מכתב פתוח לרב אלוף גדי אייזנקוט

אתה הרמטכ"ל. לכאורה הגדרת תפקידך היא לעמוד בראש הצבא, ולהיות אחראי על הצבא, על החיילים והמשימות המבצעיות. אבל למעשה האחריות שלך רחבה יותר.

כי רמטכ"ל במדינה שבה יש שירות חובה לכל צעירה וצעיר, הוא מוסד חברתי. אתה נמנה על סגל אל"ף ולכן מרגע זה ואילך תפקידך כולל גם השתתפות באירועים ציבוריים ובטקסים ממלכתיים. בנוסף, אתה משתתף כמעט קבוע בישיבות ממשלה ובעיקר בישיבות הקבינט המדיני-ביטחוני. אתה תידרש לתת חוות דעת לעיתים קרובות בנושאי ביטחון המדינה, מדיניות חוץ, מודיעין בינלאומי, וכמובן בנושאי צבא. אתה תידרש לתת הערכות מצב לעיתים קרובות, לנתח את ההתפתחויות באזור, להאיר את הזווית הביטחונית של יחסי החוץ של ישראל עם מדינות שונות בעולם – ידידותיות או עוינות.

אתה תיחשף לדילמות, לדיונים, למאבקי כוח, לספינים פוליטיים, למשחקי אגו. הפרופיל הציבורי שלך יהיה גבוה. לעיתים קרובות תמצא את עצמך מככב בסקרי דעת קהל שבוחנים את הפופולריות של מוסדות המדינה ותשמח לדעת שהצבא נמצא במקום גבוה בסולם אמון הציבור (היהודי, כמובן).

זו אחריות עצומה. והאחריות הזאת דורשת ממך להרחיב את זווית הראייה. נכון שאתה לובש מדים מגיל 18, ואתה כבר בן 55, ונכון שכבר נחשפת בתפקידים שונים בעבר גם להיבטים שאינם צבאיים גרידא. אבל עכשיו זה שונה, כי אתה בראש.

עשרים רמטכ"לים כיהנו לפניך, רק שלושה לא היו מעורבים במלחמה או במבצע צבאי (יגאל ידין, חיים לסקוב וצבי צור). בכל תולדות מדינת ישראל, כמעט כל הרמטכ"לים ניהלו מערכה צבאית משמעותית. כלומר: אנחנו, האזרחים, חיים במצב קבוע של עימות צבאי.

אז אולי תנסה אתה להיות הרמטכ"ל הרביעי שייצא מכהונתו בלי שיוביל עוד מבצע צבאי, מערכה או מלחמה. היה לנו די מהז'אנר הזה. תנסה להיות הרמטכ"ל הזה שדוחק בפוליטיקאים למצוא פתרונות אחרים מאשר שימוש בכוח צבאי שמשמעותו הרג והרס ושכול ויגון וייאוש וטראומה וחוסר תוחלת. תנסה להיות הרמטכ"ל הזה ששולף את המלחמה רק כאמצעי אחרון ולא כדבר הראשון בארגז הכלים. זה יהיה הרבה יותר מיוחד, מרענן וכמובן בריא נפשית לכולנו.

מתוך 20 הרמטכ"לים שפרשו לפניך, רק שמונה לא הלכו לפוליטיקה.

אז אתה, רב אלוף אייזנקוט, אולי אינך יודע מה תרצה לעשות כשתגדל, ואולי אתה יודע אבל לא תחשוף. ואם תלך בדרך שבה הלך הרוב, זה הזמן להתחיל לחשוב גם על ההיבטים האזרחיים. לחשוב מה האינטרס של האזרחים ולא רק של המדינה (בהנחה שהמדינה היא ישות עם אינטרסים שונים מהאינטרסים של אזרחיה). זה הזמן לפרק את הפרדיגמות, לצאת מהקונספציות. דווקא עכשיו, כשהכוח בידיך, כשיש ביכולתך להשפיע ולשנות, כשמקשיבים לך ומחפשים לשמוע את דעתך. זה הזמן ליצור את השינוי, לסלול נתיב חדש. כי מלחמה, מסתבר, כול איש צבא בכיר יודע לנהל. ולכן החוכמה תהיה איך לא לצאת לעוד מלחמה, ואיך לבנות את הפרופיל של המוסד הזה שנקרא רמטכ"ל כך שיענה על דרישות כל האזרחים, ולא רק על מוכנות הצבא.

בהצלחה