ממשלה עם ערבים? במצבו של נתניהו הכל יכול להיות

במציאות הישראלית כל אזרח ואזרחית צריכים להיות בלש גשש, לדעת לחבר את הנקודות, לחפש את העקבות כדי להבין מה לעזאזל קורה פה. זה היה בלתי נתפס כשהכנסת פיזרה עצמה לדעת לפני שלושה שבועות וזה הזוי לא פחות עכשיו כאשר רוחות ביטול הפיזור נושבות. מרוב דיבורים על האפשרויות המשפטיות של המהלך הזה, לא מדברים מספיק על איזו ממשלה בדיוק מנסה נתניהו להקים. 

כחול לבן מכחישים כל מגעים איתו על הקמת ממשלת אחדות, מס' 2 ברשימה ח"כ יאיר לפיד מציב לכך הבוקר תנאי אחד – שנתניהו זז. בלי לפיד? גנץ, יעלון ואשכנזי לא ימהרו לשרוף את קהל בוחריהם לבחירות הבאות, מתי שזה לא יקרה. ליברמן מסכים רק לממשלת אחדות, העבודה כבר אכלו את הדגים המסריחים וגורשו מהעיר ולכן לא יתייצבו לממשלה החדשה שלו. דף המסרים שמקריאים הבוקר שרי הליכוד מדבר על 'טובת העם', 'בזבוז כספים' ו'חשיבה יצירתית'. באם כחול לבן יתעקשו להישאר בחוץ הם יואשמו בבחירות המיותרות בהיסטוריה (שנתניהו כפה עלינו להזכירכם) והליכוד יצטרך שותפים אחרים. 

אז מי נשאר?

נשארו הערבים. 

לפני עשרה ימים הניח נתן אשל את התשתית. עושה דברו של נתניהו, האיש שצילם את העובדת שלו מתחת לחצאית וחזר לקדמת הבמה, האיש שכשהוא כותב באמת לא צריך לנחש מי הכתיב לו את הדברים פרסם שני מאמרים ובשניהם קרא לשתף את הציבור הערבי בחיים בישראל. המאמר הראשון התפרסם בהארץ: "עלינו לקשור את גורלנו עם ערביי ישראל" כתב שם נתן אשל. "דווקא הימין הישראלי יכול וצריך לבנות את הגשר אל רוב הציבור הערבי, זה שמתעניין כאמור בעיקר בנושאים כמו כלכלה, חינוך וביטחון פנים." במאמר שכתב במקור ראשון ארבע ימים אחר כך היה ליברלי פחות ושם דגש על התועלת שתצמח מזה "הגיעה העת לשנות את תמונת המצב שמעמידה את היהודים מצד אחד, ואת ערביי ישראל והפלסטינים מצד שני. כל הצדדים רק סובלים ממנה לשווא. הקיטוב אינו כה קוטבי כפי שנהוג לתאר" וההסבר שלו "ההצבעה בכנסת על מינוי מבקר המדינה אכן מוכיחה שלא היו אלה דברים בעלמא. ערביי ישראל אינם מונחים עוד בכיסו של השמאל הישראלי." בדבריו אלו כיוון אשל למה שהיה בגדר תעלומה – איך מועמדו של נתניהו לתפקיד מבקר המדינה, מתניה אנגלמן, זכה לתמיכת 67 קולות ועוד בהצבעה חשאית. 

אביגדור ליברמן קרא כבר לפני יומיים לילד בשמו – נתניהו, לדבריו, רוצה להקים ממשלה צרה עם תמיכת הערבים מבחוץ. ואני אומרת, לא מבחוץ – מבפנים. נתניהו מצוי בהיסטריה, חרדה אמיתית נפלה עליו שהוא עומד רגע לפני פינוי מבלפור, המבצר שהקים במו ידיו, ועכשיו כל האמצעים כשרים. 

עד היום לא הוקמה אף ממשלה בישראל עם מפלגות ערביות שותפות מלאות לעשייה וקבלת ההחלטות. האם עכשיו זה אפשרי? בהחלט ייתכן. השמאל הישראלי כבר שנים לא חתום על מהלכים היסטוריים בישראל. מורה הדרך למהלכים היסטוריים, שני רק לבן גוריון, הוא מנחם בגין שחתם על הסכם השלום ההיסטורי עם מצרים ופינה את סיני (גילוי נאות, החתומה מעלה היא מפונת סיני ה.ר.כ). האם עכשיו נתניהו באמת יתפוס את המקום ההיסטורי שהוא חושב שמגיע לו בתולדות מדינת ישראל ויאפשר לערבים לקחת חלק מלא בחיים בישראל? נתניהו מעדיף לראות את עצמו גיבור ישראל, מושיע ישראל, האיש שבצלמו המדינה הזו קיימת, אבל יכול להיות שבמרדף חסר הפשרות שלו שלא לעמוד לדין ולא לרדת ממשרתו הרמה, הוא יהיה זה שיעשה היסטוריה והיא תהיה משמעותית לכולנו גם שנים אחרי שנתניהו ייפרד מכס השלטון. עשרים אחוז מהאוכלוסיה זה לא מיעוט קטן והם רוצים לקחת חלק. משוועים למי שייתן להם לחיות כשווים באמת במדינה הזו. כחול-לבן לא הרימו את הכפפה ולא יצרו איתם שותפות, גם החברים בעבודה לא עשו זאת, שותפות עם הימין יכולה לתת להם את מה שהם רוצים ויותר. 

תאמרו החרדים והימנים לא יסכימו? החרדים הוכיחו לאורך כל השנים שהם פרגמטיים וכל עוד החשבונות שלהם משולמים על ידי אחרים, הם בפנים. והימנים? זו שאלת השאלות. ייתכן שאם המנהיג הדגול מחליט להפסיק לשסע את העם, גם הם ייראו בכך טעם. 

ואם לא? 

כאמור נתניהו נלחם על חייו, וחזונו כשליט בלפור ואם הם יהיו אלו שישלמו את המחיר, לא נתניהו ולא אנשיו יהיו אלו שיזילו דמעות על כך. אולי אפילו בבולמוס חסר המעצורים הזה, יהיה מוכן נתניהו להפריד דת ממדינה ואז בכלל החיים פה יהיו טובים יותר. במצבו של נתניהו הכל אפשרי, אפשר לראות בזה גם יתרונות. 

בנימין נתניהויאיר לפידממשלה עם ערביםנתן אשל