פוליטיקאים יקרים, הגיע הזמן שתפסיקו לפחד מנשים לסביות

בשנת 2019, הרעיון של מאבק להט"בי הוא כמעט פאסה. אחרי הפגנת ראווה של 100,000 משתתפים, בג"צים, עוד הפגנות וקמפיין זהותי מבריק מלווה בתמיכה רבה מצד המגזר העסקי, הבינו בצמרת הפוליטיקה המיושנת שפייגלע בבלייזר, זהו תג מודרני למפלגה. זה מעיד על מודרנה ופרוגרסיביות ועל הבנה של ציבורים ואינקלוסיביות. זה עובד במיוחד אם ההומו שלך הוא בחור נאה ורהוט שלא היית שם לב שהוא הומו. כזה שברגע של אינטימיות מספר לך שהוא אוהב גברים ואתה אומר בקול רם ואמפתי – "וואלה, בחיים לא הייתי מנחש".

הוא. אמיר אוחנה, הליכוד. צילום מתוך ויקיפדיה

אז ההומו הזה, הארכיטיפ הזה של הגבר המודרני, של מה שמסמל קידמה, סובלנות והעיקר פונה לציבור אלקטורלי הולך וגדל (להט"ב ומזדהים) נכנס לתודעה הפוליטית כקלף שצריך שיהיה לך בחבילה. וכמו התגייסות המשק העסקי למחאת הלהט"ב שהתנקזה לכיכר מלאה, גם לציבור הרחב, קל להזדהות ולתמוך. הרי על גלי איזה טיעון התחיל מאבק הלהט"ב המתוקשר ביותר בתולדות המדינה? על גלי יצירת משפחה – זוגות חד מיניים נהדרים, משרתי מילואים ומשלמי המיסים, מנהלים ומנכ"לים, גברים נאים בחולצות מכופתרות סמול סלים שבסך הכל רוצים להקים משפחה, לממש את זכותם היהודית של משפחה ישראלית ורק הממשלה כמו בתקופות חשוכות מונעת מהם.

והוא גם. עידן רול, יש עתיד

איש לא מדבר על ערעור הסדר הקיים, על תלישת בעלי כוח ממקומותיהם ועל שינוי הגדרות ומציאות. ממרום מושבם כמנכ"לי חברות מצליחות, קל לתמוך במהלך שלא מערער את סדרי הרווחים או על מקומם הראוי בראש הפירמידה. גם קל לכל שאר הגברים איתם נלחצו ידיים לקבל ולתמוך בכזו דרישה, דרישת זוג אוהב לגדל פרי אהבה. בטח כשהתמיכה הזו עולה באהדה ציבורית.

אבל נשים ונשים להט"ביות, זהויות שהודרו מראש הפירמידה מקדמתן דנן, דורשות קצת יותר. נשים, ציבור העזר כנגדו, נושאות הרחם, האובייקט האסטתי, החלשות ובטח המוזרות שמתכחשות לפאלוס – הרי אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך ומה זה אומר עלייך כשאת לא משתוקקת?

 

והוא. איציק שמולי, העבודה. צילום מתוך ויקיפדיה

פמינסטיות ובהן נשים לט"ב, מסתכלות יותר מתמיד נכוחה על מצבן החברתי, ומנקודת מבט של לקחי ההיסטוריה והתפתחות המאבק הפמיניסטי להט"בי מבינות לא רק את מצבנו החברתי אלא גם את הסדר והשיטה בהם הדברים מתנהלים ולאילו זהויות מובטחים אילו סיכויים. לפוליטיקת הזהויות מאד קל להיכנס עכשיו. אבל בואו ונשאיר את הדברים על דיוקם המגדרי. נשים מבינות שהאלימות שמופעלת עלינו, בחינוך, בכלכלה, במשק הבית וברחוב, הן תוצאות של הבניות וסדרי עולם שמקורם בראייה א-סימטרית בין גברים לנשים, בין בנים לבנות אם תרצו, ושבכדי לשנות את המציאות, יש לשנותה מן היסוד, מבעלי השררה ותכתיבים שעזרו להם להגיע לשם, מהרטוריקה והדרך המקובלת להתנסח בעברית, מהפקעת רעיונות מושרשים והכתבת כאלו חדשים. וזה פשוט קצת יותר מדי. יותר מדי לבעלי הכוח והכסף והדילים והמשק, גברים שתביעת בעלותם במרחב הייתה אינהרנטית מתמיד, כמו להשתין על עץ, ונשים תמיד היו הבונוס עבורם לאחר הניצחון בתחרות, במשימה ובקריירה.

 

וגם הוא. איתן גינזבורג, חוסן לישראל. צילום מתוך ויקיפדיה

להחזיק מועמד גאה ברשימה, מועמד חרוץ ועסקן ומרשים ככול שיהיה, מעיד על מחשבה מודרנית ותפיסה מתקדמת של החברה אבל בפרספקטיבה פטריארכלית עדיין, פרספקטיבה של היררכיה מגדרית המשמרת היררכיה תרבותית, כשלחזקים בה אין באמת כל עניין לשנות. כי אם הסדרים ישתנו והשיטה תשתנה, אז הכוח יתחלף, ולמה לבעלי הכוח להמיר אותו, למחזיקי הכיסאות, התעשיות, אדוני הטריטוריה והכסף והחובות הנמחקים? מי יתפוס את הכיסא ואיזה מן שיטה הוא ינהיג – היא? ומה יקרה שהיא תרצה להיכנס להריון?

בחירות 2019 | אנחנו ב-Onlife מתחייבות להביא את כל הדעות ששמות במרכז את מה שחשוב לנשים. ההאשטאג שלנו #טובלנשיםטובלכולם. מוזמנות ומוזמנים לשתף.

****

הטור הזה מתפרסם במקביל באתר WDG כחלק משיתוף הפעולה בין onlife לWDG

#טובלנשיםטובלכולםבחירות 2019נשים בפוליטיקהקהילת הלהט"ב