2014: השנה של הרשתות החברתיות

הכנסת ה-19 שפוזרה ממש באחרונה היתה בעלת מספר הנשים הגבוה ביותר בתולדותיה: 27 נשים כיהנו בה כחברות כנסת ופעלו בין היתר למען נשים. ואולם גלגלי החקיקה טוחנים לאט, ולמרות היוזמות, הרצון והמרץ, קשה להוציא לפועל תכניות ומאבקים לקידום נשים, במיוחד כשהכנסת פוזרה טרם זמנה ועמה גם הלכו לעולמן רפורמות וחקיקות למען נשים.

עוד באון לייף:

אבל בעוד שברשות המחוקקת תהליכים דורשים זמן וסבלנות, זירת הרשתות החברתיות גועשת ורותחת: מאבקים פמיניסטיים מוצאים לפועל במהירות הבזק – מספיק פוסט אחד זועם, דף אקטיביסטי או קבוצה שמתאגדת סביב נושא שבנפשה כדי שגם התוצאות ייראו בשטח במהירות האור.

ואכן, 2014 היתה משופעת במאבקים חברתיים-פמיניסטיים שהחלו ברשתות החברתיות ומשם יצאו לרחובות ולתקשורת. חלקם הצליחו, חלקם פחות וחלקם ממשיכים אתנו ל-2015, כך שאי אפשר לנוח על זרי הדפנה. הנה כמה מהבולטים שבהם:

פרשת יצחק לאור

ב-16 בדצמבר התכנס דירקטוריון קרן לנדאו של מפעל הפיס והחליט לבטל את הפרס שניתן למשורר יצחק לאור ולהחזיר את הדיון לוועדה, כדי שתשקול מחדש את המלצתה. עם זאת, בתחילת השבוע מסתמן כי הפרס, שהזכייה בו מעניקה 100 אלף שקל, יושב ללאור, לאחר שהמשוררת גילית חומסקי פרשה מהוועדה לאות מחאה. כך או כך, כנראה שלולא הרשתות החברתיות הפרס היה מגיע לידיו של לאור בקלות וללא מאבק, וכעת שמו ופועלו ידוע ברבים – הוא לא יכול להתחמק מעברו.

תחילתה של התפוצצות הפרשה ב-2010, אז חשף תחקיר המקור את תלונותיהן של ארבע נשים שטענו כי לאור הטריד אותן מינית. עם זאת, לאור לא נחקר, או נשפט. לאור ציין בראיונות עבר כי כמרצה לקולנוע התנהג בצורה לא נאותה, אך לאחר ששודר התחקיר איים בתביעת דיבה על הנשים. אבל כתב תביעה כזה מעולם לא הוגש.

בכתבה שפורסמה באחרונה ב"ידיעות אחרונות" צוין כי העדויות מדברות על מעשים משנות ה-80, משנות ה-90 ומשנות ה-2000, והן ניתנו על ידי נשים מרקעים שונים, בגילאים שונים, שלא הכירו זו את זו והכירו את לאור בכובעיו השונים: כמרצה, כעורך, וכמוציא לאור של עיתון השירה "מטעם".

המחאה נגד לאור קיימת ברשת כבר כמה שנים, ובעיקר נגד עיתון "הארץ" שמפרסם את מאמריו ומתעלם מעברו המפוקפק של האיש. ואולם ההכרזה על הענקת הפרס הגבירה את הווליום של המחאה, עד כי גם הוועדה לא הצליחה להתעלם מהקולות. כעת נותר לראות אם לאור יקבל את הפרס ממפעל הפיס.

לקריאה נוספת על פרשת לאור

החלטה 1325

על ערש דווי העבירה הממשלה את החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם לפיה יש לשלב נשים במוקדי קבלת החלטות. את הקרדיט אפשר לתת לעבודה משותפת של אלפי נשים מעשרות ארגוני נשים, שפעלו יחד והציגו לממשלה אופני פעולה שבהן אפשר לקדם נשים. פרויקט 1325 – נשים מנהיגות לשלום ולביטחון. בנובמבר הצליחה עו"ד גבי לסקי להעביר את הצעתה לאמץ את החלטה 1325 בתל אביב, וכחודש לאחר מכן הפרויקט הצליח להגיע לכלל ישראל.

הפרויקט גייס שחקניות, כמו חנה אזולאי הספרי, יונה אליאן וריקי בליך, וחברות כנסת מכל הקשת הפוליטית, שהפגינו בפייסבוק את תמיכתם בהחלטה 1325. אין צורך להכביר במלים על חשיבותה של החלטה זו. נותר רק לחכות ולראות אם אכן תיושם.

לקריאה נוספת על החלטה 1325

הפרסומת של קרולינה למקה

צעיר מסוקס נוסע ברכבת. לפניו עומדת בר רפאלי שמציתה את הדמיון שלו ועוד איברים נוספים. בחזונו הוא רואה אותה רוקדת עבורו על עמוד, כאילו עורכת לו מופע חשפנות פרטי. אך אבוי, מה רבה אכזבתו כשהוא מרכיב משקפיים ומגלה כי לפניו עומדת בחורה שמנה (מיכל שם טוב), שפרט לבלונד כל קשר בינה לבין הסופר מודל הוא מקרי בהחלט. הבחור לא מסתיר כמובן את סלידתו כשהוא זוכה לחיוך ממנה.

הפרסומת עוררה את זעמן של רבות ברשת וגלשה מחוצה לה. הטענה העיקרית הייתה כי הרעיון המרכזי בפרסומת הוא השפלתה של הבחורה השמנה, שבכלל חשבה שאולי יש לה סיכוי עם אותו בחור שהביט בה.

ואכן, כעבור כמה ימים שודרה רק גרסה מקוצרת של הפרסומת, ללא שורת המחץ שבה כולם צוחקים על השמנה (בסטנדרטים של בר רפאלי בלבד, כן?). ארגוני נשים אמנם פנו בתלונה לנציב תלונות הציבור ברשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, למשרד התרבות והספורט, לוועדה לשוויון מגדרי בכנסת ולרשות לקידום מעמד האישה ודרשו את הסרת הפרסומת, אך גורם בטלוויזיה טען כי לא התקבלה הנחיה שלא לשדר את הפרסומת במלואה.

אם הסרת הגרסה המשפילה היא תוצאה של צנזורה עצמית בלבד, זו אפילו הוכחה גדולה יותר לחשיבותה של המחאה ברשת: הפרסומאים הבינו בעצמם את הנזק שנגרם למותג וגנזו את הסרטון, שרומז לכולנו שאם אנחנו לא נראות כמו בר רפאלי, כנראה שאין לנו סיכוי עם גברים.

לקריאה נוספת על הפרסומת של קרולינה למקה

אייל גולן

בעולם מתוקן והגיוני היינו יכולים לצפות שפרשת "משחקי חברה", שבה הסתבך אייל גולן תסיים לו את הקריירה המוצלחת, אבל בישראל קל יותר להכריח מישהו שנתפס בעבירות מס לשלם, מאשר מישהו ששכב, לכאורה, עם קטינות.

בנובמבר 2013 נעצרו גולן ואביו בחשד שקיימו יחסי מין עם קטינות. על פי הראיות, "פמלייתו" של גולן שילמה לנערות בארוחות במסעדות, בבגדים, במימון חופשות ובהבטחות למפגש עם הזמר. את הטלפון שבו התקשרו לנערות כינו "פות-פון" ואת המכונית שבה אספו אותן "פות-מוביל". גולן סיפר בחקירתו כי באחד המקרים, הביא אביו שתי נערות לביתו והחלו מגעים מיניים בינו לבין אחת מהן, אך היא שיקרה לו וטענה כי היא בת 21.

לאחר עדויות רבות של נערות שטענו בין היתר כי היו במצבים אינטימיים עם גולן, לצד אביו, נסגר התיק מחוסר ראיות, לאחר שחלק מהקטינות חזרו בהן מעדויותיהן. ואולם נשים רבות חשו כי אסור לבטל את האישומים בהינף יד ועל גולן לשלם מחיר חברתי. בינואר, כשנודע כי גולן אמור להופיע בפסטיבל הנשים באילת, קמה ברשת החברתית קול צעקה, אבל מארגני הפסטיבל התעקשו לקיים את המופע. אורלי וילנאי וגיא מרוז ביטלו בתגובה את השתתפותם, ובמהלך המופע נראו הנשים בקבל חצויות – חלקן יצאו במחאה והכריזו כי לא ייצפו בהופעה של הזמר, אחרות התעלמו מהפרשה ובחרו להישאר.

ביום העצמאות נמנעו רשויות מקומיות רבות מלהזמין את הזמר השנוי במחלוקת ואף אורגנו ברשת הפגנות מחאה נגד המופע שלו בבית שמש, אך לבסוף אל מול 15 אלף האנשים שהגיעו לצפות בו הגיע רק קומץ של מפגינים.

בקיץ, ואולי גם לאור ה"סולידריות" שנוצרה בעם בעקבות מלחמת צוק איתן, נראה היה שגולן חזר סופית לחיבוקו של הקונצנזוס הישראלי. בספטמבר הוא כבר הופיע בהתנדבות בערב התרמה לעמותת חום של נסים משעל וג'ודי שלום ניר מוזס, ובחודשים האחרונים מדורי הרכילות התרכזו רק בהיריון שלו ושל רוסלנה וריחמו על הזמר המסכן ששמו הוכתם. החודש הוא נתן שלוש הופעות שהכרטיסים להן אזלו במהירות עם שרית חדד, שעוררה אף היא את חמתן של רבות ברשת ומחוצה לה. נראה שסופית, ולצערה של החברה הישראלית כולה, איש לא זוכר מה עומד מאחורי שם הקוד "משחקי חברה".

נלחמות למען חופש ושוויון

בין מארגנות ההפגנה נגד אייל גולן בבית שמש היו קבוצת נערות אמיצה, שגם עומדת מאחורי העמוד "מפסיקות לשתוק: נלחמות למען חופש ושוויון". רותם אלישע, תלמידת י"ב מרמלה, פתחה את עמוד הפייסבוק במטרה לעורר מודעות לנושא האפליה בבתי ספר, בעיקר בנוגע לקוד הלבוש.

סיפורי הנערות והנערים שמתפרסמים בעמוד, ללא קשר למיקום או לרקע סוציו-אקונומי, דומים למדי: מנהלי בתי הספר לא מרשים לבנות ללבוש חצאיות או מכנסיים מעל לגובה מסוים וגופיות, בעוד שבנים שמתלבשים כך זוכים להתעלמות. יתרה מזאת, ישנם מנהלים שאף מחכים מדי בוקר בשער בית הספר, מודדים אורכי חצאיות או מכנסיים של נערות בלבד ואף שולחים אותן הביתה בבושת פנים, במקרה הצורך. בו בזמן, זוכים הבנים להתעלמות גורפת ולפעמים נדמה כי גם אם יגיעו בתחתוני בוקסר לבית הספר, אף מנהל או מורה לא יאמרו מלה.

הנערות, ועמם גם נערים מודעים ואמיצים, לא מסתפקות בפרסום המקרה, אלא אף מעזות לשאול ולבדוק מה ההבדל בינן לבין חבריהן לכיתה. במקרים רבים הן מקבלות תשובה שגורסת כי בנים פשוט לא יכולים לשלוט בעצמם ולבוש חשוף מדי שלהן יקשה על האומללים להתרכז בלימודים, או אף יגרום להם לאבד שליטה ולעשות בהן מעשים מגונים, כי הם רק בנים מלאי הורמונים וחסרי מעצורים.

ב-19/12/14 החליטו הבנות לצאת את גבולות הפייסבוק וקיימו הפגנה שבה הבהירו כי אופן הלבוש שלהן לא מקנה רשות לאיש לעשות בגופן כרצונו. אמנם עד כה המאבק עדיין לא נשא פרי ממשי, אבל אין ספק כי יחד עם רוח הנעורים, המרץ, התאגדות נערות מכל הארץ והעלאת המודעות לנושא האפליה – נזכה בהמשך הדרך לראות תוצאות מבורכות.

מחאת האותיות

שני שטלריד פירסמה סטטוס על האונס שעברה בגיל 19 ונדהמה מהתגובות התומכות שקיבלה, שכללו אלפי לייקים, שיתופים והערות. ואולם מה שגרם לה לפעול היה 300 ההודעות האישיות שקיבלה, עם סיפורים על אונס ותקיפות מיניות. את הסטטוס על האונס היא פירסמה בעקבות הערה נדושה של מישהי על כך ש"נשים מביאות את זה על עצמן, בסגנון שבו הן מתלבשות".

היא החליטה לבקש מגולשי הפייסבוק לשים דווקא אותיות במקום תמונת הפרופיל, מכיוון שנמאס לה שמסתירים ומטשטשים את הקורבנות וגורמים להם להתבייש. מחאת האותיות התפשטה במהירות בפייסבוק ופרט להחלפת התמונה עודדה אנשים לחשוף את התקיפות והאונסים שחוו – ולהפסיק להתבייש. גם ח"כ מיכל רוזין שיתפה פעולה והחליפה את תמונתה לאות הזדהות. ואם המחאה הזו יצרה שינוי תודעה וגרמה לכמה קורבנות להפסיק להתבייש ולספר את מה שאירוע עליהם – היא עשתה את שלה.

לקריאה נוספת על מחאת האותיות

לא נבחרת, לא בוחרות

אמנם מדובר במאבק טרי יחסית, שאת תוצאותיו נזכה לראות רק במרץ, אך התעוזה שלו מחייבת את אזכורו. קבוצת נשים חרדיות החליטו לפנות לעומדים בראש המפלגות החרדיות ש"ס ויהדות התורה, בבקשה לייצוג נשי ברשימותיהן.

"אנו קבוצת אוכלוסייה עם אורח חיים ייחודי, המשפיע על מגוון גדול של תחומי חיינו, אנו משוכנעות כי נציגות נשים תשכיל לייצג אותנו במסדרונות הכנסת באופן ראוי ונכון. יש נשים חרדיות רבות ומוכשרות שתשמחנה לעסוק בצורכי ציבור באמונה. בשנתיים האחרונות חקרנו לעומק את מצבן של הנשים החרדיות בישראל, השתתפנו ואף יזמנו דיונים בכנסת והבנו כי קולנו לא נשמע בוועדות ובפורומים השונים, כפי שהוא אמור להישמע.

הדברים נוגעים לעניינים קריטיים כמו בריאות, פרנסה והשכלה, והמצב הקיים חייב לקבל פתרון בדמות נשים חרדיות שיהיו לפה עבורנו".

בשלב זה פונות הנשים לסולידריות נשית ברשת ומבקשות תמיכה ומימון, שכן הן מתכוונות לכתת רגליהן בשכונות החרדיות ולדבר עם נשים מהמגזר, כדי לעורר את מודעותן. המשוואה שלהן פשוטה: אם אין ייצוג נשי במפלגה, לא נצביע לה. נותר לקוות כי הן יצליחו לסדוק את החומה הבצורה ולעורר נשים נוספות במגזר.

לקריאה נוספת על ייצוג נשים חרדיות

ביל קוסבי

בתחילת החודש הוגשה תביעה נגד הקומיקאי ביל קוסבי: ג'ודי האט טוענת כי ב-1974, כשהייתה בת 15 בלבד, לקח אותה קוסבי לאחוזת פלייבוי, השקה אותה באלכוהול וכפה את עצמו עליה. זו התביעה הראשונה, לאחר שנשים רבות התלוננו על הקומיקאי.

כבר כמה חודשים שנערמות להן עדויות רבות כנגד הקומיקאי ביל קוסבי בטענה שסימם ותקף מינית נשים רבות, בהן שפנפנות פלייבוי, דוגמניות ושחקניות. גם דוגמנית העבר ג'ניס דיקנסון התוודתה בפני המצלמות כי קוסבי כפה את עצמו עליה לאחר שהכניס משהו למשקה שלה.

במקרה הזה הרשתות החברתיות שימשו טריגר לנשים רבות ששתקו עד כה. כבר ב-2006 התלוננו כמה נשים כי קוסבי אנס אותן, אך ללא הד מהתקשורת העניין שכך ודעך. כעת, כשהעדויות הצטברו והופצו, כלי התקשורת כבר לא היו יכולים להתעלם ובאחרונה זה אף עלה לקוסבי בעבודה: נטפליקס ו-NBC ביטלו פרויקטים שבהם היה אמור להשתתף הבדרן.

לקריאה נוספת על פרשת ביל קוסבי

לשחרר את הפטמה

ברוב מדינות ארה"ב גבר יכול להסתובב חופשי ללא חולצה, בעוד שאשה החושפת את החזה שלה עוברת על החוק. תחת ההשטאג #freethenipple יצאו נשים רבות בארה"ב וברחבי העולם למאבק בחוק הצבוע הזה. רבות בחרו להסתובב טופלס, תוך שהגברים שלצדן לובשים חזיות, כדי להמחיש את הצביעות ואת הדו פרצופיות.

הגדילו לעשות רובין גרייבס(Robyn Graves)  ומישל ליטל(Michelle Lytle)  שיצרו ביקיני בצבע גוף שעליו מצוירות פטמות כדי לשקף את חוסר השוויון הזה.החודש אף יצא לאקרנים בארה"ב סרט עלילתי בשם Free the Nipple, המציג את מאבקן של נשים במדינה כנגד החוק.

בתם של ברוס וויליס ודמי מור, סקאוט וויליס, הגדילה את תחומי המאבק והחליטה למחות נגד אינסטגרם שהשעו את חשבונה של ריהאנה, לאחר שזו העלתה תמונה שלה משער מגזין שבה פטמותיה חשופות רחמנא ליצלן. אז היא פשוט יצאה להסתובב חשופת חזה במנהטן, מאחר ששם זה חוקי להסתובב כך. את התמונות העלתה וויליס לחשבונה בטוויטר, הרשת החברתית החתרנית יותר בהשוואה לפייסבוק. למרות המחאה הנועזת והמתוקשרת, באינסטגרם (השייכת לפייסבוק) לא ממש התרשמו ואף השעו את חשבונה של וויליס.

חוקי הפורנו בבריטניה

באחרונה הוציאה בריטניה מחוץ לחוק סרטי פורנו שמציגים אקטים מיניים מסוימים, בהם צורות שונות של BDSM, השתנה, משחקי תפקידים עם דמויות של קטינים, השפלה, שפיכה נשית וישיבה על הפנים. בעוד הדיון על איסור על פורנו באופן גורף נותר פתוח, נשות בריטניה התרעמו בעיקר על סעיף השפיכה הנשית ויצאו להפגין מול הפרלמנט הבריטי, תחת הכותרת: Shame on you, we come too. לאות מחאה, התיישבו נשים על פניהם של גברים (בהסכמה כמובן) והעלו את התמונות לרשת.

אמנם המחאה הזו נמצאת בחיתוליה, אבל יהיה מעניין לראות לאן תתפתח ומה יהיו תוצאותיה ב-2015.

<a