המפסידים הגדולים של בחירות 2019

גם לפני שתמה ספירת הקולות, ועוד בטרם נפתחו כל המעטפות הכפולות, ונספרו קולות הימאים, החיילים והשליחים בחו״ל – גם לפני שכל זה קורה, אפשר לסמן את המפסידים הגדולים של בחירות 2019 מועד ספטמבר. כי מסתמן שבבחירות האלה יש בעיקר מפסידים. כמובן שבראש המפסידים עומדים ארבעת חברי הכנסת בספסלים האחוריים של הליכוד, שהצביעו בעד פיזור הכנסת ה-21 ולא נבחרו לכנסת ה-22. אבל אלה המפסידים הברורים, אז נשים אותם בצד.

המפסיד הגדול בכל המערכה הזאת הוא כמובן הקוסם מבלפור, האיש שלא בחל בשום תרגיל, מלוכלך, גזעני, מסית, מפלג ומדיר שיש בארגז הכלים של המחוזות הימניים ביותר. פגישות עם מנהיגי תבל, התקפות בסוריה ובלבנון, כמעט מלחמה בעזה, הבטחה ״דרמתית״ לסיפוח בקעת הירדן, הכרזה על הכשרת מאחז לא חוקי, סיפוח (מחודש) של רמת הגולן, הכרזה של טראמפ על הכרה בסיפוח, הנחת אבן פינה ליישוב סביוני טראמפ – כל אלה נשטפו ולא הותירו סימן. גם ההליכה על הראש של אזרחי ישראל הערבים לא הוסיפה מנדטים לליכוד. הצבתו של איימן עודה בדמות השטן הגדול, הפיכת כל אזרחי ישראל לרוצחים, שקרנים, זייפני בחירות, שונאי ועוכרי ישראל – גם זה לא הועיל. גם לא שורת העבירות על חוק הבחירות, התרגילים ברשתות החברתיות, הבוטים והרובוטים – כשלון. יתכן שמה שהציל את הליכוד מקריסה סופית היא שתיית מנדטים מעוצמה יהודית ומקולקצית המפלגות המכונה ״ימינה״, שהיו יעד בימים האחרונים לקמפיין הליכוד. כנראה שגם לקסם יש פגות תוקף.

המפסידה הגדולה השנייה היא איילת שקד. שקד שיחקה משחק סכום אפס – הכול או כלום. או שהיא בראש, או שאין דיל. היא שיחקה אותה קשה להשגה, היא שיכנעה את נפתלי בנט שרק היא יכולה, היא כופפה את ידיהם של הקשוחים שברבני הציונות הדתית, היא הנמיכה את מעמדו של רפי פרץ, שהיה אמור להיות המהלך הרענן של הבית היהודי אחרי שבנט ושקד פירקו אותו. שקד ניסתה למכור את הנשיות שלה כקלף מנצח – כל זה לא הועיל. לא זאת אף זאת, במסמך שנחתם בין כל חלקי ימינה – הבית היהודי, הימין החדש והאיחוד הלאומי – נאמר במפורש שאחרי הבחירות כל סיעה תפעל באופן עצמאי. איילת שקד, לפי מסמך זה, לא תהיה אפילו ראשת סיעה. עד כאן ״האישה היחידה בראשות מפלגה״, שהייתה אחת מסיסמאות הבחירות שלה.

כמובן שגם איתמר בן גביר, ראש עוצמה יהודית הפסיד. הליכוד הלך להם על הראש ושתה את המנדטים שלהם. זה יכול היה להימנע אילו הסכים בן גביר לקבל דיל מהליכוד או מימינה.

ובמחנה השמאל, המפסיד הגדול הוא אהוד ברק. ברק נכנס בחזרה לשדה הפוליטי כרוח סערה. כדרכו, הוא חשב שרק הוא יודע את הנוסחה המנצחת. שרק הוא יכול. הוא בנה מסגרת יש מאין, המחנה הדמוקרטי, בלע לתוכו את מרצ, עיטר את הרשימה בא.נשים ראויים וטובים – אבל בסופו של יום המהלך הזה לא הביא את הסחף הגדול. לא עזרו לו הסרטונים הויראליים, לא הציוצים השנונים, לא הישירות, הבוטות והחדות שבה דיבר, אפילו לא ההומור העצמי. 

 

במחנה הזה יש מפסיד נוסף, מפסיד גדול – עיסאווי פריג׳. פריג׳ – כמעט לבד – היה מי שהציל את מרצ מקריסה בבחירות לכנסת ה-21 באפריל 2019, כאשר המצביעים הערבים העניקו למפלגה מנדט. פריג׳ היה גם אחד הדוחפים לחיבור עם ברק, הוא היה מי ששיכנע את ברק לצאת בהתנצלות לאזרחים הערבים על אחריותו לאירועי אוקטובר 2000. כל זה לא הועיל. מרצ נבלעה כמעט לגמרי ובקושי שרדה את מערכת הבחירות הזאת. בוודאי שלא סחפה את השמאל, ופריג׳, שהוצב במקום ה-6, נמצא בינתיים בחוץ.

ומול המפסידים הגדולים יש שני מנצחים: אביגדור ליברמן, שכמעט הכפיל את כוחו, אבל רק הוא ובוראו יודעים מה בדיוק הוא רוצה. והמנצח השני הוא איימן עודה, שהוביל ועמד נגד הסתה, ספינים, שקרים, גזענות – והגדיל את המחנה. הרשימה המשותפת היא המפלגה השלישית בגודלה בכנסת. יש סבירות שעודה יהיה ראש האופוזיציה, עם כל החבילה שבאה עם התואר: עדכונים בנושאי ביטחון המדינה ומדיניות חוץ ועוד.

ומה איתנו? אנחנו ניצלנו בעור שיניינו מעוד מערכת בחירות סוערת, מלאת שינאה, הסתה, גזענות, פלגנות. אולי בעוד כמה שנים, אחרי שנשקם את החברה ואת השיח הציבורי ואת המערכת הפוליטית – אולי אז גם אנחנו נתחיל לראות נצחונות.

איילת שקדבחירותבני גנץבנימין נתניהו