מתי ולמה הפך האינטרנט לכלי שמעליב גברים?

אני זוכרת מילדותי שהייתה מן אופנה כזאת של מספרי בדיחות. היו בדיחות על בלונדיניות, היו בדיחות על עדות שונות ומשונות והיו בדיחות על דוד לוי. אני ממש זוכרת קרובי משפחה שלי מספרים בדיחות כאלו בארועים משפחתיים ובחגים, אני זוכרת בדיחות גסות שגרמו לנשים שלהם להתנועע באי נוחות (בדיחות על פולניות פריג'ידיות היו חביבות עליהם במיוחד) ואני זוכרת מי צחק וגם מי לא צחק. אני זוכרת את סרטי הבורקס, מי היה מטומטם ופושע ואיזה מבטא היה לו. מי היתה זונה ואיזה מבטא היה לה ואיזה מצחיק היה לאנוס, להציץ לבנות במקלחות או להפשיט מישהי פתאום.

לאורך השנים הבנתי שאני מאד אוהבת לצחוק וגם אוהבת להצחיק אבל מה? לעיתים קרובות הואשמתי שאני חסרת הומור ובדרך כלל הטענה הזו הגיעה דווקא ממי שסיפר את הבדיחות האלו. הרבה פעמים אמרו לי שכנראה לא הבנתי את הבדיחה ושאני צריכה להפסיק להיות כבדה, ילדותית, שדי כבר עם המרמרת ושלא כל בדיחה על אישה צריכה להעליב אותי באופן אישי. אפילו אם לא פציתי פה קיבלתי את ההערות האלו כאילו שחלה עליי החובה לצחוק מכל דבר. גברים טענו שהם יודעים אובייקטיבית מה מצחיק ואם לא מיישרים קו- הטעות היא לגמרי שלי.

אבל מה אומר ומה אגיד, בעיני החיים קצרים מכדי לצחוק צחוק מזויף מדברים לא מצחיקים. בנוסף, העולם מלא בכל כך הרבה דברים מצחיקים, אחרי הכל, מאז שהייתי ילדה בשנות השמונים המציאו את האינטרנט וכל יום אני מתעוררת לסרטון חתולים חדש ומרגש.

כשהתבגרתי הכרתי יותר ויותר אנשים וגיליתי שהחוויות שלנו עם ההומור המסוים הזה זהות. בעצם, רוב מי שהכרתי לא אהב את הבדיחות האלו ולא חשב שהן מצחיקות ובמקרים רבים אנשים צחקו רק כדי להמנע מהסנקציה שהפעילו המספרים, שיצביעו עליהם כעל משוללי הומור. מזרחיים וספרדים, הומואים, יוצאות ברית המועצות שכן או לא היו בלונדיניות ושלל קהילות אחרות הבינו טוב מאד בידי מי הכח מהסוג הזה של הומור, מי מספר בדיחות על מי ולמה. ואיך זה גורם להרגיש. בעצם, לא בדקתי את הענין אבל אני מהמרת לאור מה שאני רואה שיותר אנשים חושבים שזה לא מצחיק מכן מצחיק, אבל אולי זה בעקבות השינוי של השנים האחרונות.

מאז האינטרנט חדר לחיינו עם סרטוני חתולים, ממים, פוסטים ויראליים והעמוד המופלא של החינוכית, אבל עוד לפניו היו צ'אטים ופורומים ומהר מאוד כולם יכלו לדבר על מה שהתחשק להם והכל היה חינם (חוץ מהחיבור) ופתאום כל כך דמוקרטי כאן, כשלכל אחד זכות דיבור לא חשוב כמה הדעה מטופשת, פוגעת או לא מקובלת. אנשים אמרו הכל, סיפרו הכל, וכן, גם צחקו על הכל.

ואז, פתאום קרה משהו מדהים. הרי על נשים יש מלא "הומור". על מזרחיים וספרדים היו בדיחות שגרמו לי לכאב בטן. גברים הומואים הם חיקוי שכל קומיקאי משתמש בו פעם פעמיים בקריירה אם לא עושה ממנו קריירה שלמה, אבל מאות שנים לא היה הומור על סתם גברים. כשנשים דיברו על גברים אז אמרו להן שהן פחות מצחיקות ואי אפשר לעשות קריירה מלהתלונן. אבל זה לא היה רק בדיחות, גם ביקורת, איזשהיא ביקורת מינימלית לא הופנתה כלפיהם. לפני עידן האינטרנט כשגופי התקשורת החליטו מה לפרסם הם פירסמו מה שדובב את הקול שלהם, קול של גברים והופ, האינטרנט טרף להם את הקלפים.

היום התוכן באינטרנט לא עובר צנזורה, רגולציה או עריכה מגבוה וכל מזרחית לסבית עם מקלדת יכולה להגיד מה שבא לה ומסתבר שאחרי כל כך הרבה שנים יש לה בטן מלאה שחבל על הזמן. התוצאה היא שכבר לפחות שנתיים אנחנו עדות לתופעה מדהימה של גברים שנעלבים באינטרנט. כן, כל ביקורת ולו הפעוטה ביותר, כל בדיחה, גם על גבר אחר ולא עליהם אישית מעלה טרוניות וכעס וטענות שזה מעליב גברים. גם ההאשטג #לאכל הגברים כבר הפך לאגדה ושפע העמודים האוספים ציטוטים של גברים מסגבירים, מביכים את עצמם, טועים ונכשלים מילא את הפייסבוק, הטוויטר ואת שאר הרשתות החברתיות.

אני לרגע לא חושבת שיש איזו הצדקה ילדותית לנקמה ושאחרי כל השנים שגברים מתנשאים פיזרו את הזוהמה המיזוגנית, גזענית והומופובית שלהם בכל מקום אפשרי, לפגוע בהם זה מוצדק. אני בכלל לא מתעסקת באם הטענות והביקורת שנשמעות נגדם מוצדקות או צודקות (לא בטור הזה בכל מקרה) אבל התופעה מרתקת אותי. אחרי כל כך הרבה שנים שאם נשים לא צחקו הן היו "סתם היסטריות" ו"כבדות" ואם מזרחיים לא צחקו הם היו "מתבכיינים ומתקרבנים" והומואים הסתתרו בארון ולא אמרו מילה אז פתאום כשגברים חטפו קצת הם הפכו להיות כמו כולם.

פעם האשימו נשים שהן רגישות מדי ונעלבות מכל שטות, אבל ברגע שאמרו על גברים משהו שהיה דומה בחריפות למה שאמרו על נשים הם הגיבו בדיוק באותה רגשנות ואפילו פי כמה. הם לא היו אדישים ואבייקטיביים כשזה היה עליהם. פתאום כשהעירו להם הם התקרבנו, הם התמסכנו, הם התבכיינו כמו אותם מיעוטים שעליהם הם לעגו. כשפגעו להם בגבריות היקרה הם לקחו את זה מאד קשה. אפילו יותר קשה מהשאר כי כל המיעוטים האחרים כבר התרגלו. היו להם עשרות אם לא מאות שנים של ניסיון עם "הומור" והם הספיקו לפתח מנגנוני הגנה שמנעו מהם את ההלם וההפתעה. אבל גברים? חשכו עינהם והם פשוט בהו באי אמון שמישהו יכול להפנות אליהם איזשהי אצבע מאשימה. קורה כאן משהו מדהים. לראשונה בהיסטוריה האנושית (כן, כן) יש ביקורת עליהם וברגע הזה, אחרי כל כך הרבה שנים שהם ביקרו את התגובות של כל מי שהם פגעו בו, מדהים לראות שהם מגיבים בדיוק אותו הדבר. אז למה גברים התחילו להעלב פתאום? כי לראשונה אחרי כל כך הרבה שנים, העיזו להעליב אותם.

כל הממים מתוך עמוד הפייסבוק 'כבוד של גבר'