חולות על כדורגל: הסיפור של הנשים ביציע

במשך שנים רבות נשים שאוהבות כדורגל היו בגדר טאבו. במהלך השנים האחרונות חלה התקדמות גדולה בתחום. אם פעם נשים היו מחזה נדיר במגרשים, היום הטריבונות רואות אותן תדיר, הצ'אטים והקבוצות בפייסבוק שוקקות וגם כדורגל הנשים עצמו עולה ופורח.

לימור לאון (34) היא אוהדת שרופה של מכבי חיפה. לאון, במקור מחיפה, היום היא מתגוררת ברמת גן ועוסקת בתפעול ורכב של ציוד כבד.

אז מה הסיפור?

"האמת היא שפעם זה היה וואו. הייתה תקופה שלא היו הרבה בנות במשחקים, בודדות ביציע. היום על כל ארבעה-חמישה גברים ביציע יש אישה אחת ויש פחות שאלות כמו "את יודעת מה זה נבדל?" כי היום יש אוהדות נשים שיודעות יותר טוב מהגברים מה קורה במגרש ומה ההרכב. אצלנו יש גם את יציע המשפחות".

אז כדורגל הוא עניין משפחתי?

בהחלט. בכיתה ו' ביקשתי ללכת למשחק כי התחלתי לאהוב כדורגל. אבא שלי, אוהד הפועל חיפה, לקח אותי להצגה כפולה: הפועל חיפה מול מכבי תל אביב ומכבי חיפה מול בני יהודה שהסתיים 3-1 מגול מדהים של ראובן עטר. אחר כך הוא לקח אותי גם לדרבי וישבנו עם האוהדים של מכבי חיפה ומשם זה התחיל. אחר כך אני גררתי את אחי הקטן למשחקים והיום הוא אוהד יותר שרוף ממני. זה חיזק את הקשר ביננו. מסכנה אחותי, היא לא סובלת כדורגל ושונאת את זה שאנחנו כל הזמן רואים משחקים ומדברים על זה בסופ"ש.

גררתי את אחי הקטן למשחקים. לימור לאון ואחיה עומר

וכמה זה חלק עיקרי בחייך היום?

לצערי בשנים האחרונות אני פחות מתחברת לשחקנים ובכלל, חושבת שמשהו לא טוב עובר על הקבוצה. בזמנו נסעתי לקפריסין ב-2002 וראיתי את מכבי חיפה מנצחת את מנצ'סטר יונייטד! הרבה שחקנים טובים יוצאים לשוק האירופאי וזה משפיע על הקבוצות. אנחנו נשארים ברמה בינונית. לפחות נבחרת ישראל יותר חזקה. עכשיו מדברים על ביטול משחקים בשבת. זה יפגע עוד יותר בכדורגל הישראלי, ישחקו מול יציעים ריקים, זה יפגע בחיילים, באנשים עובדים, בילדים שאוהבים כדורגל, פשוט יפגע אנושות בענף הכדורגל בישראל.

פרי בן משה (50+) עובדת המרכז הזואולוגי ברמת גן אומרת על עצמה שזורם לה בעורקים דם צהוב כחול.

האחים שלי היו שומעים "שירים ושערים" ברדיו עוד לפני שהתחילו לשדר משחקים בטלויזיה. איך שהתחילו לשדר, התחלתי לראות. היום, איפה שמכבי, אני אחריהם. אני רואה את משחקי החוץ בטלוויזיה ומנויה לחמש פלוס כדי לא לפספס כלום.

אז את ממש מכורה?

מי שלא אוהב ספורט לא מבין. מי שכן, זה לא נשמע לו מוזר. אצלנו במשפחה, כולם חולי כדורגל. מה שכן, נוספו לי שני חתנים למשפחה אחד אוהד מכבי חיפה, אבל לייט והשני אוהד שרוף של הפועל תל אביב. בהתחלה היה קונפליקט אבל מיד עצרתי את זה. צריך לכבד. ראיתי באינטרנט אוהדים של הפועל תל אביב, האויבים המושבעים שלנו כאילו, גם מפרגנים למכבי ומאד הערכתי את זה. כל מי שאוהב ספורט באמת מפרגן למכבי כי הם מביאים כבוד למדינה.

האחיות בר-עד, לוטן (25) מתל אביב, סטודנטית לתואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ונופר (32) מכפר סבא, עובדת בחברה שמבצעת מחקרים קליניים כבר הפכו לסוג של שם דבר. שתיהן אוהדות מושבעות דווקא של כדורגל זר ולא של כדורגל ישראלי. לוטן אוהדת של ביירן-מינכן ושל נבחרות גרמניה והולנד ונופר אוהדת בעיקר כדורגל נשים: טורבינה פוטסדאם ונבחרות הנשים של שוודיה וגרמניה. שתיהן פעילות מאד בפורומים שונים בפייסבוק, כותבות על הנושא ונוסעות גם לחו"ל כדי לצפות בקבוצות האהובות עליהן בפעולה.

לוטן: אחותי הגדולה היא מי שפתח בפני את הדלת, אני לא יכולה אפילו להגיד ממתי אני  אוהדת כדורגל זר. כנראה מאז שאני קטנה. נופר הכירה לי את השמות ואת השחקנים.

נופר: בגיל עשר אבא שלנו לקח אותי למשחק הראשון שלי – ישראל נגד שוודיה, מוקדמות מונדיאל 94 ומאז אני צופה אדוקה. אחים קטנים נוטים להעתיק מאחים גדולים! סתם… אני תמיד שמחתי לחלוק עם אחותי הקטנה את האהבה לכדורגל ושמחתי לראות אותה מעמיקה ומתמסרת. היא כותבת בפורומים ומשקיעה ולמרות פער הגילאים הגדול אנחנו חברות טובות, מדברות על זה המון, מנתחות משחקים, דנות במערכים, העברות של שחקנים.

ד

בגיל 10 אבא לקח אותנו למשחק הראשון. נופר ולוטן עם חולצות נבחרת גרמניה

ומה התגובות של מי שפוגש אחיות שכל כך מתעניינות בכדורגל?

נופר: יש תגובות של התפעלות קולנית והערכה מופרזת "את זן נדיר!" "צריך עוד כמוך!" וגם תגובות של "מה מעניין אותך בזה? את בחורה"

לוטן: החברים שלי כבר יודעים אבל הרבה פעמים אני לובשת את החולצות ואז יש את זה שזורק הערה ושואלים אותי "את לסבית?" מדהים שפה בארץ זה מקפיץ אותם לשם. עצוב בעיני שיש בנות שאוהבות כדורגל ומרגישות שאין להן מקום כי נותנים יחס מזלזל. נשים גדלות באטמוספירה שכדורגל זה לא להן. כדורגל זה לכולם! זה משחק שיכול לקרב לבבות והקבוצות עושות דברים גדולים ויפים כלפי האוהדים.

נופר: כדורגל הנשים כיוון שהוא ענף קטן יותר, יש בו קשר אינטימי יחסית עם המועדונים והשחקניות. בתום המשחק השחקניות הכי גדולות בעולם יישארו לדבר עם האוהדות והאוהדים, לחתום ולהצטלם.

לפעמים שואלים אותי אם אני לסבית. לוטן בר-עד עם הקמע של באיירן מינכן, הדב ברני

לוטן: זה נכון. הייתי במשחק של ביירן מינכן – קבוצת הנשים ולפני תחילת המשחק עשו הפנינג עם מתנפחים לילדים, חילקו ממתקים והשחקניות הפצועות חתמו והצטלמו וגם הקמע של הקבוצה הדב ברני הצטלם עם הילדים. היו מלא משפחות, אבות לוקחים בנות מתבגרות, אמא לוקחת את הילדים הקטנים, נשים וגברים קונים חולצות ומפרגנים לשחקניות ולקבוצה.

אתן גם משחקות?

נופר: עכשיו אני פצועה אבל אני כן, אני משחקת כשוערת בקבוצת חובבות בכפר סבא שמאמנת אותה סילבי ז'אן. זה שילוב מוצלח במיוחד של רווקות, אמהות צעירות ואמהות צעירות בנפשן…. האווירה נהדרת ואני כבר מחכה לחזור לאימונים. כדורגל זה ממש לא רק "22 משוגעים שרצים אחרי כדור"…. יש גם משוגעות.