הולכים לבחירות – 7 הגיבורים העלובים של הלילה הזה

בלילה הזה אי אפשר היה להתיק את העיניים מהמסך. נבחרי ציבור, כאלו שנבחרו לפני פחות מחודשיים, כאלו שהושבעו לכנסת לפני חודש ועוד יום, מצביעים ברוב סוחף על פיזורם. 49 ח"כים חדשים חנכו את המשכן בכנסת ה-21 שתיזכר מעתה ככנסת הקצרה בהיסטוריה. אפשר להעריך ששליש מתוכם, לא יקראו שוב לטקס החגיגי של השבעת הכנסת ה-22, חלקם אפילו לא הספיקו לשאת נאום בכורה במליאה ובכל זאת הם לא יכלו לעמוד בסחף והאימה שמטיל השליט היחיד של מדינת ישראל – ראש הממשלה בנימין נתניהו

איך הגענו עד הלום? הנה כל ההסברים שאפשר למצוא למהלך הזה שאין לו שום תקדים בפוליטיקה הישראלית וגם הם לא ממש יספקו אתכם. :

המלך נתניהו?

'אמביציה פרטית של איש אחד', זה היה המשפט בו סיכם נתניהו את כישלונו המפואר ביותר בעשור האחרון. הוא כמובן כיוון לעקשנותו של אביגדור ליברמן, אבל גם מצביעי ימין יכלו להגניב חצי חיוך- זו בהחלט אמביציה פרטית של איש אחד והיא זו ששלחה אותנו לבחירות חדשות. נתניהו אמנם הגיע להישג 'אדיר' כפי שכינה זאת בבחירות כשעל גבו שלושה כתבי חשדות בדרך לשלושה כתבי אישום חמורים באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים אבל ההצלחה הכבירה הזו לא הספיקה כדי להגשים את המטרה האחת שלשמה יצא לבחירות – העברת התיקון לחוק החסינות ופסקת ההתגברות שיובילו לכך שחסינותו לא תוסר גם אם יוגש נגדו כתב אישום. מכיוון שזו הייתה המטרה היחידה, ולא – טובת ישראל כלל לא הייתה על הפרק, מרחב התמרון שלו במשא ומתן היה אפסי וידוע מראש. הוא יכל להתנהל רק מול אלו שהסכימו להעביר את החוקים האלה. גם השותפים הטבעיים הבינו זאת וסחטו וסחטו הטבות שלפי תרחישים שונים הגיעו למיליארדי שקלים, שלא לדבר על הכוונה לחלק תיקים – והרבה תיקים – למפלגות קטנות שבקושי עברו את החסימה. ואי אפשר לא לציין בהקשר הזה את אובדן המנדטים לימין בגלל התאווה שלו 'לשתות' את המנדטים שלהם ביום האחרון למערכת הבחירות הקודמת (לפני חודשיים…). היום יותר מתמיד, נתניהו מצטער על המהלך הזה שהשאיר מאחור את בנט ושקד, וגם את פייגלין

נתניהו מצביע בעד פיזור הכנסת. צילום מסך קשת 12


אביגדור ליברמן – משחק שחמט שהשתבש או מהלך מתוכנן?

ליברמן היה חיוור בראיון האחרון שנתן רגע לפני שהכנסת פוזרה. למה? כי ליברמן לוקח פה הימור גדול. עכשיו אפשר להעריך שליברמן החליט בשלב די מוקדם של המשא ומתן, שהוא לממשלה כזו לא נותן יד. העניין הוא שהנושאים והנותנים איתו חשבו שכרגיל הוא ישנה פוזיציה בסוף. תבינו, ליברמן הוא זה שהבטיח לחסל את הניה 48 שעות אחרי שייכנס לתפקיד שר הביטחון וגם עונש מוות למחבלים. הוא הבטיח לבוחריו נישואים אזרחיים, וגיור שפוי, הוא הבטיח פנסיות לעולים החדשים, והוא הבטיח להחזיר את אום אל פאחם. דבר מכל אלה לא קרה מעולם ודווקא הפעם הוא החליט להתעקש? ועל חוק הגיוס? עושה רושם שליברמן הבין שעומדת לקום ממשלה עם השפעה גדולה מאי פעם של החרדים והחרד"לים וידע שבכיפופי הידיים איתם, הוא יישאר שוב לא רלוונטי. ולמה הימור גדול? נתניהו כבר קבע את סיסמת הקמפיין הראשונה שלו – "ליברמן גרר אותנו לבחירות כדי לקושש קולות, הוא חלק מהשמאל". נתניהו אף הזהיר בימים האחרונים שישקיע 50 מיליון ש"ח בקמפיין אגרסיבי נגדו ברוסית. ליברמן בונה דווקא על חיזוק כוחו בכך שהיה היחיד שעמד מול החרדים, בוחריו יצטרכו לחשוב האם העובדה שויתר על ארבעה (!) תיקים (ביטחון, קליטה, מודיעין, וירושלים), וגם על הפנסיות לעולים עבור חוק הגיוס היה שווה את זה. 

אבי גבאי – האם הוא יכול היה להציל את הדמוקרטיה וויתר על זה?

בייאושו נתניהו פנה לאבי גבאי יו"ר מפלגת העבודה והציע לו 4 תיקים אבל יותר מזה – הבטיח לרדת מכל החקיקה נגד מערכת המשפט, פסקת ההתגברות, וכ'ו וכ'ו. גבאי שהצהיר כל מערכת הבחירות שלא יישב עם נתניהו נתן לעצמו כמה שעות להתלבט ואפשר להבין אותו. אם היה נכנס, הייתה קמה ממשלת נתניהו אבל הוא יכול היה להיות הקול השפוי בתוכה, ומי שיגן על מערכת אכיפת החוק במתכונתה הנוכחית. מצד שני זו בערך הבטחת הבחירות היחידה שכולם זוכרים לו, גם כך הוא על כרעי תרנגולת בעבודה ובעיקר – כשיחליט היועץ המשפטי לממשלה להגיש את כתבי האישום, והרגע הזה לא רחוק, גבאי היה חייב להתפטר אז כל המהלך הזה נראה לו ובטח למתנגדי הרעיון, מיותר. 

החרדים – למה הם לא התגמשו?

החרדים ויתרו על מה שכרגע נראית הייתה כקדנציית החלומות שלהם. הם אפילו התכוונו לקחת יותר תיקים מהרגיל, כולל המשרד לשוויון חברתי (!), לקבל תקציבי עתק לישיבות ובסופו של יום לא לגייס לצה"ל יותר מחייל בודד ממה שהתכוונו. אז למה לא להתגמש? מבחינת החרדים הם ויתרו על המון. מועצת גדולי התורה בעצם לראשונה הסכימה לאיזשהו מתווה של חוק הגיוס ומבחינת הרחוב החרדי זו כבר הייתה התקפלות מאין כמוה. בשעה האחרונה שלפני פיזור הכנסת הם עוד הצליחו לנסח ביניהם איזו הצעת פשרה לפיה יעבירו את חוק הגיוס כפי שרצה ליברמן בקריאה טרומית וייקחו את הזמן לחשוב מה עושים אחר כך אבל ליברמן מהסעיף הקודם כבר הכריע. לא בטוח שציבור הבוחרים שלהם לא כועס הלילה על הוויתור האחרון הזה. 

 

ח"כ משה גפני וח"כ יעקב ליצמן. צילום: כנסת ישראל

כחלון ימין שפוי? הוא באמת כבר לא רלוונטי

אם יש מישהו שיוצא באופן סופי ומוחלט מוחלש וחבול זה שר האוצר משה כחלון. הוא אמנם היה אמור להישאר שר האוצר אבל הוא איבד את היושרה שלו, וכל הצהרותיו על ימין שפוי, מגן בית המשפט ואפילו מגן הקופה הציבורית, כל אלו הלכו לפח האשפה של ההיסטוריה. לולא זכה להיכנס שוב לליכוד, אין ספק שהיה נמחק כליל. 

למה הערבים הצביעו בעד פיזור הכנסת?

הצעת החוק לפיזור הכנסת זכתה לרוב של 74 חברי כנסת בגלל תמיכת הערבים. הם סיימו את מערכת הבחירות האחרונה חבולים מתמיד, פירוק הרשימה המשותפת גרם לכך שאיבדו כשליש מהקולות שלהם. זה היה ניסוי בדמוקרטיה שלא צלח- אתם לא סופרים אותנו, אנחנו לא באים להצביע. ביום שאחרי הבחירות התבררה הטעות. אחרי שגם האופוזיציה לא ספרה אותם, הם חשו משוחררים ממחויבות מזויפת ובחרו לנסות שוב. הפעם, יש להניח, הם יחזרו ל13 מנדטים שלהם ואולי יותר מכך.  

אז מה עכשיו? ואיך זה משנה את לוח הזמנים המשפטי?

שיהיה ברור – הצעד ההגון והמוסרי היה להחזיר את המנדט שקיבל לנשיא המדינה כדי שזה יטיל על מישהו אחר להרכיב ממשלה, צעד בו נקטו בעבר ליבני ופרס כשכשלו במשימה של הרכבת הממשלה, אבל נתניהו משחק הפעם משחק אחר וכולנו משלמים עליו מחיר. הבחירות נקבעו ל-17 בספטמבר, עוד קצת פחות מארבעה חודשים. השימוע של נתניהו נקבע ל-2-3 באוקטובר ולא צפוי לזוז משם. אם בסוף המהלך הזה שיעלה לנו מאות מיליונים או אפילו כמה מיליארדים, נתניהו יהיה מי שירכיב את הממשלה הבאה, ייתכן שעדיין יספיק לחוקק את חוקי החסינות שלו עוד בטרם יוגשו כתבי אישום. ואם תוצאות הבחירות יהיו זהות, מה יהיה אז? פייר, אין לדעת. ישראל גולשת לפלונטר חוקתי, והיא בשלב שברור ששיטת הממשל בה לא עובדת. הדרך לתיקון השיטה היא שילוב כוחות של ימין ושמאל, אבל זה לא אפשרי כפי שפתחתי בראשית דבריי – מה שהיה חשוב ומה שחשוב עדיין הוא רק הישרדותו של איש אחד- בנימין נתניהו.  

אבי גבאיאביגדור ליברמןבחירות 2019בני גנץבנימין נתניהומשה כחלוןשיחת היום