פרשת לארה אל-קאסם: כשהשלטון מעדיף להשקיע בהשתקת ביקורת יותר מאשר בשיקום שדות חרוכים

בתום כשלושה שבועות של קייטנה מטעם משרד הפנים בנתב"ג, לארה אל-קאסם נכנסה בסוף השבוע לישראל לאחר שבית המשפט העליון קיבל את ערעורה מול המדינה והתיר לה להיכנס לארץ לטובת לימודי תואר שני באוניברסיטה העברית. המשרד לעניינים אסטרטגיים, משרד חדש יחסית שתפקידו לא היה לי כל-כך ברור עד כה, כנראה חשב שסוף-סוף מצא את ייעודו ופעל לסלקה מישראל כחלק מיישום חוק החרם, אך כשל מול ההתעקשות של הסטודנטית הצעירה להגיע לכאן ללימודים.

יכול להיות שהמלחמה הכאילו- הירואית הזו בממשלת ישראל, שהפכה את אל-קאסם לחומר ויראלי קל ולגיבורה עממית-אינטרנטית, מקורו במולדתה, עם ההבנה הברורה שלה שיש פער אדיר בין חברות אזרחיות ליברליות לבין מנהיגות לאומנית. בתחילת פיאסקו איסור הכניסה למוסלמים לארה"ב נתגלה שחרם קולקטיבי השאיר מחוץ למדינה אזרחים עיראקים שסייעו לארה"ב במהלך המלחמה בעשור הקודם והזדקקו למקלט מדיני. העוול תוקן אך נותר ככתם אחד מיני רבים על ממשל טראמפ. כנראה שאל-קאסם האמינה – בצדק, יחסית – ששלטון החוק בישראל יעזור לה להוכיח ללאומנים באשר הם שלא יוכלו למנוע ממנה ללמוד.

הניסיונות לנכש עשבים ביקורתיים החוצה מישראל כנראה יישאר איתנו הרבה אחריי שאל-קאסם תקבל את הדיפלומה שלה. יותר מהכול נראה שממשלת ישראל מנסה למתוח את הגבולות ולבדוק אדישות, כמו ילד בן ארבע שזורק צעצועים וגונב עוגיות כדי להבין מה מותר ומה אסור, מה ייתקל במשיכת כתפיים ומה יעיר את הסובבים אותו מאדישותם. השאלה הגדולה באמת היא מה יפר את שלוותנו שלנו כאן במולדת. אל-קאסם היא טרף קל לימין – פעילת חרם לשעבר, צעירה, חסרת כוח, כסף, ופלטפורמות יח"צ – ובתיאוריה, סילוקה אמור היה לעבור בשקט יחסי לולא הייתה עותרת לבג"צ. היא הייתה נותרת אחת מיני רבים, נבלעת בתוך רשימה הפעילים והעיתונאים שנחקרו בחדרים הצדדיים של נמל התעופה בלוד.

ממשלה חכמה ולא היסטרית הייתה מתירה לאל-קאסם לעבור בקלות, ומתפארת בהכנסת האורחים המזרח-תיכונית שלה. היא הייתה יכולה להיות הטריק היח"צני המושלם להוכיח פלורליזם וקבלת האחר, שהרי, אם הכנסנו סטודנטית שנטשה את ה-BDS וראתה את האור, וודאי שאנחנו נאורים, ושוקלים כל בקשה בכובד ראש, ומגרשים רק את מי שמהווים סכנה אמיתית לביטחון ישראל. אבל הפארסה הזו מוכיחה שאין הבדל בין מחבלים לסתם שמאלנים, ואין הבדל בין הח"כ לשעבר באסל גאטס שהבריח טלפונים לאסירים בטחוניים בכלא, לבין ח"כ שלי יחימוביץ' שהפכה, משום מה, ליעד של מחב"ם, כפי שנחשף לפני שבועיים ב"הארץ". כך הגבולות מיטשטשים, נמתחים ונבדקים בקפידה על ידי שלטון שמשקיע בהשתקת הביקורת יותר ממה שמשקיע בשיקום השדות החרוכים בעוטף עזה.

ביום הראשון ללימודיה קיבלו את פניה של אל-קאסם שלטים שתלו פעילי ארגון "אם תרצו" באוניברסיטה העברית שנועדו להלבין פניה ברבים באמצעות פרקטיקות שרווחות בעיקר בקרב הארגונים האנטי-ישראליים שאל-קאסם פעלה בהם בעבר ואותם נטשה. ההתקרבנות של לאומנים ישראלים אבסורדית- כשלארה אל-קאסם עשתה את זה, זו אלימות, וכשהם עושים זאת, זו ציונות. הימין הישראלי לא טוב ממנה, לא טהור או מוסרי יותר. לעולם ההשכלה הישראלי אין טנקים ותתי מקלע, אז למה להילחם בו כאילו זה צבא עוין? מי שמתגעגעים לאופוריית הניצחון המלחמה אבל מתקשים לנצח ארגוני טרור פונים אל בחורה בת 22 ומוצאים בה את הפלסטינים שהם לא מצליחים לנצח.

אוניברסיטהבית משפטלארה אל-קאסםפוליטיקה