אקרובטיות אוויריות: איך היחס לגוף שלך משתנה כשהוא הופך לכלי העבודה שלך

עולם הקרקס העכשווי בישראל מתפתח מאוד בשנים האחרונות. מושג הקרקס עצמו נהיה רחב יותר, וכיום נפתחים כיוונים אומנותיים חדשים בתחום. תחום האקרובטיקה האווירית, ממנו אנו באות, הוא חלק מעולם רחב יותר של מיומנויות הקרקס. זהו תחום תובעני שדורש אימונים פיזיים יומיומיים. פעמים רבות יש לשגרת אימונים זו השפעה דרמטית על הגוף: מסת השריר בגוף עולה, פלג הגוף העליון מתנפח, עור הידיים מתקשה ומתחספס.

עוד באון לייף:

 

שתינו עוסקות באקרובטיקה אווירית באופן מקצועי מתחילת שנות העשרים שלנו (שבע השנים האחרונות). בשנים האלו הרגשנו את השינויים על גופינו בדרכים שונות. הם התבטאו בחולצות עם שרוול קצר שנאלצנו לגזור, כי השרוול לא עלה על השריר שהלך ותפח לו; בבני זוג שהגיבו בצורה לא מעודדת/מפרגנת על התנפחות הזרועות והכתפיים; בהערות של שומר במרכז סוזאן דלאל שטען ש"יש לך יותר מידי שרירים בשביל אישה יפה", ובכינויים כמו "ידי נייר זכוכית". גם בפן ברומנטי, כשאת יוצאת לדייט, עיסוקך כאקרובטית הוא דומיננטי ומעלה שאלות והצעות ביזאריות ("אז את בטח ממש גמישה, כן?").

"יש לך יותר מדי שרירים בשביל אישה יפה". צילום: דניאל פייקוב

דימוי הגוף שלנו השתנה. התפיסה שלנו לגבי הגוף, לגבי מה יפה, השתנתה גם היא. מכיוון שהגוף הוא כלי העבודה שלנו, העיסוק בו נהיה חלק מרכזי מחיינו. יש ציפייה מסוימת מאקרובטית אווירית להיראות רכה ועדינה, אך באותה הנשימה היא צריכה להיות חזקה. הנראות שלנו מקבלת משקל מאוד גדול, שכן היא חלק מהפרנסה שלנו והיא כל הזמן תחת ביקורת – הרבה פעמים עצמית.

מצד שני, יש משהו בתחום הזה שגורם לך להסתובב בעולם בתחושה שאת חזקה ושאת שולטת בגוף שלך. את יודעת שאת יכולה לעמוד בקשיים פיזיים ומנטליים. עם כל הביקורת העצמית, יש בתחום זה משהו מאוד מעצים, משחרר ומהנה. בתכלס, אנחנו סוג של סופרוומניות.

מצפים לחייך גם כשקשה לנשום, לא להשמיע קול, להסתיר כשכואב ולשים גרביונים כדי שלא יראו את הסימנים הכחולים. צילום: Gaya's Photos

כל אלו היוו בסיס לתהליך שעברנו ביצירת המופע "Shall We Fall?"  שעלה לראשונה בפסטיבל בת ים לתאטרון רחוב, קיץ 2017. במופע הזה בחרנו להשתחרר מהציפיות שלנו מעצמנו ומהציפיות של הקהל ממופע קרקס, ויצאנו לחיפוש אחר צדדים שאנחנו לרוב משתיקות בעבודתנו. אנו משתמשות באלמנט הקרקסי של חישוק אווירי (חישוק ממתכת שתלוי באוויר) כדי להביע ולחשוף את המקומות והצדדים שאנחנו, כאמניות העוסקות בקרקס, חונכנו להצניע. אנחנו מחפשות את המקום שלנו כנשים בתוך אמנות המקדשת גוף וחוזק.

מה מותר? מה אסור? מצפים מאתנו להרשים, להצליח בתרגילים קשים ולא להראות שהם קשים, לחייך גם כשקשה לנשום, לא להשמיע קול, להסתיר כשכואב ולשים גרביונים כדי שלא יראו את הסימנים הכחולים. ביצירה הזאת דווקא המקומות האלו מקבלים את מרכז הבמה, ביחד עם הטכניקה האקרובטית שהיא חלק בלתי נפרד מאתנו. נפשוט את הגרביונים, נחשוף את הפצעים ונגלה את היופי שקיים דווקא במקומות שאנו לרוב מנסות להסתיר.

אנחנו שואפות לחשוף את אמנות הקרקס העכשווי לכמה שיותר אנשים. להראות שבאמנות הקרקס יש עומק ומרחב ביטוי פרפורמטיבי. היא לא רק בידור, בגדי גוף מנצנצים ויכולות וירטואוזיות, אלא גם כלי להעברת רעיונות, מסרים ורגשות.

נועה לארה מאיר ונטע פולק. צילום: נתן כהן

 

ביום ראשון ה-3.12 נעלה את המופע שלנו במועדון הבסקולה בערב מיוחד בשם "Me 3", שיכלול שלושה מופעי קרקס של יוצרות ואקרובטיות מקומיות: חברנו אל שי רמות ויובל גל, כאשר שי, כמונו, מגיעה מעולם האקרובטיקה האווירית ותציג יצירה בשם "טובה דיה", שעלתה במסגרת פסטיבל בת ים האחרון, ויובל מגיעה מעולם המחול ותציג יצירה בשם "גירוי מרכזי" שנוצרה במסגרת "”RE SEARCH  – תכנית להכשרת רקדנים של אור מרין ואורן נחום.

הבחירה בשם הערב מתקשרת לקמפיין #MeToo שעלה לכותרות לאחרונה בעקבות פרשת המפיק ההוליוודי הארווי ויינשטיין שהואשם בשורה של מקרי אונס ותקיפות מיניות, אולם אנו לוקחות את זה למקום שלנו – יציאה מקורבניות, שימוש בחשיפה וביצירה ככוח נשי.

 

ME 3  יעלה ב'בסקולה' שבדרום תל אביב, ביום א' ה-3.12 בערב. לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

אקרובטיקהדימוי גוףהופעותקרקס