אדוני ראש הממשלה, כשאתה פוסל 20% מהאוכלוסייה אתה פוסל גם אותנו

קשה להאמין ששני הדברים האלה מתקיימים באותו יום, באותו מרחב ציבורי ובאותה מערכת בחירות. הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות מצטטת את ח״כ איימן עודה, ראש הרשימה המשותפת, שאומר בראיון לנחום ברנע: ״מוכן להצטרף לקואליציית מרכז שמאל״. עודה מונה תנאים להצטרפות כזאת, אבל זו פעם ראשונה שמנהיג של קואליציה של מפלגות ערביות, מכריז באופן פומבי, בלי למצמץ, לא בחדרי חדרים, על רצונו – כנציג של 20% מאזרחי המדינה – להיות שותף להנהגת המדינה, לקחת חלק בקבלת ההחלטות, ולהשתתף בקואליציה. ממש כך.
 
ובאותו זמן ממש, באותה מדינה, באותו מרחב ציבורי, במסגרת אותה מערכת בחירות, מגישה מפלגת הליכוד, שהיא מפלגת השלטון, עתירה לבית המשפט ביחד עם עוצמה יהודית בדרישה לפסול את הרשימה המשותפת מהתמודדות בבחירות.
מפלגת השלטון, שבראשה עומד בנימין נתניהו, ראש הממשלה של כלל אזרחי ישראל, מגישה עתירה לפסילתם של מנהיגים של 20% מאזרחי המדינה. 
קשה לדמיין פער גדול מזה. אזרחי המדינה, משלמי מסים, א.נשים שחיים פה כבר דורות, בני המקום לכל דבר ועניין, לא היגרו לכאן, לא הובאו הנה, לא ביקשו את חסותנו – בני הארץ – מצד אחד. וראש ממשלה שפוסל אותם – לא פחות. 
המילה בושה קטנה על המהלך הפוליטי הזה. העובדה שהליכוד משתפת פעולה עם ממשיכי דרכו של כהנא, לא מצליחה להחליק בגרון. האם שום דבר לא פסול במערכת בחירות. האם אף אחד שם בליכוד או בלשכת ראש הממשלה לא חשב שזה מהלך מסית, גזעני, מפלג, בריוני נגד 20% מאזרחי המדינה? האם אותם 20% ערבים לא ראויים שהמנהיגים שלהם ייצגו אותם בכנסת? האם אפילו באופוזיציה הם לא ראויים לשבת?
 
זה התחיל בקמפיין ״הערבים נוהרים באוטובוסים של השמאל לקלפי״ – מה שהוגדר בטעות כקמפיין גוואלד של ראש הממשלה בבחירות 2015, המשיך בהסתה מרומזת או ישירה נגד מנהיגים ערבים, בסרטון שבו כדי להחליש ולהכפיש את גנץ בחר ראש הממשלה למתג את איימן עודה כתומך טרור, וזה ממשיך עכשיו בעתירה לפסילתה של הרשימה המשותפת.
האם באמת אין בושה? 
 
מחקרים שנערכו בשבועות האחרונים, וגם לפני בחירות אפריל 2019 מראים בוודאות שאזרחי ישראל הערבים רוצים להיות חלק מהנהגת המדינה, רוצים לקחת חלק בקבלת ההחלטות, רוצים להיות שותפים מלאים, מעוניינים בחברה משותפת, רוצים שנושאים שקשורים לרווחתם ולאיכות חייהם האזרחיים יהיו במרכז סדר היום הציבורי. וככל שהם רוצים להיות חלק מהשדה האזרחי-הציבורי-הפוליטי, כך ראש הממשלה ומפלגת הליכוד מדירים אותם יותר.
דבריו של איימן עודה לנחום ברנע משקפים את דעתו של רוב הציבור הערבי בישראל. אבל נתניהו, במקום להבין שיש כאן פוטנציאל, שזו הושטת יד, שמדובר במהלך היסטורי של ההנהגה הערבית בישראל – במקום זה הוא צועד עוד צעד לימין הקיצוני ומשתף פעולה עם הקיצונים שבשדה, שעבורם הערבים הם במקרה הטוב אזרחים סוג בי״ת, עם זכויות מופחתות, שעל פי החזון רצוי שהם לא יהיו כאן כלל, ובוודאי לא יקחו שום חלק בהנהגת המדינה.
 
ואנחנו? איפה אנחנו, ציבור המצביעות והמצביעים? איך אנחנו בולעים את ההסתה הזאת ולא מתקוממים? האם זה נראה למישהו בסדר להסית נגד 20% מהאזרחים? האם כל דבר עובר במסגרת קמפיין בחירות? איך זה לא מפריע לנו? איך אנחנו מקבלים את ההדרה, והאפלייה, והתיוג הפסול של אזרחי ישראל הערבים? ככל שנשתוק, זו תהיה הסכמה שהם לא אזרחים שווים, שהם לא ראויים להיות חלק, שלא מגיע להם. אנחנו צריכים לעמוד על המשמר, ולהבין שזה לא עוד גחמת בחירות, זה מהלך פוליטי-אזרחי-ציבורי מסוכן. לכולנו הוא מסוכן. כבר אי אפשר להכריז כי נחצה פה קו אדום כי הכרזנו הכרזות דומות כל כך הרבה פעמים עד שדהו אבל צריך לזכור – אם אפשר להתייחס לחמישית מהאוכלוסייה כלא ראויים לייצוג, אפשר להתייחס גם לחמישים אחוז מהאוכלוסיה באותו האופן וזה לא מדרון חלקלק – זה נתיב ברור שנתניהו ושותפיו הטבעיים הולכים בו.
איימן עודהבחירות 2019בנימין נתניהוהרשימה המשותפת