מירי רגב צודקת: "הגיע הזמן לראשת ממשלה מזרחית"

מירי רגב צודקת למרות שהבון טון בסוף השבוע היה לתקוף אותה. מנעד ההתקפות נע בין התנגדות לאמירה הגזענית שלה על הדיניאי הלבן, דרך התנגדות להערצת המנהיג ואשתו הגזענית בעצמה ועד היומרנות שלה להציג את עצמה כמועמדת לראשות הליכוד והממשלה.
נתחיל מהסוף דווקא- למירי רגב אותם זכויות, אותו מעמד ואותו סיכוי כמו לישראל כץ, ניר ברקת ויולי אדלשטיין אם למנות שלושה שרואים בעצמם מועמדים ראויים ממנה. יש לה אותו קילומטראז בפוליטיקה הישראלית, אותו ניסיון מיניסטריאלי ואותה אהדה בציבור או אפילו גדולה משל כל האחרים.

ח"כ מירי רגב לשעבר שרת התחבורה ושרת התרבות והספורט

 
וכמו ליתר הבכירים בליכוד חסר לה אותו חוט שדרה בדיוק כדי לעמוד בפני המנהיג שהפך את התנועה והמפלגה שלהם לחצר ביזנטית ורוקן אותה מכל תוכן, אמירה ומשמעות ערכית. כמוהם בדיוק היא התנגדה לאישור התיקון לחוק האזרחות, אותו תיקון שהליכוד עצמו הציע והעביר משך שנים ולדעת רבים תיקון שחיוני לביטחון המדינה. כמוהם בדיוק היא התנגדה לחוק שמאריך את ההתיישנות של ערכות האונס ממשך הזמן האבסורדי של שלושה חודשים ועד להתיישנות העבירות שבגינן ניתן לתבוע. חוק שאין מוצדק ממנו, חוק שכל בר דעת ראוי ונכון שיצביע בעדו ושבעתיים כל ברת דעת שזכויות נשים- חברותיה, אחיותיה ובנותיה חשובות לה, הייתה אמורה להצביע בעדו. אבל לא, מירי רגב, כמו כל בכירי הליכוד, הושפלו על ידי המנהיג להצביע נגד שיקול הדעת, ההגיון והמחשבה של עצמם ולא מצאו בעצמם את הכוח להתנגד לו ולכן מעמדה זהה לזה שלהם. למירוץ על פירורי נתניהו, ארבעת במקום זהה.
 
ראש ממשלה מזרחי?
מירי רגב צודקת. איך שלא נהפוך את זה, העובדה שבישראל עד היום לא היה ראש ממשלה מזרחי היא עדות לעליונות המובנית של האשכנזים שעדיין לא הצלחנו להיפטר ממנה. והעובדה שבראשות הליכוד לא עמד מעולם מזרחי מחפירה לא פחות ואולי אפילו יותר. מפלגה שמתבססת על רוב מצביעים מזרחי מובהק שלא השכילה להעמיד בראשה יושב ראש מזרחי בשעה שהמפלגה שמסורתית הייתה מולה עשתה זאת ארבע פעמים (פעמיים מתוכם היה זה עמיר פרץ). יש מועמדים ומועמדות מזרחיות ראויות לראשות מפלגה וראשות ממשלה. זה לא קריטריון יחיד אבל זה בהחלט נושא שראוי שנדון בו הגם שהבחירה במילים הבוטות של רגב אינה נוחה למרביתנו.
 
ראשת ממשלה מזרחית
רגב צודקת – הגיעה השעה לראשת ממשלה בישראל. עברו יותר מארבעים וחמש שנה מהפעם האחרונה שזה קרה, מנהיגות נשית מקובלת בכל העולם וראוי למדינת ישראל שתצטרף למדינות העמים שמאפשרות מדי פעם לאחת מתוך חמישים אחוז מהאוכלוסיה להנהיג אותם. במהלך משבר הקורונה התברר שהמדינות שהונהגו ומונהגות על ידי נשים הן אלו שעברו את המשבר בטח בגל הראשון והשני טוב יותר מכל המדינות האחרות.
אז אחרי שסיכמנו שגם לישראל מגיע מנהיגה צריך להביט סביב ולראות מי ראויה לשאת בתפקיד הזה גם אם זה ייקח לא מעט שנים עד שזה יקרה. לרגב עצמה כמו גם לאיילת שקד ודעותיה החשוכות לא אצביע גם אם יהיו בראשות מפלגה כזו או אחרת. להיות אישה כמו להיות מזרחי לא יכולים להיות קריטריון יחיד. הדעות והאג’נדות חשובות שבעתיים. מרב מיכאלי לא תצליח לרכז סביבה קונצנזוס לאומי, לא במדינה שלנו.
 

השרה מירב כהן צילום אלעד גוטמן

אבל יש מועמדת עדיין לא מטעם עצמה שהיא אישה מזרחית ודעותיה מקובלות על הציבור – מירב כהן, השרה לשוויון חברתי. שני הוריה שומרי המסורת עלו לישראל ממרוקו, היא פילסה לעצמה את דרכה ואת דעותיה בירושלים כשנאבקה על מעמד החילונים והצעירים בעיר, אחר כך במאבקה חסר הפשרות נגד ניצול קשישים ולמען הצרכנים והציבור כשעמדה בראש ארגון 'אמון הציבוק ובמאבקיה הנוכחיים למען קהילת הלהט״ב, שיוויון מגדרי והקהילה המבוגרת. היא מצביעה בהתאם לצו מצפונה תמיד, לא כפופה למרותו של אף מנהיג מטעם עצמו, היא מכירה ומוקירה את הדת ואורחות הבית היהודי ויש בה כל מה שאנחנו זקוקות וזקוקים לו במנהיגות העתידית שלנו – שכל ישר, חמלה ופרקטיות. 
מירב כהןמירי רגב