטרדות בוטות שמורות רק לסוחרים בשוק, נהגי מוניות, מוכרים בחנויות ופועלי בניין. ונדמה שגם כאן צריך לומר את המובן מאליו: תפיסת העולם של החלאה מהקיוסק זהה לתפיסת העולם של הבכיר במשרד עם החליפה והעניבה. עבור מי שעדיין לא השתכנע, הגיע אתמול בערב גבר-בכיר נוסף לאשש את הטענה.

"אני מת לזיין אותך"

זה מה שאמר אפי שטנצלר, בעבר ראש עיריית גבעתיים והיום יושב ראש קק"ל, לח"כ קולט אביטל, כך לפי טענתה, בטקס נטיעות אצל שגריר איטליה בישראל. בתגובה אמרה לו אביטל שהוא צריך להתבייש בעצמו (אגב, שטנצלר עצמו הכחיש את האמירה). אני מאמינה באמת ובתמים ששטנצלר לא הבין למה וסביר להניח שהוא לא מבין עד עכשיו. מה לא בסדר בללחוש באוזנה של אישה שהיית מת להעביר איתה את הלילה? הרי זה אמור להחמיא לה. בסך הכל, זו דרכו לומר "את יפה, את סקסית", זו דרכו "להתחיל" איתה. בדיוק כמו שהצעה מפורטת לאורגיה הייתה דרכו הנעימה של המוכר בקיוסק להציע לי להעביר איתו (ועם החברים שלו) את הלילה. מה הבעיה? איך יכול להיות שאמירה בוטה ודוחה, מגבר זר שאין לך איתו מערכת יחסים מינית-רומנטית, ללא הקשר הגיוני ובטיימינג הזוי, לא גרמה לי ולא גרמה לח"כ אביטל לחוש נחשקות יותר מאי פעם?

איך ייתכן שהאגו ושמחת החיים של אורלי וילנאי לא תפחו לממדי ענק בשעה שגבי אשכנזי, הרטמכ"ל לשעבר, לחש באוזנה "את אחלה כוסית" בקבלת הפנים לחגיגות יום הולדתו ה-90 של נשיא המדינה בדימוס, שמעון פרס? הרי אין אישה שלא רוצה לשמוע שהיא "אחלה כוסית" מגבר עם קצת יותר מדי דרגות וקצת יותר מדי חוצפה שהיא בקושי מכירה באמצע מסיבה מתוקשרת.

ואולי בכלל אורלי לבשה שמלה חשופה? לכו תדעו. אולי קולט שרבבה שפתיים בפתיינות מול עיניו של שטנצלר? ואולי בעצם אני בכלל לא חיפשתי מיץ ענבים ב-1 בלילה (נו, באמת, מי שותה ענבים באמצע הלילה, בואי נשאל מה באמת חיפשת בקיוסק בשעה ההיא? והכי חשוב- מה לבשת?) אלא יצאתי לצוד תחליף פוך ללילות הקרים?

אין שום הבדל בין קציני המשטרה, בכירי צה"ל, פוליטיקאים ובעלי עמדות מפתח לאחרון הסוחרים בשוק. גם אלה וגם אלה משכימים קום בבוקר ויוצאים לשוטט בעולם בתחושה של "מותר לי". ה"מותר לי" איננו נגזרת של מעמד, עיסוק או מצב כלכלי בהכרח, הוא נגזרת של מגדר ושל חינוך ל"גבריות" הקלאסית- ביטחון עצמי, חוצפה, עקשנות, חתירה למין בכל מצב ובכל סיטואציה, בוטות וחוסר רגישות. בשורה התחתונה, מחמאה בעיניים גבריות נתפסת כהצעה מינית או כהעברת ביקורת חיובית על המראה החיצוני. הגבר המחמיא לא חושב באמת על התחושה של המוחמאת לכאורה. הוא חושב על עצמו, על הרצונות שלו, הפנטזיות שלו, המאווים שלו והשאיפות שלו וזו הסיבה שמדובר בהטרדה ולא במחמאה. אפי שטנצלר, זה ממש בסדר לרצות לזיין את קולט אביטל. זה לא מחמאה ללחוש לה את זה באוזן.

אור סופרהטרדה מיניתקולט אביטל