זוגיות בעידן הדיגיטלי: איך לעצור את תרבות האינסטנט מלהשתלט עלינו

זה לא סוד שעידן ה-ניו מדיה הביא עמו מנטליות ותרבות חדשה, תרבות שבה אנו למדים שחשוב להיראות. מילים כמו "עוקבים" ו"חשיפה" הפכו להיות מילים ששגורות בפינו והן חלק משגרת היום יום שלנו – יתכן וזה צירוף מקרים או שזה חלק ממנגנון? חומר למחשבה. אנחנו מבינים שהאופן שבו אנחנו מציגים את עצמנו דרך הקיר הפרטי שלנו והסיפור שנעלה ישקף בסופו של דבר את הדעה של אחרים לגבינו עד לבניית הפרופיל האישי שלנו. אותו אופן שבו אנחנו ממתגים את עצמו מראה שהפכנו למן פרסומת סמויה מהלכת בחסות הסופר אגו שלנו – אנחנו יותר מודעים לכך (וגם האלגוריתם מזכיר לנו) שאנחנו מוכרחים להראות פעילות על מנת שהעוקבים שלנו יישארו מעודכנים. תיעוד ותיוג של רגעי אושר והצלחה, נוכחות במקומות הנכונים, צילום מאכלים שווים וטיולים במקומות פסטורליים יעוררו תגובות שיובילו לרמת הרלוונטיות שלנו. אך "תרבות הנראות" או "תרבות האינסטנט" אם תרצו המעודדת אותנו לצרוך זמן מסך יכולה במינונים הלא נכונים גם לגרוע מאיתנו להנות ולהיות נוכחים ברגע.

לא פעם אני מוצא את עצמי בחברת אנשים שכאשר אני מרים את הראש כדי להביע עניין ולזמן לעצמי תקשורת רעננה וחדשה – אני מזהה שתשומת ליבם מופנית בתקשורת כמעט מלאה לנייד שלהם. מחד אני נתקל בקליניקה שלי וביום יום בנשים שאומרות לי שגברים כבר לא מעזים להתחיל איתן פרונטלית ואז הם איכשהו מוצאים אותן ברשתות החברתיות, מאידך גברים אשר חווים תחושת ייאוש מ'מסע החיזור' המתיש שבלא מעט מקרים יכול להוביל לחרדת ביצוע מהפחד לקבל 'לא'. אותן נשים שמתארות גברים 'לא גבריים' ואותם גברים שמתארים נשים 'לא נשיות' יכולים לפספס משהו יותר עמוק – בעצם הפכנו להיות קורבן של המציאות במלחמת המינים ותרבות החיזור.

רועי גור – אימון אישי וטיפול אינטגרטיבי לילדים ונוער. צילום פרטי

נראה שהרבה יותר קל לדור של היום להסתתר מאחורי מסך, למדוד את המילים המדויקות והשנונות, לזרוק את הפאנצ'ים המצחיקים שיותירו רושם של פרטנר עסוק, מצחיק, אינטיליגנט כמו שכתוב בספר החוקים והדרישות של בן הזוג המושלם ובעצם לעבוד כמו אלגוריתם מתוכנת. למרבה הצער בעודנו מחפשים את "הפריט המושלם" אנחנו מפספסים בן אדם שיכול להיות הצלע המשלימה שלנו.

ההיצע הרב שהרשתות החברתיות מספקות (אפליקציות היכרויות, אינסטגרם, פייסבוק) נותנות לנו את הלגיטימציה לברור ולבחור לפי רושם ראשוני שיתבסס על המראה החיצוני והמילים הראשונות שנבחר, ובמודע או לא במודע אנחנו כבר יכולים להרשות לעצמנו לרשום בתעודת הזהות שלנו ("תצחיק אותי", "תפתיעי אותי", "תהיה אינטיליגנט") כאילו הצד השני הוא מינימום ליצן חצר אריסטוקרטי המדוגם לפי הגחמות האישיות והחוסרים שלנו ובסופו של דבר אנחנו יכולים ליפול איפה שדורות קודמים גילו סיפורי הצלחה של זוגיות וקשרים עמוקים במערכת יחסים כנה וסבלנית שאולי לא צלחה את הצעדים הראשוניים.

אז מה עושים? הנה חמישה צעדים קטנים שבמידה ונרשה לעצמנו להתחייב אליהם בשבוע הקרוב – יתכן ויוכלו להוביל לשינוי חיובי:

  1. גלישה במינון – למשתמשי האפליקציות למיניהם, תרשו לעצמכם לעשות "פרש סטארט" ולקחת שבוע שבו אתם בוחרים אדם אחד שמרגיש לכם כמישהו שהייתם מסוקרנים להכיר ונסו להקדיש רק לו את מרבית הקשב והזמן שלכם. קחו שבוע לנסות לפתח שיח עמוק רק עם אותו אדם אליו האינטואיציה שלכם פנתה.
  2. להיות נוכחים ברגע – במידה ואתם מוצאים את עצמכם בסיטואציה חברתית – תרשו לעצמכם להפוך את הנייד ולהקדיש את מרבית תשומת הלב למה שקורה, במידה ולא קורה שום דבר מעניין – תנסו להנות מהשתיקות, תפנו את תשומת ליבכם לרעשי הרקע, לרוח הנושבת, לטעם של הקפה ולקרני השמש
  3. תרימו את הראש וחייכו לזר – תרשמו לעצמכם להיות זקופים ולהתבונן במתרחש סביבכם, במידה ונתקלתם במבט זר – תרשו לעצמכם לחייך, אולי אפילו להגיד "שלום" יתכן ומשם אפילו תגיע שיחה מעניינת שלא ציפיתם לה.
  4. הכוח להגיד "כן" – חשוב שנלמד את התודעה שלנו להיענות בחיוב לדברים שהמציאות מזמנת לנו, "לא" יכול להגיע מהפחד לצאת מאזור הנוחות שלנו. ו"כן" יכול להביא עימו סקרנות ומציאות חדשה שאנחנו לא מכירים.
  5. "יש הזדמנות שניה לרושם ראשוני" – במציאות בה ההיצע רב, זה רק ברור למה האצבע על ההדק יכולה להיות קלה. אבל עד כמה רושם ראשוני מעיד על הזהות של האדם? נרשה לעצמו לקחת זמן להכיר לעומק גם אם הרושם הראשוני שאותו אדם הותיר עלינו לא עבר את רשימת המכולת שלנו. מי יודע? אולי נתפלא לטובה?