הותקפת? לפני שמספרים ברשת החברתית, כדאי שתקראי את זה

כתוב בלשון נקבה אבל פונה לכולנו:

אנחנו חיות בתקופה מאד פומבית. כל דבר שקורה לנו מדווח מיד באיזו רשת חברתית וזו דרך תקשורת שנדמית לנו כמעט אינטימית, והקהל הנסתר העצום שנמצא שם בחוץ כמעט ונשכח. אבל הוא שם.

לא פעם אני רואה נפגעת אלימות מינית משתפת במה שקרה לה, זמן קצר לאחר המקרה, במרחב שנדמה לה בטוח אבל הוא בעצם מאד מאד פומבי, כמו קבוצות פמיניסטיות בוואטסאפ או בפייסבוק. הסיבה ברורה וטבעית; שם היא תקבל תמיכה גורפת, אמון, אמפתיה, הכלה, הצעות לעזרה וסיוע. והיום זה כמעט אינסטינקט. היא ראתה אחרות משתפות שם ומקבלות תמיכה, ובוודאי שאין לה במה להתבייש.

אבל לשיתוף פומבי זמן קצר אחרי האירוע יש גם משמעויות משפטיות, וחשוב להבין אותן, בעיקר אם את שוקלת כניסה להליך פלילי.

קבוצת וואטסאפ של עשרות נשים או הקיר שלך באינסטגרם היא זירה פומבית וגדולה, והמידע דולף בלי שליטה אמיתית גם אם הגבלת מי יכול לצפות.

אין לך שום ערובה לכך שהמידע שכתבת לא ידלוף החוצה, ואין גם שום דרך לדעת אם זה קרה ואיך. צילומי מסך יכולים להישלח להרבה מקומות, כולל לפוגע עצמו, שעלול להיות בן משפחה או חבר של מישהי או לעיתונאים ועיתונאיות. לא מן הנמנע שאחת המשתתפות בקבוצת ווטסאפ שאת חברה בה היא עיתונאית בעצמה.

בתוך המצוקה הרגשית הקשה זה עלול להראות לא חשוב, אבל זה יכול להשפיע משמעותית על המשך ההליך הפלילי. אם הפוגע יודע מראש, הוא יכול להיערך, לתאם גרסאות, למצוא אליבי ולהשמיד ראיות.

ברגע שסיפרת מה קרה באופן פומבי, לקהל של עשרות, קרו שני דברים קריטיים:

  1. מסרת, הלכה למעשה, את גרסתך הראשונית לאירועים. ההודעה הזאת בוואטסאפ, הקצרה, הנסערת והחסרה, היא דיווח ראשון של האירוע, והדיווח הזה יהיה חלק חשוב מכל חקירה משטרתית. כל שינוי של הגרסה הזאת (הרחבה, שינוי, תיקון) עלול להוות בעיה בהליך פלילי עתידי. זה יכול לשמש נגדך.
  2. קבוצת הנשים הגדולה הזאת בוואטסאפ, חלקן כלל לא מוכרות לנפגעת, הופכת לקבוצה של עדות. האם נרגיש בנוח אם המשטרה תזמן לחקירה אישה זרה לחלוטין שאפילו לא שמור הטלפון שלה?

בכלל, המידע שנחשף ועלול לדלוף הוא לא רק גרסתך לאירוע. נשים רבות בקבוצות מתעניינות בפרטים ושואלות שאלות, ומהר מאד את עלולה למצוא את עצמך מדווחת האם התלוננת, איך התייחסו אליך, מה שאלו אותך, באיזו תחנה, האם הפוגע נעצר, מה שמו, האם נערך עימות, ואם עדיין לא מתי הוא צפוי, ועוד שפע פרטים שממש לא כדאי לפרסם בשרשור פומבי. זה מידע שעלול, מצד אחד, לפגוע בחקירה וביחס של המשטרה למקרה, ובמקביל לשמש בסיס לתביעות ותלונות מצד הפוגע.

בנוסף, רבות גם ישאלו אותך, מתוך דאגה כנה, על מצבך הנפשי. שוב, הצורך לענות ולקבל את התמיכה הוא עצום. אבל זה מידע רגיש ואישי, ובהמשך הוא עשוי לשמש כנשק נגדך.

כדאי גם לדעת שכל נפגעת כזאת מקבלת, אחרי שיתוף פומבי, הרבה מאד פניות ועצות.

ברמה הרגשית, כדאי לדעת שזה דבר שעלול להציף ולטרגר, להרגיש כמו פלישה למרחב. אבל לא פחות חשוב, הרבה פניות יגיעו עם אלף עצות סותרות מנשים בעלות לב זהב ואפס הבנה בהליכים פליליים. חלק מהעצות מיותרות וחלק יכולות להזיק מאד. לא כל מה שנראה הגיוני אכן מיטיב עם הנפגע/ת ועם ההליך.

שמרו על עצמכן. אני מבינה מאד את הצורך בתמיכה אחרי תקיפה מינית. ההליכים קשים, מלחיצים ומבלבלים, ואנשים סביבנו מלאים כוונות טובות ורוצים לעזור. אם אתן מבקשות תמיכה רגשית שתפו את אמא, אבא, אחות, בן זוג, דודה, חברה טובה, מורה או פסיכולוג. בחרו אדם אחד קרוב או שניים לשתף כי כל שומע הוא עד. אם אתן נכנסות לתהליך פלילי שמערב הגשת תלונה, עימות, עדות, אפשר ורצוי מאד להתייעץ עם עו"ד שמומחה בנושא.

שמרו קודם כל על עצמכן חזק חזק.
בהצלחה.

**

הכותבת היא מנכ"לית הלובי למלחמה באלימות מינית

הגשת תלונהיעל שרר