דימום לאחר לידה: תביעת הפיצויים בגובה 7.5 מיליון שקלים

רוני (שם בדוי) היתה בת 37 ואמא לילד בן 6, כאשר הרתה עם שלישייה באמצעות הפריה (IVF) . בשבוע ה-30 להריון, היא חשה בירידת מים ופנתה לבית החולים איכילוב. מאחר והיה ברור כי רוני צפויה ללדת שלושה פגים ועקב עומס בפגיה של בית החולים איכילוב, היא הועברה לבית החולים בילינסון. לאור שבוע ההריון, עקב ירידת המים והופעת צירים, היא אושפזה בבילינסון, והחלה לקבל טיפול אנטיביוטי מניעתי ותרופות להבשלת ריאות העוברים. כעבור יומיים, החליטו הרופאים לחלץ את העוברים והיא הובהלה לניתוח קיסרי דחוף, במהלכו נולדו 3 תינוקות בריאים, שתי בנות ובן.

במהלך הניתוח הקיסרי היא סבלה מדימום חריג ואובחנה אטוניה (רפיון) של הרחם, תופעה המונעת את התכווצות הרחם ועלולה לגרום לדימום מסכן חיים. לאור זאת, ניתן לרוני טיפול שיסייע בכיווץ הרחם והרחם התכווץ. בגיליון הניתוח נרשמו מספר הנחיות לצוות הממשיך לטפל ברוני, וביניהן, הנחיה לבדוק את לחץ דם והדופק כל שעה (במשך 4 שעות), לבדוק את הצלקת הניתוחית, את הדימום ועוד.

מיד לאחר הניתוח, התלוננה רוני, משך שעות רבות, על כאבים עזים בבטן, על תחושת "שריפה", "דקירה" וכובד בבטן. כמו כן, במהלך מרבית מהזמן, בעלה של רוני הבחין כי יש דימום איטי מהצלקת הניתוחית. הוא פנה שוב ושוב לצוות האחיות בבקשה שיזעיקו רופא לאור כאביה. אולם, למרות בקשותיו ותחנוניו של בעלה, רוני לא נבדקה על ידי רופא, לא נבדקו לחץ הדם והדופק בכל שעה כפי שנדרש, הפצע הניתוחי לא נבדק כלל ולמעשה האחיות רק נתנו לבעל תרופות לשיכוך כאבים עבורה.

רק כעבור 9 (!) שעות, רוני נבדקה על ידי רופאה, אשר ערכה לה בדיקת אולטראסאונד. בבדיקה התגלה דימום רב בחלל הבטן והוחלט על ביצוע ניתוח דחוף, אולם רוני הובהלה לחדר הניתוח רק כעבור שעתיים וחצי

עם תחילת הניתוח נמצא דימום רב בחלל הבטן. בעוד הרופאים מנסים לנקז אותו, מצבה של רוני התדרדר עקב הדימום המסיבי והיא לקתה בדום לב. הצוות הפסיק את הניתוח וביצע ברוני פעולות החייאה שנמשכו 45 דקות, ולאחר שמצבה התייצב הוא המשיך בניתוח. בהמשך התגלה דימום נוסף והוחלט לכרות את רחמה של רוני.

אולם, למרבה הצער, בכך לא הסתיים העניין. רוני הועברה למחלקה לטיפול נמרץ ולאחר זמן קצר שוב אובחן דימום והיא הוכנסה בשלישית לחדר הניתוח, ולאחר שאובחנה הדרדרות נוירולוגית במצבה, היא נותחה בפעם הרביעית. בסופו של דבר, נגרם לרוני נזק מוחי קשה והיא מצויה במצב הכרה מינימלי, סובלת מ- 100% נכות לצמיתות ומטופלת על ידי בני משפחתה.

המשפחה הגישה תביעה כנגד בית החולים בטענה לרשלנות רפואית בטיפול ברוני. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות בתיק, וקבע כי הצוות הרפואי התרשל, בכך שלא פעל בהתאם להנחיות הברורות שניתנו בסיום הניתוח, לבדוק את לחץ דם והדופק בכל שעה (במשך 4 שעות). כמו כן, הצוות הרפואי לא פעל בהתאם להנחיות לבדוק את הפצע הניתוחי, וכן לא התייחס כראוי לתלונות הבעל בנוגע לדימום. רשלנות זו  גרמה לכך שלא אובחן הדימום האיטי שהתרחש בגופה של רוני משך שעות רבות, ואשר הוביל בסופו של דבר לדום לב ובהמשך לנזק מוחי קשה, והותיר אותה נכה למשך כל חייה.

עוד קבע בית המשפט כי בית החולים התרשל, בכך שכאשר התגלה הדימום התוך בטני, בבדיקת האולטראסאונד, רוני לא הוכנסה לניתוח דחוף מיידי, אלא רק כעבור שעתיים וחצי. בהקשר זה, בית המשפט הביע תמיהה על כך שדו"ח ההרדמה המקורי "נעלם" ולא אותר, ושוחזר כעבור כשבועיים על ידי המרדים, לבקשת מחלקת ניהול סיכונים של בית החולים, כאשר התבררו כבר מימדי האסון.

לאור כל זאת, התביעה התקבלה במלואה ונפסקו לרוני פיצויים בגובה של כ- 9 מיליון ש"ח.

פסק דין זה צריך לשמש תמרור אזהרה. אין ספק כי במרבית המקרים הצוות הרפואי עושה עבודתו נאמנה, אולם לעתים המקרה הפרטי שלכם הוא יוצא דופן, ואם נראה לכם כי משהו בטיפול אינו כשורה, תעמדו על בדיקת העניין.