מארבע תצא נשיאה? על המרוץ של הריס, וורן, ג'יליברנד וקלובשר לנשיאות ארה"ב

ב-3 בנובמבר 2020 ייערכו הבחירות לנשיאות ארה"ב. בבחירות אלו תציג המפלגה הרפובליקנית את הנשיא המכהן, דונלד טראמפ, כמועמדה לכהונה שניה בבית הלבן. מעברו השני של המתרס תציג המפלגה הדמוקרטית אחד או אחת מבין 17-22 חברות קונגרס, סנאטוריות, ראשי ערים ואנשי עסקים, שתיבחר לתפקיד הטוענת לכתר. עד שזה יקרה צפויה המפלגה הדמוקרטית לעבור תהליך ארוך ומייגע של פריימריז, במהלכן תבחר כל מדינה ומדינה את המועמדת העדיפה עליה, עד שוועידת המפלגה תתכנס במהלך סוף השבוע שבין ה- 13-16 ביולי 2020 כדי להכריז רשמית על מועמדתה לתפקיד.

לפני שכל זה קורה, תיכנס המפלגה למלחמת חפירות ארוכה במיוחד במהלכה המועמדים והמועמדות השונות יעשו כל שביכולתם כדי לייצר חשיפה, לגייס כספים, לאסוף תמיכה – והכל כדי להגיע לראשית ההצבעה בעמדת כח. במלחמה הזו, שתינטש רובה ככולה בצד שמאל של המפה הפוליטית, יילחמו אמריקאים מכל הסוגים: לבנים, שחורים, אנגלו-סקסים, היספנים, ניו יורקרים וטקסנים. ולא פחות חשוב מכך, גברים ונשים. לא אישה אחת, אלא מגוון רחב ומרתק של פוליטיקאיות מעולות, פורצות דרך ושאפתניות שאחת מהן עשויה בהחלט להפוך למועמדת הדמוקרטית ב-2020.

המלכה-הפילוסופית

בגיל 69, כשמאחוריה בסה"כ כ-5 שנות כהונה כסנאטורית ממסצ'וסטס, מסתערת הפרופסורית למשפטים מהרווארד, אליזבת' וורן, על התפקיד הרם ביותר במדינה. וורן, שמונתה ב-2008 לתפקיד ראש ועדת הקונגרס לפיקוח על יישום תכנית החילוץ הגרנדיוזית של ממשל אובמה, אחרי משבר הסאב-פריים, נחשבת לאחת הנשים הבכירות במפלגה הדמוקרטית. היא מזוהה אידאולוגית עם הצד השמאלי של המפלגה (השמאלית ממילא), אם כי תפיסותיה הכלכליות נחשבות מתונות משל ברני סנדרס אך חברתיות יותר משל הילארי קלינטון –המועמדים הבולטים בפריימריז הדמוקרטיים ב-2016. היא עלתה לכותרות בפברואר 2017 כאשר במסגרת נאומה בסנאט לקראת מינוי הסנאטור ג'ף סשנס לתפקיד שר המשפטים, ניסו הרפובליקנים ששלטו אז (ועודם שולטים כיום) בסנאט למנוע ממנה לדבר. ההשתקה של וורן פעלה לטובתה: כאשר מנהיג הרוב הרפובליקני, הסנאטור מיץ' מקונל, התראיין והסביר ש"ניסינו להזהיר אותה, הסברנו לה ולמרות הכל, היא התמידה [בדבריה]", הוא טבע מבלי משים את הסלוגן הזמני שלה. הביטוי "למרות הכל, היא התמידה" – Nevertheless, she persisted – הפך מיידית למם ויראלי שאומץ על ידי נשים רבות ברחבי ארה"ב וההאשטג "תנו לליז לדבר" הציף את הרשתות.

אלא שלמרות מעמדה הרם, יחסית, וורן לא נתפסת כמועמדת חזקה במיוחד. ראשית, דעותיה נחשבות רחוקות משמעותית מה'מרכז' הפוליטי, באופן שיקשה עליה לגייס מצביעים מתנדנדים. שנית, היא מצויה מזה זמן מה בויכוח מתוקשר עם הנשיא טראמפ אודות מוצאה הילידי(Native American) , כביכול: וורן טוענת באופן עקבי שמוצאה מאוכלוסיה ילידית – ואף פרסמה תוצאות של בדיקת די.אן.איי שביצעה כדי להוכיח זאת. מנגד, טראמפ לא נשאר חייב וטבע עבורה את הכינוי 'פוקהונטס' המזלזל.  שלישית, בסיס המצביעים שלה קטן יחסית וחופף לזה של הסנאטורים שרוד בראון (השמאלי והפופולרי ממנה) מאוהיו וכמובן, ברני סנדרס עצמו (שלו מנגנון פעיל עוד מ-2016), כך שהיא תלויה בהחלטתם להתמודד. דווקא מטראמפ היא לא מודאגת במיוחד: וורן צוטטה לאחרונה כמי שטוענת שממילא "כלל לא בטוח שטראמפ עדיין יהיה אדם חופשי, כל שכן נשיא, ב-2020".

השמרנית שהפכה ללוחמת פמיניסטית

הסנאטורית הניו-יורקית קירסטן ג'יליברנד (52), היא המועמדת הפמיניסטית ביותר ברשימה, לפחות מבחינה תודעתית. למרות שהחלה את הקריירה הפוליטית שלה כנציגה דמוקרטית אך שמרנית למדי של מחוז שמרני בצפון מדינת ניו יורק, ג'יליברנד הפכה ברבות השנים – ובמיוחד מאז נבחרה לסנאט בשנת 2009 – לדוברת מרכזית ותומכת עקבית של זכויות נשים ושוויון אזרחי. גם את התמודדותה לנשיאות הסבירה כנובעת מרצונה להכניס לפוליטיקה האמריקאית תפיסות פמיניסטיות במוצהר – כמו גם מהמחשבה שהיא, "כאמא צעירה" במפלגה בה 60% מהחברים הן חברות, האישה הנכונה ביותר להוביל קמפיין שכזה. מאז הכריזה על מועמדותה, גייסה ג'יליברנד כמות נאה של כספי מימון משורה ארוכה של גופי מפתח בניו יורק, כולל מאנשי ונשות עסקים בוול סטריט, וזכתה לכיסוי תקשורתי נאה כולל כתבות פרופיל בכל התקשורת הליברלית, ובראשה הניו יורק טיימס.

הקמפיין של ג'יליברנד סופג ביקורת עזה עוד לפני שהתחיל. ראשית, ישנה התפתחותה האידאולוגית שנתפסת כאופורטוניסטית: כשנבחרה לראשונה לבית הנבחרים ייצגה כאמור קו מרכזי עד ניצי בסוגיות מרכזיות שעל הפרק. היא תמכה בזכות לשאת נשק ובהגנה על התיקון השני לחוקה המאפשר זאת, וזכתה לדירוג A מה-NRA, ארגון נושאי הנשק בארה"ב ואחד הגופים המשפיעים ביותר במדינה. היא תמכה בהגברת האכיפה בגבולות ובגירוש מהגרים בלתי חוקיים, ונתפסה כמייצגת נאמנה של הלך-רוח מרכזי לעילא. ואולם, בשנים האחרונות ובעיקר מאז ראשית הקנדציה הנוכחית שלה בסנאט ב-2017, נקטה קו שמאלי משמעותית. היא מדורגת במקום ה-7 (מתוך 46) בין הסנאטורים דמוקרטיים בכל הקשור לייצוג עמדות ליברליות. היא התנגדה לכל אחד ממינוייו של טראמפ לקבינט, ללא יוצא מן הכל, והביעה תמיכתה בהתפטרותה של עמיתה, הסנאטור אל פרנקן ממינסוטה, כשהואשם בהתנהגות מינית לא נאותה ואף בהטרדה. כך או כך, למרות הקמפיין המרענן והיתרון היחסי בכל הקשור לגיוס כספים, ג'יליברנד עדיין לא צוברת מומנטום בסקרי דעת הקהל במדינות איווה וניו המפשייר שמצביעות ראשונות בפריימריז הדמוקרטיים.

האישה השחורה הראשונה

בניגוד לג'יליברנד, שהכריזה על ריצתה בתכנית לייט-נייט, הסנאטורית קמלה הריס (54) מקליפורניה עשתה זאת בתכנית "בוקר טוב אמריקה". התובעת הכללית לשעבר של העיר סן פרנסיסקו ושל קליפורניה כולה בנתה את תדמיתה הציבורית על בסיס מלחמה חסרת פשרות כנגד האלימות והפשיעה במדינתה – שמאפשרת לה, כיום, להתמודד כנציגת הזרם המרכזי במפלגה הדמוקרטית. ולא פחות חשוב מכך, לקורות החיים של הריס, שכמו נתפרו במיוחד למידותיה של אישה המתמודדת למשרה פוליטית רמה, נוספת העובדה שהיא האישה השחורה הבכירה במפלגה, ומי שבחירתה לנשיאות תהווה תקדים היסטורי ולו בגלל המגדר שלה, צבע העור שלה – והרקע שלה, כבת לאם מהגרת מהודו ואב שהיגר מג'מייקה. הריס הכריזה על ריצתה לתפקיד ביום בעל משמעות היסטורית כפולה. נוסף על כך שהיה זה יום מרטין לות'ר קינג, מדובר היה גם ביום השנה ה-47 להכרזתה של שירלי צ'יזהולם, המועמדת השחורה הראשונה אי פעם לנשיאות, על ריצתה לתפקיד בשנת 1972. סיסמת הבחירות של הריס הדהדה את של צ'יזהולם: במקום "of the people", הכריזה הריס שהיא מועמדת “for the people". באופן לא מפתיע, ב-24 השעות שלאחר ההכרזה גייסה הריס סכום השווה לשיא כל הזמנים לגיוס של מועמד יחיד ביום הראשון לקמפיין, שנקבע ב-2016 ע"י ברני סנדרס.

יחד עם כל האמור ולמרות שהפכה לאישה החזקה ביותר במירוץ מרגע שנכנסה לתוכו, עומדים בפני הריס כמה וכמה מכשולים דרמטיים. ראשית, הרקע המשפטי שלה זוכה לביקורות רבות מצד בני מיעוטים אחרים שחוששים שמא הפכה לחלק מהמערכת במקום להילחם בה. שנית, חברים רבים במפלגה הדמוקרטית, בעיקר צעירים שהצטרפו בגלל ברני סנדרס ודומיו שעודם מטיפים למדיניות כלכלית סוציאל-דמוקרטית, רואים בה מעין גלגול מתקדם של ברק אובמה: קרי, קפיטליסטית צעירה שתשתף פעולה עם ותישען על כוחות השוק בכלל, ובכירי וול סטריט והסחר הבינלאומי בפרט. לבסוף, זיהויה המוחלט של הריס עם קליפורניה, כמו גם צבע העור שלה, נתפסים על ידי חלק מחברי מפלגתה כחסמים אפשריים בפני העברת קולות של לבנים מתוסכלים שהצביעו לטראמפ ב-2016, בעיקר באזור 'חגורת החלודה' שבמערב התיכון של ארה"ב. כל אלה גם יחד מייצרים אתגר לא פשוט עבור הריס – שמצידה הרי בנתה קריירה שלמה על ריסוק תקרות זכוכית.

הסוס השחור (לבן)

לעומת הריס, וורן וג'יליברנד – כולן סנאטוריות ממדינות ליברליות לעילא שבהן ניצחה הילארי קלינטון בפער של עשרות אחוזים בבחירות 2016, הסנטורית איימי קלובשר (58) ממינסוטה, היא היחידה שמייצגת מדינה 'סגולה' – כזו שעשויה להצביע לכל אחת מהמפלגות ב-2020. ככזו, קלובשר, תובעת לשעבר (בדומה להריס) שהכריזה על ריצתה לנשיאות בפני קהל של אלפי אנשים שהתאספו בבוקר יום ראשון מושלג במיוחד במדינתה, מתיימרת להיכנס לתוך החלל הפוליטי שהריס, ג'יליברנד ו-וורן לא יכולות למלא.

נזכיר: מינסוטה היא אחת משתי מדינות במערב התיכון שהצביעו לקלינטון (השניה היא אילינוי, מדינתו של ברק אובמה) בזמן ששאר המדינות החברות ב'חגורת החלודה', כמו וויקונסין, מישיגן, אוהיו ופנסילבניה הצביעו לטראמפ, בניגוד לכל התחזיות והסקרים. קלובשר עצמה דווקא ניצחה בכל מערכת בחירות שהשתתפה בה בחייה בפער עצום, ובבחירות האמצע (2018) במינסוטה זכתה בכל אחד מהמחוזות שהצביעו לטראמפ ב-2016. היא המועמדת המתונה ביותר מבין הנשים המתמודדות במפלגה, כיאה למעמדה – ואולם נתפסת כאנטיתזה של טראמפ, במידה רבה. היא זינקה לתודעה הלאומית במהלך השימוע שנערך בסנאט לברט קבאנו, מועמדו של טראמפ לבימ"ש העליון, אז שאלה אותו אם אי פעם סבל מ'בלאק אאוט' עקב שתיה ממושכת. כשהאחרון ניסה לחמוק מתשובה ושאל אותה "לא יודע, האם את סבלת מזה?" השיבה בקור: "ובכן, לי אין בעיית שתייה".

אלא שעל הקמפיין של קלובשר מעיבה מיני-שערורייה עוד בטרם התחיל: למרות הדימוי הנחמד שלה בתקשורת (היא נתפסת כמייצגת של גישת הMinnesota Nice שמאפיינת את אנשי מדינתה) חלק מאנשי צוותה לשעבר טענו לאחרונה שהיא התעמרה בהם, לא פחות, בין היתר ע"י כינויים מעליבים, זלזול בעבודתם ואף זריקת נעליים. בנוסף, שיעור התחלופה בצוות שלה בסנאט הוא מהגבוהים ביותר בסנאט, מה שמחזק את תפיסתה כבוסית קשה עד אלימה. עם זאת יודגש שבניגוד למתלוננים על קלובשר, שבחרו להישאר אנונימיים – עובדים רבים שלה בעבר ובהווה בחרו להתראיין בפנים גלויות ולהדגיש שמדובר בבוסית נהדרת. מטעם מטה הבחירות שלה, אגב, נמסר שמדובר בביקורת שוביניסטית שממחישה, שוב, את המוסר הכפול בו נוהגת החברה האמריקאית בנשים בתפקידי ניהול לעומת גברים בתפקידים מקבילים.

וכל היתר

זולת הרביעייה המתוארת לעיל, שורה ארוכה של אישים כבר הכריזו או מתעתדים להכריז על ריצתם לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית. סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, חבר הקונגרס בטו או'רורק, איש העסקים מייקל בלומברג – כל אלה טרם הכריזו על ריצה, אך נחשבים למועמדים חזקים במיוחד וכאלה שיכרסמו קשות בסיכוייהן של מי מהנשים המתוארות לעיל.  מועמדים אחרים כמו הסנאטור ברני סנדרס (שרץ נגד הילרי קלינטון ב-2016) ראש העיר סאן אנטוניו לשעבר, ג'וליאן קסטרו או הסנאטור המבריק קורי בוקר מניו ג'רזי כבר הכריזו על ריצה ומגייסים תרומות ותומכים בקצב מבטיח. ואולם בשלב זה הנבואה ניתנה לשוטים: ההצבעה הראשונה תיערך ב-3 בפברואר 2020, באיווה. עד אז נדע בוודאי מי אמנם מתמודד ומי לא, והשמות השונים יידרשו לראשונה למבחן דעת הקהל.  "

ואולם, קשה שלא להתרשם מהעובדה שלראשונה בהיסטוריה של המפלגה הדמוקרטית, לא פחות מ-4 סנאטוריות ועוד שורה ארוכה של נשות ציבור, סופרות, חברות קונגרס ועוד, מתמודדות בגאון לתפקיד המועמדת לשמש כנשיאה ה- 46 של ארה"ב והאישה הראשונה בהיסטוריה שממלאת את התפקיד. קמפיין 2016 המושמץ של הילארי קלינטון, שהתבסס על 3 מילים בלבד – “I’m with her” – מרגיש לפתע הולם יותר מאי פעם.

איימי קלובשראליזבת' וורןבחירות 2020דונאלד טראמפנשיאות ארה"בקירסטן ג'יליברנדקמלה הריס