המהפכה שתגרום לכל אישה להרגיש יותר בנוח על כסא הגינקולוג

לאחרונה מתעוררת הבנה בחברה הישראלית בנוגע לגינקולוגים, ומה שמותר ואסור לרופא לעשות למטופלת כשהיא מגיעה לבדיקות וטיפולים באזוריה האינטימיים. לפני כמה חודשים ד"ר בני שכטר, אחד הגינקולוגים המצליחים באזור המרכז, עלה לכותרות לאחר שהואשם בתקיפה מינית של שלוש ממטופלותיו – אולם המשיך בפעילותו המקצועית גם לאחר פרסום ההאשמות. השבוע עלתה עדות בקבוצות סגורות על מקרה נוסף של גינקולוג שתקף מינית מטופלת. החשיפות ההולכות ומצטברות של מקרים כאלו גרמו לניצן פינקו ורוני גרוס להבין שיש לעשות מעשה, שייצמצם ככל האפשר את התחום האפור במעמד הפגישה אצל גינקולוג ויימנע מקרים עתידיים של אלימות מינית במקום הרגיש הזה.

 

פרשת הגינקולוג בני שכטר: הפרקליטות בוגדת בנו

בני שכטר מואשם בתקיפה מינית של 3 מטופלות אך ממשיך לעבוד כרופא עם ליווי נוסף בעת בדיקה גופנית. מאיפה לעזאזל מגיעות ההטבות הללו?

לכתבה המלאה

"מישהי באחת מהקבוצות הפמיניסטיות שאני חברה בהן תיארה חוויה מחרידה שעברה אצל רופא נשים. ודי, אני לא מוכנה יותר לקרוא סיפורים כאלה, או לחוות אותם בעצמי, בלי לעשות עם זה כלום", כתבה פינקו בפוסט פייסבוק שהציג את היוזמה החדשה שלה ושל גרוס. "אז הכנו מסמך שיש בו הנחיות לרופאי ורופאות נשים – כדי לעזור להם להבין מה לא לעשות".

המסמך, שנפתח לעריכת הקהל, צבר עשרות תוספות לאחר שפינקו וגרוס ביקשו להיוועץ בכמה שיותר נשים כדי לגבש מסמך מקיף ככל האפשר. "מהר מאד הוא התמלא בהמוני צבעים שונים, בהערות של נשים שסיפרו על הרגעים הכי טראומטיים שלהן: על רופאים שהעליבו אותן, חקרו אותן על חייהן האישיים או פשוט לא הקשיבו למה שהיה להן להגיד", מספרת פינקו לאון לייף. "הופתעתי מזה שחוויות שאני מכירה כל כך טוב הן לא רק שלי, אלא נחוו גם על ידי כל כך הרבה נשים אחרות".

"הופתעתי לגלות כמה נשים רוצות לנהל דיאלוג עם הרופאים/ות, ולחולל שינוי אמיתי ביחסים הבעייתיים שהתהוו והתקבעו, לצערנו, בינם לבין מטופלות", מוסיפה גרוס. "המוני ההערות שנשים הוסיפו למסמך הראשוני שיצרנו הוכיחו לי שאני לא לבד באופטימיות הזהירה שלי, ושיש נשים רבות שהיו רוצות לקחת חלק בשינוי היחסים עם רופאים/ות לטובה".

החליטו לא לשתוק יותר. ניצן פינקו, צילום: יאיר טרגנו

"בימים הראשונים לאחר שיצרנו את המסמך לא הייתי מסוגלת לפתוח אותו. פחדתי מהצפה רגשית. כל כך הרבה נשים סמכו עלינו וחלקו איתנו את הרגעים הכי קשים שלהן, כי חשוב להן שזה ישתנה", מעידה פינקו. "אני חברה בקבוצת פייסבוק של נשים שחולות באנדומטריוזיס, ולצערי נתקלתי שם בהרבה סיפורים על רופאים אלימים, פיזית או וורבלית. שכיח מאד לקרוא בקבוצה הזו סיפורים על רופאים שנתנו מידע מוטעה לחולות כדי שיעברו ניתוח יקר, שלמעשה לא פתר את הבעיה שלהן. וזהו חלק מהבעיה לדעתי: שימוש בהפחדה וניצול היעדר הידע של נשים על הגוף שלהן, גם זה סוג של אלימות. השורש של הבעיה הוא שרופאים נתפסים לעיתים קרובות כסמכות בלתי ניתנת לערעור, ויש בכך פוטנציאל מסוכן לשימוש לא מוסרי בכוח הזה".

חשוב להבהיר שהכוונה היא לא להגיד ש'כל הרופאים רעים'. "היו רופאים שהצילו אותי מכאבים בלתי נסבלים, וכאלה שנתנו לי תרופות שעוזרות לי לתפקד", פינקו מבהירה. "אני מטופלת במרפאה של רופאי משפחה אנושיים, נעימים ואכפתיים, שאני סומכת עליהם בכל מובן. אבל לקח לי המון זמן למצוא אותם, ובזמן הזה עברתי המון חוויות משפילות וטראומטיות".

אל תחלקו הערות וציונים על הגוף שלנו

"בדיקה גינקולוגית אינה כוללת ייעוץ פסיכולוגי או סוציאלי. אנא הימנעו מלחוות דעה / להעביר ביקורת על בחירותיה של המטופלת בכל הקשור לחיי המין, להופעתה החיצונית וחיי המשפחה שלה (רצון/אי רצון להיכנס ללדת, אי שימוש באמצעי מניעה)" – כך נפתח המסמך, בחלקו הראשון המציע הנחיות לאופן בו צריכה להתנהל שיחה מקדימה לטיפול גינקולוגי. ולמרות שזה אולי נשמע מובן מאליו, זהו אינו התחום היחיד בו רופאים מוצאים לנכון להתערב בחיי המטופלים והמטופלות גם בלי קשר ענייני לדבר שבו באו לטפל – תשאלו כל אישה בעודף משקל, למשל.

עוד דוגמאות לסעיפים במסמך של פינקו וגרוס, שבתקווה יצליח להגדיר מחדש את המותר והאסור במצב הרגיש של פגישה עם גינקולוג:

  • "חדר הבדיקה אינו מקום עבור מטאפורות לא מכבדות. תארו למטופלת את מהלך הבדיקה ואת תפקוד האיברים בצורה עניינית וללא דימויים".
  • "אל תעירו הערות ותחלקו ציונים על הגוף שלנו. בדיקה רפואית אמורה להיות מקצועית ולא מקום לדון באיך אנחנו נראות. חשוב לציין: גם הערה "חיובית" אינה במקום (למשל: 'יש לך את הפות הכי יפה שראיתי')".
  • "ייתכן שאתם האדם היחיד שהצלחנו לשתף אותו בבעיה אינטימית. ולכן, אל תרתעו או תביעו סלידה, כבדו את זה גם אם הבעיה אינה בתחום טיפולכם, ודעו להפנות לגורמים מתאימים (למשל – טיפול נפשי או סקסולוגי)".
  • "אל תשענו עלינו. אנחנו לא רהיט והירך שלנו אינה מדף. אל תלטפו אותנו ב"נחמדות" ברגל כדי להרגיע. זה מלחיץ ולא תמיד נעים לנו להעיר".
  • "האמירה "תרפי!", בעיקר אם היא נאמרת בטון עצבני/חסר סבלנות אינה עוזרת לנו להרפות, ומשיגה בדיוק את ההפך. מה שעוזר לנו להרפות זה כשהרופא/ה מתעניינת אם הכל בסדר, אם כואב, אם אפשר להמשיך. אתם תראו כמה הכל נעשה קל יותר בגישה הזו".
  • "אל תתשאלו אותנו בזמן שאנחנו ממתינות בלי בגדים (תחתונים ומכנסיים/חצאית) או בזמן הבדיקה. כך נוכל להתרכז בשאלות ולהרגיש בנוח".
  • "עדכנו נשים בכך שנטילת גלולות אם הן מעשנות מסכנת את חייהן. כמו כן, בדקו נטייה לבעיות בקרישיות בדם ולסרטן השד. אל תניחו שנשים יודעות את הסיכונים בנטילת גלולות".
  • "היו מודעים לכך שלפעמים למטופלות לא נעים להגיד שהבדיקה מכאיבה להן. שאלו אותנו בידקו מה שלומנו. אנחנו בנותי אדם ויש לנו רגשות. אם כואב לנו משהו שאתם עושים, כנראה שיש לזה סיבה".

 

האנה בטיפול אצל הגינקולוגית, צילום מסך מהעונה השנייה של "בנות"

 

אז מה הלאה?

בשלב זה פינקו חתמו את פרק איסוף ההערות, וכעת הן מגבשות הכל לכדי מסמך שלבסוף ניתן יהיה להעביר לרופאים ולרופאות. "כמה רופאות נשים מקסימות פנו אלינו כדי לעזור לנו לערוך את המסמך, לכתוב אותו באופן ברור, מדויק רפואית ולא אנטגוניסטי", הן מספרות. "פנו אלינו שני ארגונים, 'נשים לגופן' ו'קרן בריאה', שעובדים על מסמכים דומים ורוצים לשתף פעולה – הוכחה הצורך האדיר לחולל שינוי במערכת הזו".

"בהמשך, נרצה להפיץ אותו לכל רופאי/ות הנשים בארץ. לדאוג שהם מפנימים ומבינים את החשיבות של יצירת מרחב בטוח עבור מטופלות, להטמיע את המסמך הזה כחלק מחשיבה מחודשת על יחסי הכוח שנוצרים בחדר הטיפול, ובמיוחד מאחורי הווילון ובזמן הבדיקה. אם זה יעבוד, בשלב הבא נרצה לתרגם את המסמך לרוסית, ערבית, אנגלית ואמהרית כדי להנגיש אותו לכמה שיותר רופאים".

מעבר לכך, או עד אז, מה יכולים גינקולוגים וגינקולוגיות לעשות כדי להרגיע את חששות המטופלות ולוודא שהטיפול הוגן ובטוח? "להקשיב. לגלות סבלנות. לזכור שכל אישה היא עולם ומלואו, שאנחנו בנות אדם, ויותר מסך הסימפטומים או המחלות שלנו", אומרת פינקו. "הקשבה אמיתית, בלי חוסר אמון או זלזול (דוגמת אמירות נפוצות כמו 'את מדמיינת את הכאב'), היא בעיני הצעד הראשון ליצירת אמון בין נשים לבין רופאים".

בני שכטרגניקולוגהטרדות מיניותנועם ברדיןרפואת נשים