צרכני מריחואנה: אנחנו אנשים נורמטיביים

"אני מתעוררת בבוקר בין חמש לשבע, תלוי בתינוקת. אני מכינה לה ארוחת בוקר, מטפלת בה, משחקת איתה קצת ואז משכיבה אותה לישון. בזמן שהיא ישנה אני לומדת. באמצע היום בן הזוג שלי מגיע מהעבודה ואז אני יוצאת לעבודה לארבע-חמש שעות. כשאני חוזרת אני מכינה ארוחת ערב, מקלחת אותה, משכיבה אותה לישון, יוצאת החוצה ומעשנת ג'וינט".

עוד באון לייף:

תאיר (כל שמות המרואיינים בכתבה בדויים) היא בת 30, אקדמאית ועובדת במכירות. היא נשואה ויש לה תינוקת קטנה, שאיתה היא מבלה לא מעט משעות היום, כמו כל אימא טרייה. החיים שלה הם מה שהיינו מכנים נורמטיביים לעילא. היא משלמת מסים, לומדת לימודים אקדמיים ובסך הכל משתדלת להיות חברה מועילה בחברה. בנוסף לזה, היא גם מעשנת מריחואנה כמעט כל יום, מה שהופך אותה לעבריינית בעיני החוק הישראלי.

עוברים על החוק באופן קבוע

תאיר לא לבד. יובל, בן 34, עובד בהיי-טק מנהל שגרה כזו. הוא "קם מוקדם בבוקר, מכין את הילד לגן, מוודא שלחתולה יש אוכל ומים ושהשירותים שלה נקיים, עובד כ 9-10 שעות ביום, מבלה עם זוגתי והילד אחרי העבודה עד שעת ההשכבה שלו, לאחר מכן טלוויזיה, קריאת ספר או השלמת מטלות וקריאות לאוניברסיטה". וגם הוא מעשן מריחואנה באופן שגרתי.

הדר, שעובדת בבנקאות והיא אקדמאית ואם לילדים, גם היא צרכנית קבועה. "אתמול היינו בערב באיזה מועדון, יצאנו לרקוד וזה היה מתבקש", היא מספרת. "זה חלק מהפאן, כמו ששותים. קצת גראס, לא משהו היסטרי. אנחנו אנשי חוק במובן הגדול, אבל במובן הקטן – באנו להנות". ויש גם את מיכל, סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה, מעשנת מריחואנה כל ערב אחרי העבודה או הלימודים. "יש לזה ערך גדול מבחינת היכולת להרגיע אותי", היא משתפת, "בטח בלו"ז עמוס כל כך. את מגיעה הביתה מלאת אדרנלין וזה מרגיע. זה מצליח ליישב לי הרבה אלמנטים בחיים שהם לא פשוטים".

איך הם מסבירים את זה? את העובדה שבכל היבט אחר של חייהם הם אזרחים שומרי חוק ומשלמי מסים, כאלה שחייהם נסבים סביב עבודה, ילדים ולימודים, אבל הם גם עוברים על החוק באופן קבוע? "אני מתנגד לקביעה שהחוק יכול לקבוע מה מותר לי ומה אסור לי לעשות עם גופי", אומר יובל. "החוק לא יכול לקבוע לי מה מותר לי להכניס לריאותיי. יש תרופות במרשם מסוכנות פי מאות מונים ממריחואנה, כאלה שמשנות את המצב התודעתי והפיזי – והחוק מתיר אותן בלי שום בעיה. זה מצב מגוחך לדעתי. אני מעשן כי אני נהנה מהתחושה שהמריחואנה נותנת לי בדיוק כפי שאני שותה כי אני נהנה מהתחושה שאלכוהול נותן לי".

"מבחינתי לנושא של החוק אין שום פקטור", אומרת תאיר. "אני יודעת שעל הנייר זה לא חוקי אבל אני  לא רואה שום הגיון בחוק הזה. בחיי לא הסתבכתי עם סמים ולא היו לי היתקלויות עם המשטרה. זה  לא פשע מבחינתי, או התרסה. זה מגיע נטו ממקום של מה מוסיף לי בחיים". מבחינתה, "חוק הוא איזשהו אמנה חברתית", היא מסבירה, "שהמטרה שלה היא שנוכל לחיות בחברה ולאפשר לכל אחד את החופש האישי שלו.

המנהגים הפרטיים שלי בבית לא פוגעים באף אחד חוץ מאולי בעצמי בגלל הטבק, אבל זה אחריות שאני לוקחת על עצמי. וזה ההבדל. במריחואנה היתרונות עולים על החסרונות פי כמה וכמה. יש שימושים ברפואיים של מריחואנה, ויצא לי להתנדב בארגונים שמתעסקים בזה והיתרונות האלה הם מרחיקי לכת ומדהימים. ככול שמתעמקים יותר בהיסטוריה של הלגליזציה הקשר בין חברות התרופות להוצאת המריחואנה מהחוק הוא קשר ישיר. לא מרומז. לא חלקי. ישיר. אני מאמינה שאנחנו חיים באקלים תרבותי שנע לכיוון טבעי ואורגני ואי אפשר להתעלם מצמח שיש לו כל כל הרבה יתרונות והוא כל כך קל לגידול וזמין בכל מקום".

מיכל,שהתנדבה בעבר בחברת "תיקון עולם" וכיום עובדת עם חולות סרטן, מצביעה גם היא על היתרונות הרפואיים של הקנאביס: "הנשים החולות שאני עובדת איתן הן בנות שישים, כך שהכי לא מעניין אותן לעשן בשביל הסטלה, אבל הן מלאות תסכול כי הן לא יכולות לקבל טיפול שיעזור להן עם הכאבים, כי הביורוקרטיה ממש מקשה. לפעמים בא לי לתת להן משלי. הרי התנדבתי שנתיים ב"תיקון עולם" אז אני מכירה את העולם הזה. הבירוקרטיה בנושא של קנאביס רפואי מאוד מתסכלת".

ח"כ זנדברג: גורמי האכיפה פשוט יפסיקו לאכוף את העבירה הזו

המצב האבסורדי שבו אלפי אזרחים ואזרחיות נחשבים עבריינים בעיני רשויות אכיפת החוק מוכר וידוע. חברת הכנסת תמר זנדברג, יושבת ראש הועדה למלחמה בסמים ומהקולות הבולטים התומכים בלגליזציה בכנסת, אומרת, "המציאות היא שהרבה מאוד אנשים עושים את זה כחלק מאורח חיים נורמטיבי לחלוטין. זה לא מהאיסורים הפליליים הראויים. גם בקרב המתנגדים, אף אחד לא יגיד שזו עבירה שצריך לפתוח עליה תיקים פליליים".

הרי המעשנים עושים את זה לתועלתם האישית, ולא ממש פוגעים באף אחד אחר. "זה יכול להיות במסיבה, בסקס, זה עושה את ההבדל", אומרת הדר. "מתוקף זה שזה אסור, זה הפך להיות נורא – אבל אני לא עושה את זה ברמה של איבוד שליטה או של צורך". היא מעשנת בעיקר בסופי שבוע: כשהילדים מבלים את סוף השבוע אצל אביהם, הגרוש שלה, היא "קמה בבוקר, שמה אותם בגנים ובבתי ספר עם סנדוויצ'ים וכל ההתקשקשות של הבוקר. הולכת לעבוד. בצהריים חוזרת הביתה, ובערב יוצאים לאיזה בר או מסעדה, אחר-כך לרקוד ואז הולכים לישון". במסעדה או במועדון, אחד החבר'ה מוציא ג'וינט. היא עושה את זה כשזה מתאים, כשיש "אחרי זה זמן לצחוק ולדבר. השיחות יותר עמוקות וההאפינס יותר גדול".

מעשני המריחואנה הקבועים לא פוגעים בעצמם יותר מכל אחד שמעשן טבק או שותה אלכוהול באופן קבוע. "אין לעישון כל השפעה על החיים ועל התפקוד שלי", יובל אומר בבטחון. "אני מעשן למעלה מ-15 שנים, הספקתי לטייל ולגור ברחבי עולם, לסיים תואר, להתקבל למשרה תובענית באחת מחברות ההיי-טק הכי גדולות בארץ ולהתקדם בתפקידים וברמת האחריות. הספקתי גם להתחתן ולהביא ילד נפלא ונבון לעולם ביחד עם זוגתי ובנוסף אני עושה מספר שיעורים באוניברסיטה השנה" הוא מתאר. הדר היא "אימא לשלושה ילדים ועובדת בתפקיד בכיר. לפעמים אני מרצה אפילו. אין קשר בכלל". תאיר מגדירה את עצמה "לחלוטין המשתמש הקבוע. הסטלנית. מעשנת כבדה", מצד אחד, "ומאידך אני גם חברה יצרנית וחיובית בחברה. אני משלמת מסים, אני עובדת, אזרחית טובה".

גם משטרת ישראל מודעת לאבסורד, ובמאי השנה הצהיר המפכ"ל לשעבר יוחנן דנינו שהמשטרה "תבחן מחדש את עמדותיה המסורתיות בנושא". ח"כ זנדברג אומרת שלדעתה, "הדרך היא לשנות את החוק אבל ייתכן שהיא צריכה לעבור דרך שינוי השיח הציבורי". והוא אכן משתנה – יותר ויותר מדינות מתירות שימוש במריחואנה למטרות הנאה ובקרב הציבור הרחב הולכת וגוברת ההבנה שלא מדובר בסם מסוכן. "זה לא משנה תודעה באופן בלתי נשלט כמו אלכוהול", מסבירה תאיר, "זה לא מסריח כמו סיגריות, זה לא פוגעני באחרים – אני חושבת שהסיבה היחידה שמריחואנה היא לא חוקית זה ממניעים פוליטיים וכלכליים נטו".

כמו-כן, ח"כ זנדברג צופה שגם "גורמי האכיפה פשוט יפסיקו לאכוף את העבירה הזו. היום יש למעלה מעשרים אלף תיקים שנפתחים בשנה על שימוש אישי, רובם הגדול בגין שימוש בקנאביס וזה אחרי שהמשטרה טוענת שיש לה מדיניות מקלה. זה עשרים אלף עבריינים פוטנציאלים שהם לא פושעים וגורמי האכיפה לא צריכים להתעסק איתם".

כעת, לאחר חילופי שר לבטחון פנים וכניסתו לתפקיד של מפכ"ל חדש, "העיניים נשואות אליהם", אומרת זנדברג. לדבריה, תומכים רבים של לגליזציה ממתינים "לראות האם הם ימשיכו באותה מדיניות לא צודקת ומיותרת, או שלא. אנחנו בוועדה מתכוונים לערוך דיון עם השר והמפכ"ל בנושא הזה ואני מקווה שיהיו להם בשורות".