אישה בראש המשטרה הוא לא פתרון להטרדות

לכאורה כותרת מרעישה: תת ניצב גילה גזיאל, סגנית ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל, הודתה בראיון בטלוויזיה ("אולפן שישי", ערוץ 2) שהיא הוטרדה מינית (מילולית). תנ"צ גזיאל מועמדת להיות האישה הראשונה שתקבל דרגת ניצב במשטרת ישראל.

אבל הכותרת אינה מרעישה כל כך. היא לא מרעישה משום שרבות מאיתנו, כמעט כולנו, עברנו ועוברות הטרדות מיניות. למעשה, הטרדה מינית היא חלק כמעט בלתי נפרד מגיבוש הזהות המגדרית שלנו.

למה לשוטר כל כך קל להטריד מינית?

דווקא הגוף שאמון על ביטחוננו האישי הפך לכר פורה של הטרדות מיניות – והנשים הכי מוטרדות על ידי המשטרה – הן העובדות בארגון

לכתבה המלאה

 

האירועים האחרונים בצמרת המשטרה אינם רק כותרת, הם אינם רק ידיעה מרעישה ומטרידה, הם אינם רק זעזוע מקצועי, ציבורי בחוד החנית של אכיפת החוק בישראל.

האירועים האחרונים במשטרה, שאילצו ארבעה ניצבים לפרוש מתפקידם בשל מעורבות בהטרדות מיניות של שוטרות צעירות בדרגות זוטרות, האירועים האלה יכולים להיות המנוע לשינוי גדול. הם לא רק יכולים, הם חייבים להיות מנוע לשינוי גדול.

ולא רק משום שהמשטרה היא מנגנון אכיפת החוק וככזו צריכה להיות זהירה שבעתיים ונקייה מחשדות פליליים. אלא משום שזו הזדמנות נדירה להפוך את האירועים הקשים האלה למנוף לשינוי.

השינוי הוא לא אישה בתפקיד המפכ"ל

ולא יכול להיות שמנוף השינוי יתבטא ביישום הרעיון שהעלה ראש הממשלה נתניהו "שאולי הגיע הזמן למנות אישה לתפקיד מפכ"ל המשטרה", או דבריו של מפכ"ל המשטרה דנינו שחושב שהגיע הזמן לקדם אישה לתפקיד ניצב במשטרה.

לא משום ששני הרעיונות האלה אינם ראויים. הם ראויים. אלא משום ששני הדברים האלה לא יכולים להיות הפתרון למה שנחשף בפרשת ההטרדות המיניות בצמרת המשטרה. מינוי אישה למפכ"ל המשטרה וקידום אישה לדרגת ניצב אינם יכולים ואינם צריכים להיות אירוע בודד שמטרתו לפתור את הרקבון שנחשף לאחרונה באופן שבו מתייחסים קציני משטרה בכירים לשוטרות צעירות וזוטרות. מינוי אישה למפכ"ל המשטרה וקידום נשים לדרגות ניצב צריכים להיות חלק מתוכנית פעולה כוללת של הטמעת חשיבה מגדרית בתוך אירגון היררכי וגברי כל כך כמו משטרת ישראל.

במשך שנים לא גויסו נשים למשטרה כלל. בסיום קורס הקצינים האחרון במשטרה סיימו רק 16 אחוזים נשים. זה מצב שמבטיח שבשנים הקרובות לא יהיו די נשים שיאיישו את דרגות הצמרת במשטרה, ונאלץ להמתין עוד דורות של קצונה עד שיהיו בצמרת המשטרה אחוז משמעותי של נשים שיוכלו לעשות את השינוי מבפנים. ולכן מינוי אישה בצמרת אינה מביאה את השינוי העמוק הנדרש בעת הזאת.

שינוי כל ההתיחסות להטרדות מיניות

כדי לטפל בהטרדות המיניות שנחשפו בצמרת המשטרה יש לעשות כמה פעולות דחופות, אבל הרבה יותר חשיבת עומק והטמעת פרקטיקות שיביאו לידי ביטוי את אפס הסובלנות כלפי הטרדות מיניות. ויש דרכים שונות ויעילות להתמודד עם התופעה הזאת. מינוי נשים לתפקידי בכירים היא רק אחת הדרכים האלה.

יש לדאוג שהממונות על הטרדות מיניות במשטרה יהיו קצינות בעלות דרגה בכירה, יש לדאוג שהממונות האלה יקבלו את כל הסיוע, הגיבוי והעצמאות מהמנגנון המשטרתי ההיררכי, ושלא יהיו כפופות לקצינים שאותן הן אמורות לחקור. ולאפשר לשוטרות הצעירות והזוטרות את המרחב הבטוח להתלונן בתוך הארגון עצמו.

יש לדאוג שנושא ההטרדות המיניות יהיה אסור לא רק באופן חוקי בהיבטים הפליליים, אלא שזה ייחשב לנורמה פסולה. וזה צריך לבוא מלמעלה, גם באמירה וגם במעשה. לא צריך להמתין לתלונה מסודרת כדי לדאוג שמקום העבודה שנקרא משטרת ישראל יהיה בטוח גם לנשים צעירות.

יש לדאוג שכל השוטרים – כל השוטרים – יעברו באופן סדיר סדנאות של מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. כדי שיבינו מהי הטרדה מינית אסורה. גם מילולית. יש לדאוג שכל השוטרים יבינו את הנושא הזה לעומק.

אני מציעה שהמשטרה תאמץ פרקטיקה שקיימת במוסדות אקדמיים בארצות הברית: בעל דרגה בכירה שבא במגע עם נשים, יצטרך לעבור פעם בשנה רענון בנושא הטרדות מיניות, הוא יצטרך להיבחן בנושא הזה (כן, להיבחן שהבין את המשמעות והוא יודע את גבולות האסור והמותר) ורק אחרי שעבר את המבחן יוכל להמשיך לכהן בתפקידו. רק כך ניתן יהיה להבטיח את טיפול העומק במגיפה הזאת שנחשפה במשטרה.

שום קישוט אחר – כותרת של ראש הממשלה, או קידום אישה לדרגת ניצב – לא יפתרו את הסוגיה. עייפנו כבר מלומר שרק כאשר יש לפחות שליש נשים בדרגות הבכירות, רק אז מתחיל להתבצע השינוי. ולכן אישה אחת – בכירה ככל שתהיה – לא תפתור את מחלת העומק הזאת. אסור שתהיה אישה אחת לקישוט, שתזכה לכותרות בתקשורת, לכתבת פרופיל מחמיאה בטלוויזיה ובסופו של דבר (מוכשרת, חכמה, מקצועית ככל שתהיה) היא תהיה עלה התאנה שיסתיר את הבושה.