איך הפכה ג'ניפר איסקוב, "המכשפה של הפייסבוק", לתופעה הכי מצמררת בפיד

אפתח בוידוי: אני מכורה לשידורים החיים של ג'ניפר איסקוב. זהו. הוצאתי את זה. עכשיו כשכולם יודעים, נותר לי לבדוק אם אני רוצה להיגמל. ובכן, ביררתי עם עצמי. התשובה היא לא.

ג'ניפר איסקוב. צילום באדיבות המצולמת

אני לא מצליחה להיזכר מתי נחשפתי לראשונה לאישה הזו ובאלו נסיבות זה קרה, אבל מהרגע הראשון שנתקלתי בה, לא יכולתי להתיק את מבטי ממנה. האמת היא שאי אפשר להאשים אותי – אם יש משהו שחשוב לאיסקוב, הוא להיראות, ועדיף לעיניי כמה שיותר אנשים. שיערה הארוך והצבוע אדום עז יעיד על כך, ציפורניה המלאכותיות והמחודדות, פס האייליינר המוקפד והבולט המשוח על פני עפעפי עיניה הגדולות, הקעקועים הצבעוניים שמכסים את הגוף הבהיר והרזה שלה, אבל בעיקר, תביעתה החוזרת מהצופים: "יאללה, ח'ברה – שתפו את הלייב בקבוצות", או בגרסה המשעשעת יותר: "יאללה חברה – שיתופאז'".

היא בת 29 וחצי, מתגוררת ברמלה וקוראת בקלפי משחק כבר שנתיים. לדף הפייסבוק שלה יש, נכון לרגע זה, מעל 12,600 אוהדים ומעל 15,300 עוקבים, ואם צריך להגדיר מי האישה הזו בשלוש מילים הן בטח יהיו: המכשפה של הפייסבוק.

אני יודעת שלמקרא המילה "מכשפה" אתם מגחכים. אתם מגחכים כי סביר להניח שמעולם לא צפיתם בשידורים החיים שלה. אם הייתם צופים, אני מבטיחה שלא הייתם מזלזלים. איך אני יודעת? כי גם אני הייתי כמוכם, משוכנעת שקריאה בקלפים היא הקשקוש בלבוש בהתגלמותו – עניין לרמאים ולמאחזי עיניים שצדים נפשות של פתיים ותמימים.

 

"משהו רע קרה בבית הזה"

25.12.18 יום שלישי, 23:00 בלילה. איסקוב בשידור חי. היא מבקשת מיותר מ- 1,000 הצופות והצופים בה, שיכתבו בשורת הצ'ט מה גילם ומהי החסימה איתה הם מתמודדים. לרוב היא קשוחה, עצבנית ומעשנת בשרשרת, אבל מדי פעם היא חושפת חיוכים עדינים ורכים וזורקת אמירות משעשעות. על הספה חתולת הספינקס שלה לוסי, ועל השולחן – כוס קפה שממנו היא מגניבה מדי פעם לגימות קלות.

לשידור עולה אברהם, בחור צעיר ודתי שמספר שהוא ואשתו שומעים רעשים של צעדי אדם בבית, ולמתחכמים נבהיר – לא מדובר בעכבר ובטח שלא באורח או גנב שקפץ לבקר. איסקוב שואלת לשם הלידה של אברהם ולשם אמו וטורפת את הקלפים. כמו תמיד, גם הפעם, מראה הקלפים שנפתח לנגד עיניה גורם לה להרים את הגבות בהפתעה.

"כמה זמן אתם גרים בבית הזה"? היא שואלת אותם, ואברהם משיב: "4 חודשים", "בשכירות?" היא ממשיכה והוא מאשר. "מי גר בבית לפני כן?" היא שואלת והוא עונה: "אני לא יודע" וכשהיא שואלת אם היו מזוזות במשקופי הבית כשהם נכנסו, הוא משיב שהייתה רק מזוזה אחת ואת האחרות הם הוסיפו בעצמם.

"היה משהו רע שנעשה בבית הזה, משהו נעשה לאישה, התעללו והיכו מישהי שחיה שם" קובעת ג'ניפר, ולמשמע קביעתה אשתו של אברהם צועקת בתדהמה "כן, אושרת גרה פה". "הייתה מישהי שגרה כאן והיא הייתה אישה מוכה ואנו מכירים אותה" מספר אברהם. ג'ניפר מנסה לברר אם היא איבדה את שפיותה והם מאשרים. "אתם חייבים לטהר את הבית ולהתקין מזוזות, ולעשות הפרשת חלה לרפואתה", היא מורה להם, מסיימת את השיחה ואני מאחורי מסך הסמארטפון מנסה לסגור את פי שנפער בתדהמה.

שבוע לאחר מכן, 05.01.19 אותה השעה. לשידור החי עולה אישה בשם גילי. היא מספרת שהיא גרה בדירתה כבר קרוב לשנה, ושנפלו לה שמונה פעמים המזוזות. "למי בדירה יש כאבים של שריפה בקיבה?" שואלת איסקוב לאחר שטורפת ופותחת את הקלפים. גילי משיבה בביטחון ובאופן שלא משאיר מקום לספק: "לי", וג'ניפר מתעניינת: "הסתכסכת עם מישהי לאחרונה"? ושוב גילי עונה בחיוך רחב: "כן".

"תגידי, הרחת לפני 4-5 חודשים שתן ליד הדלת או שהיה חול שחור ליד דלת הדירה שלך?" איסקוב שואלת, וגילי עונה: "אני אגיד לך מה, יש לי על הקיר באחד החדרים כתם של משהו, אני לא יודעת אם זו נידה או שתן". למשמע תשובתה ג'ניפר מבקשת ממנה להראות לה את הכתם ובינתיים גילי מספרת: "בחדר הזה ישנה מי שהסתכסכתי איתה – היא עשתה את זה". אחרי שאיסקוב בוחנת את הכתם על הקיר היא קובעת בנחרצות "זה נעשה עם הדם שלה. נשמה, אכלסת בבית מכשפה" וגילי מהנהנת בהסכמה: "אני יודעת".

איסקוב מבקשת שם של מישהו שמתגורר בבית וגילי מוסרת את שמו של בנה. היא פותחת עליו בקלפים ושואלת: "בן כמה הוא"?, וגילי עונה: "6". איסקוב שואלת אם בורח לו פיפי לאחרונה, ואם יש בעיות בלימודים ובחיי החברה. על שלוש השאלות האלה גילי עונה שכן. "אכלסת מכשפה בביתך, היא באה להרוס כל מה שקשור אלייך והיא מנסה לפגוע בנקודה הכי כואבת שלך – הילד", קובעת איסקוב לעיני הצופים הנדהמים.

אני מניחה שגם למקרא הדברים הללו חלקכם עדיין בטוחים שמדובר בקשקוש שרלטני, וזו זכותכם, רק שהייתי שמחה אם לפחות הייתם מסבירים לי איך יצא שהאישה הזו חשפה מאות פעמים פרטים אינטימיים ו"מוכמנים" על אנשים שאיתם לא הייתה לה כל היכרות מוקדמת. מול עיניי הנדהמות זה קרה, פעם אחר פעם אז אם אתם מזלזלים – תנו לי הסבר מספק או שלפחות תפסיקו לזלזל.

ג'ניפר איסקוב בהפרשת חלה. צילום באדיבות המצולמת

"אני מכשפה לבנה" מעידה על עצמה ג'ניפר בשיחת טלפון שאני עורכת עימה. "קיבלתי מתנה רעה והיא היכולת להיות מכשפה, אבל במקום להרע, אני עושה טוב".

גם אני יכולה ללמוד להיות מכשפה?

לא לומדים את זה. פתיחה בקלפים, הסרת עין רעה ופתיחת מחסומים אי אפשר ללמוד מקריאה בספרים. למדתי את הפתיחה בקלפים ובעצם את כל מה שאני יודעת היום דרך נפטרים שהופיעו לי בחלומות. זה גם אצלנו בגנים – אבא שלי גם כזה, רק שהוא לא עוסק בזה, וסבא רבא שלי היה מכשף גדול. שניהם כמוני עשו רק טוב."

יש לך קווים אדומים ודברים שאת לא עושה?

"לכל אחד יש, ולמי שאין – צריך להיזהר ממנו. אני לא מטילה כישופים, ולא חשוב כמה כסף ישלמו לי ואני לא עוסקת בנקמה. אני גם ממליצה לכל קוראי הכתבה לא ללכת לאנשים שעוסקים בכישופים. לחשי אהבה נחשבים לכישופים וגם הם אסורים."

איך הגעת לשידורים החיים?

"התחלתי עם השידורים החיים כי ראיתי שיש לי היכולת לשמח אנשים ולהצחיק אותם, אבל לאט לאט התחלתי לפתוח בקלפים, וזה הפך לעיקר השידור החי. הבנתי שאני יכולה לעזור לאנשים שזקוקים לעזרה דחופה ובחרתי לעזור להם. בשידור החי אני פותחת רק למי שזקוק לי באופן מיידי, למשל מי שנשברות לו מראות בבית, שנופלות לו מזוזות, שומע או רואה צללים של דמויות – דברים דחופים פחות, יכולים לחכות לקבלת הקהל."

ומה את עושה בקבלת הקהל?

"בקבלת הקהל אני מעניקה הכוונה תעסוקתית ולצד זה מתרכזת בחסימות רגשיות ונפשיות. בניגוד לפסיכולוגים או לפסיכיאטרים אני מבקשת לטפל בנפש ולא לכבות אותה עם כדורים. אני גם מסירה כישופים, עין הרע, פתיחת מזל, טיפולים זוגיים, מרצה, עושה טקסי הפרשות חלה, טיהור הבית ועוד."

ופרנסה, יש?

"בלי עין הרע, לא חסר, הלקוחות באים מפה לאוזן אחרי שהם שומעים על סיפורי הצלחה של קרובים. אפילו מפורסמים מגיעים אלי אבל את זהותם אני לא מוכנה לחשוף."

ג'ניפר איסקוב בעת עבודתה. צילום באדיבות המצולמת

כשאני שואלת את איסקוב על פתיחה בקלפים, היא אומרת שקריאה בטארוט נחשבת למאגיה שחורה, או במילים אחרות לעבודת אלילים. "היא והמאגיה האדומה אסורות. אני משתמשת במאגיה לבנה שהיא הטובה. מה גם שקלף טארוט זו תמונה שכל ילד קטן יכול ללמוד. אני לא רוצה לזלזל באנשים שפותחים בטארוט אבל אישית אני לא מאמינה בזה".

אבל את הרי לא דתייה.

"נכון, אני לא שומרת שבת או הולכת עם חצאיות, אבל אני אדם מאוד מאוד מאמין. אני מאמינה שהאהבה לבורא עולם מגיעה מהנפש ומהלב וההתחזקות צריכה להגיע בהדרגה. לתהליך ההתחזקות שלי אני  גם סוחפת איתי אנשים ואני גם מזכה אותם במצוות."

ואיך הפתיחה בקלפים מסתדרת עם העובדה שאת אדם מאמין? הרי ההלכה היהודית אוסרת את זה?

"כאן הטעות. אני יכולה לפתוח בכל קלף. אפילו בטאקי. אין איסור במה שאני עושה משום שאני פותחת גם בתהילים ואף פעם לא מנבאת עתיד. ההלכה אוסרת לנבא עתידות כי העתיד משתנה כל הזמן. אני משלבת את ההלכה היהודית עם העולם שלי. מעבר לכך – אסור לשפוט אדם, אם בורא עולם החליט שהוא שולח אותי עם הכוחות האלה, סימן שהוא יודע למה."

תוכלי לסיום להעניק לקוראים שלנו סגולה לחיים טובים?

"לשמור על האופטימיות ולא לשכוח להודות תמיד לבורא עולם על כל מתנה ומתנה שהוא מעניק לנו, כדי שאף פעם לא יפסיק להעניק."

תודה ליוני איסקוב על הסיוע בהכנת הכתבה

ג'ניפר איסקובמאגיהמדיוםפייסבוקרוחניותתקשור