סנאף לארוחת הצהריים: הוא מעביר לי את האורז בזמן שהוא צופה באנשים מתים

יום שבת, אנחנו אוכלים ארוחת צהריים ביחד והוא מרוכז בטלפון, מעביר לי את האורז בזמן שהוא צופה באנשים מתים. אני מנסה לא להסתכל לכיוון שלו כדי לא לקלוט בזווית העין אפילו את מה שמתחולל לו על המסך אבל אני לא יכולה לשלוט בבחילה שמתעוררת אצלי רק מהמחשבה שאני לועסת עוף ובצד השני של השולחן הוא רואה תיעוד של הטבח בניו זילנד. יום קודם לכן חברה באה לאסוף אותי לבילוי, אני נכנסת לאוטו שלה והיא בדיוק סוגרת את הטלפון. בזמן שהיא חיכתה לי גם היא צפתה בסרטון של הפיגוע. ראתה איך יורים באנשים וילדים כדי להעביר את הזמן.

 

הרוצח בכניסה למסגד בניו זילנד. צילום מסך

 

אם אתם עדיין לא יודעים על מה אני מדברת, כנראה שאתם לא חלק ממיליוני האנשים ברחבי העולם שצפו בסרטון המזעזע של הפיגוע בניו זילנד. בשונה מאירועים דומים אחרים, הפעם הרוצח הגדיל לעשות ושידר את הרצח בשידור חי בפייסבוק, באמצעות מצלמה מיוחדת שהצמיד לראשו שתיעדה את הפיגוע צעד אחר צעד מתחילתו ועד סופו. החל מהנסיעה למסגד, והפריצה לתוכו ועד לירי חסר הרחמים. בזכות זווית הצילום "הייחודית" בה בחר הרוצח, התיעוד של מסע ההרג הקטלני נראה ממש כמו משחק מחשב. כזה שאתם משחקים בו אבל עם אנשים אמיתיים. 49 אנשים אמיתיים ליתר דיוק.

 

צילום מעמוד הטוויטר של הרוצח

 

זאת לא הפעם הראשונה שסרטונים כאלה מתגלגלים ומופצים ל"הנאת הציבור". איכשהו הרבה אנשים נמשכים לסרטונים של התאבדויות, רצח ופיגועים. מסקר קצר שערכתי בין חבריי הטובים ביותר עולה שהאחרונים שהם צפו בהם היו סרטון ההתאבדות בתחנת הרכבת בית יהושוע, וסרטון של דקירת חייל בירושלים. מזעזע? כנראה שלא בעיני כולם. סרטונים ותמונות מפיגועים עוברים באופן קבוע בין קבוצות וואטסאפ, ויש אפילו אתרים שלמים שמקבצים תיעודיים מהסוג הזה לטובת הצופה המסור.

אני לא תמימה ולא מתחסדת, ברור לי שכמעט כולם עושים את זה. ובדיוק כמו הריאליטי הצהוב ביותר, גם צפייה בסרטוני הסנאף האלו מגיעה ממקום של סקרנות ומציצנות, כמו תאונת דרכים שאי אפשר להוריד את העיניים ממנה אבל כפול מאה. ההבדל היחידי בין ריאליטי לסנאף הוא שלהבדיל מדיון על תקציב האוכל באח הגדול, לרצות לראות איך אנשים מתים זה חולני ולא נורמלי. אפילו שזה דרך מסך.

 

ניו זילנד לאחר הטבח במסגד. shutterstock

 

אם לראות איך מישהו נושם את הנשימות האחרונות שלו בעולם עושה לכם טוב באיזשהו אופן, תנסו לחשוב לרגע על האנשים האלו שמתו ועל קרובי המשפחה שצריכים להתמודד עם העובדה שאלפי אנשים יושבים בשירותים ומעבירים אחורה וקדימה את הרגע בו הבן שלהם נרצח. הרי אם הייתם רואים דבר כזה במציאות הייתם מתכווצים ומסיטים את המבט, אז למה כשזה מגיע אליכם לטלפון אתם לא יכולים להפסיק להסתכל? זה שיש מסך ביניכם לא אומר שזה לא אמיתי. להיפך, העובדה שאתם מצליחים לשים חוצץ ולהפריד את עצמכם מהידיעה שאתם צופים באנשים מתים היא מפחידה ומצביעה על כך שמשהו לא בסדר איתכם ועם תפיסת המציאות שלכם. תבינו, לראות איך מנפצים למישהו את הגולגולת באכזריות מקהה את החושים, לוקח מכם בכל פעם פיסת אנושיות קטנה, והופך אתכם לאט לאט אטומים לסבל של אנשים. לא משנה מה אתם אומרים לעצמכם. הילד שנרצח בניו זילנד הוא אמיתי, המשפחה של החייל שדקרו בוכה עכשיו, ולבחור שירה לעצמו בראש והתאבד היו חיים וחברים ועבודה בדיוק כמוכם.

ברגעים אלו ממש דווח על פיגוע באריאל. אדם אחד נהרג ושניים נוספים נפצעו קשה. אם איכשהו יתגלגלו אליכם תמונות או תיעוד כלשהו מהאירוע, תחשבו על הנרצחים, ותנסו להתאפק ולכבד אותם. לפחות הפעם. תאמינו לי, ארוחת הצהריים תרד לכם יותר טוב בגרון ולנפש שלכם יהיה קל יותר.

הטבח בניו זילנדוואטסאפסנאףפיגוע