האנס והנאנסת שהפכו לשותפי דרך מאמינים שאין דרך חזרה מקמפיין #MeToo

בפברואר האחרון ת'ורדיס אלווה וטום סטריינג'ר הכו הדים ועוררו מחלוקות ברחבי העולם, כשההרצאה המשותפת שלהם התפרסמה במסגרת TED. לא בכדי, שכן אישה שנאנסה לפני 20 שנה וכיום מרצה לצד האיש שאנס אותה הם עניין מאוד יוצא דופן, שהוכיח עצמו גם כמסעיר מאוד.

התהליך החד פעמי של השניים, שהתכתבו במשך 8 שנים והצליחו להיפגש, למחול, לאט לאט להתפייס ולהיכנס עמוק לשורש הבעיה – ואז גם לחלוק את השיעורים שלמדו בספר משותף, תפס את תשומת לבם של המונים. הוא עורר שורה ארוכה של שאלות הנוגעות לאופן ההתמודדות של החברה ושל נפגעות תקיפה מינית עם תוקפים, ספציפית בנוגע לאופן ההתמודדות הלא שגרתי של אלווה. מנגד, סטריינג'ר מציג צד פחות מוכר של האונס מצד התוקף, בקולו של גבר מאוד שונה בנוף של התוקפים המצויים, ובעצמו מעלה שאלות הנוגעות לאופן בו החברה שלנו מתמודדת, מחנכת ומשקמת פושעים מיניים.

כעת, כשהנושא עולה לדיון ציבורי מחודש ונחרץ יותר, השניים נדרשו לשאלות סביב קמפיין #METOO והסערה הציבורית שהתעוררה מאז שפרשת הארווי ויינשטיין (ועשרות התוקפים שנחשפו לאחריו) התפוצצה.

סיפור חד פעמי. צילום מתוך הרצאת TED של אלווה וסטריינג'ר

"על כל #metoo, יש בהכרח #ididit (עשיתי זאת – נ.ב)", פתחה הכתבת אליה א. דסטגיר את הראיון שלה עם אלווה וסטריינג'ר ל-USA Today. "על כל שורדת שמשתמשת בהאשטג הזה כדי לפרוץ החוצה מהגיהנום האישי שלה, יש תוקף שכלא אותה בתוכו". היא הזכירה את התגובות שזעמו על השניים כמי שהציגו דרך בלתי אפשרית לנאנסות להתמודד עם התוקפים שלהן והעמידו ציפייה תלושה מהמציאות למחילה ו'סוף טוב'.

"אני מאמינה גדולה בצורך בשינוי הפוקוס שבשיחה", ענתה לה אלווה. "כיוון שבמשך עשורים, אם לא מאות, ניתחנו בצורה לא נכונה את ההתנהגות של השורדת. מה היא לבשה, חשבה, שתתה, לאן היא הלכה וכו'. ואני חושבת שעכשיו מציעים לנו הזדמנות חסרת תחליף לשנות את הפוקוס לאנשים שבאמת אחראים לבעיה, אלה שממשיכים את הניצול וההתנהגות שלהם. איפה שהיינו, כמובן, אמורים לרכז את המאמצים שלנו מאז ומתמיד, כי זו הדרך היחידה לפתור את הבעיה הזו".

כמו כן, אלווה ביקשה להדגיש שהמסע האישי שלה למחילה לא אמור לשמש כמדריך לאף אחת, ושהיא מאמינה שיש שיעורים גדולים יותר ללמוד מהסיפור שלה ומשינוי הפוקוס מהשורדות לתוקפים. לסטריינג'ר, מנגד, אין מילה לומר לטענות נגדו. הוא רק מבטיח שהוא נחוש במטרתו לוודא שאלימות מינית תפסיק להיות 'בעיה של נשים'.

 

 

"כן, אני מאמינה שזהו רגע מכריע, ושעוד נדבר על 'לפני' ו'אחרי' קמפיין #metoo", אלווה ענתה כשנשאלה האם פרשת ויינשטיין בעיניה היא קו פרשת המים. "אפקט הגל הוא עצום. כשעמדתי על הבמה עם טום וסיפרתי את הסיפור שלי לעולם, לא דמיינתי בחלומותיי הפרועים ביותר שרק חודשים ספורים לאחר מכן נראה תנועה גלובאלית מתעוררת, שמיליוני אנשים ישברו שתיקה. אני חושבת שזה עצום".

"ישנה בורות כללית בקרב גברים לגבי איך התרבות הגברית שמעודדת אלימות נגד נשים היא גם פוגענית כלפי הגברים עצמם", אלווה אומרת בראיון, בתשובה לשאלה 'איך גורמים לגברים לקחת אחריות ולהפסיק להתגונן בגלל אלימות שהם מבצעים'. "גברים רבים לומדים שקרים מוחלטים, למשל שהדרך לגשת לאישה היא להיות מיני ואגרסיבי, לגעת בהן ולהעיר הערות מיניות. לא רק שזה פוגעני כלפי נשים, זה גם מלמד גברים ובנים צעירים ש'להיות גבר' מבוסס על התנהגות שתסבך אותם עם החוק ותבודד אותם מהחברה", אמרה.

על אותה שאלה ענה סטריינג'ר: "חלק מההתמודדות עם המציאות [בה רוב התוקפים המיניים הם גברים] אומר לעזוב את הרעיון שיש 'גברים טובים' שמבודדים לחלוטין מהעבעיה הזו, ו'גברים רעים' שהיו אלימים או שמגלמים את התרבות שמדכאת נשים. כשיוצרים חלוקה ומדברים על 'אחרים', זה משנה את הפוקוס ומכחיש את הפרספקטיבה שהוכחה שאלימות מינית היא סימפטום של אידיאלוגיות מגדריות, וזה מאפשר לנושא הזה להיות בעיה של אחרים – בעיה של נשים".

 

למה אנסת?

השאלה הבאה שדסטגיר מפנה לסטריינג'ר היא שאלה שמזכירה עד כמה מטורף ויוצא דופן המקרה שלפנינו. "טום, טענת בעבר שהרגשת כאילו גדלת עם מודלים חיוביים לחיקוי שהראו לך איך נראה שיוויון. אם כך, למה אנסת את ת'ורדיס?".

הוא, בתגובה, מודה שהזיכרון חמק ממנו אך הוא מנסה לחזור ולחוות את המקום בו היה באותו הלילה, התחושות והרגשות שעלו בו. "זה היה תוצר של התהליך הארוך שלי עם ת'ורדיס, בשבילי, לתהות על ה'למה' של אותו לילה, לטובתה ולטובתי. אני חושב שהתנהגתי לפי ציפיה מאוד שגויה ולקחתי אותה למקום מאוד חשוך. אי אפשר להכחיש שהרגשתי שמה שגנבתי מת'ורדיס היה מגיע לי".

הוא מספר שהיתה שם אנוכיות, ותשוקה, אבל לא רצון לפגוע בבת זוגו באותה עת – "אבל זה, כמובן, בדיוק מה שעשיתי", הוא אומר. "שכחתי את מה שידעתי ועשיתי בחירה נוראית. והעובדה שזו היתה בחירה היא דבר שחשוב להזכיר גם כן. הסתכלתי על זה במשך שנים וזה היה חלק מהותי בשיחה שנמשכה על פני 8 שנות אימיילים עם ת'ורדיס, כדי להגיע לשורש הבעיה, ולהכניס אותה להקשר של 'זכות מינית', של זכות מינית של גברים".

"אלימות מינית צריכה להפסיק להיות 'בעיה של נשים'". טום סטריינג'ר בראיון ל-CBS

 

"אני חושבת שזה הכרחי ליצור מרחב בו אנשים יכולים לקחת אחריות על ההתנהגות הפוגענית שלהם", אלווה עונה כשהיא נשאלת לדעתה על גברים שמתוודים על תקיפות מיניות ברשתות החברתיות – דבר נוסף שנראה בשבועות האחרונים בעקבות פרשת ויינשטיין. "אבל חשוב לי מאוד להדגיש ולהזהיר לאחרים שאין להריע לכך, בצורה שמציעה שבח, כי אסור לנו לשבח התנהגות פוגענית. הייתי מעדיפה שגברים פשוט ישנו את ההתנהגות שלהם וינסו להשפיע על הגברים בסביבתם להשתנות גם כן, לפקוח את עיניהם לאופן שבו הם עלולים לתרום לבעיה".

סטריינג'ר ממשיך את דבריה ומספר שהווידויים שקרא הם בוחנים פנימה וממוקדים בפרט ובבושה. "אני חושב שאנו צריכים לדרוש ליותר מזה. אני יכול להתחבר, זה חלק מההיסטוריה שלי גם כן, כשהתחלתי לדבר עם ת'ורדיס הייתי ממוקד באשמה שלי, והתביישתי בעצמי במקום להתבייש בכאב שגרמתי לת'ורדיס. יתכן שלהתוודות במרחב פומבי היא לא הדרך הכי טובה לעשות זאת".

 

הצעד הבא חייב להגיע מצד הגברים

מה הוא מייעץ למי שביצע תקיפות או הטרדות מיניות? "כמי שביצע אונס, אני לעולם לא אבין מה החוויה היתה עבור ת'ורדיס. אני לא יכול למחוק את העבר, אני יכול לעשות רק מה שאני יכול להבין – להקשיב לה ולהפנים את גודל ההשלכות וההשפעות של הבחירות שלי, ולוודא שלעולם לא אעשה משהו כזה שוב", סטריינג'ר עונה.

"אני רוצה להיות חלק מהפיתרון, ולהיות חלק ממאמצי המניעה, ואני חושב שזו צריכה להיות הדרישה המינימלית אם אנו מודים בכך בפני עצמנו. אני חושב שאנו צריכים לארגן ולדבר ולדון בזה עם גברים אחרים, ובאופן קולקטיבי להטיל ספק בתרבות שאנו חולקים, הגבריות שאנו מורגלים בה ומגלמים אותה וסולחים עליה ומגנים עליה, ובאיך ששיתפנו פעולה כדי לשמור על הסיפורים האלו בסוד. אני חושב שיש המון דברים שאפשר לעשות". המראיינת שאלה אותו אם הוא מרגיש שהוא מצא גאולה על מעשיו. "כשאני שומע מילים כמו 'כפרה' או 'גאולה' אני חושב שהרף צריך להיות ממש גבוה", ענה.

"עוד נדבר על לפני ואחרי קמפיין '#METOO". אלווה וסטריינג'ר בראיון ל-BBC

 

"אני לא חושבת שאנו נחזור לאיך שדברים היו לפני כן", אלווה אומרת בראיון. "אני לא מאמינה שתגובת רתיעה תוכל להיות בגודל כזה. אני כן מרגישה את הפחד והבהלה של אלו שמרגישים מאוימים מהשינוי הזה, מהשיחות האלו. אני מרגישה בזה, וזה כמובן חלק מתגובה שמסמנת שינוי משמעותי בהיסטוריה הבינלאומית. תמיד יש התנגדות".

"הייתי רוצה שהצעד הבא יגיע מגברים", היא מוסיפה. "הייתי רוצה שהצעד הבא יהיה גברים שמתאחדים ואומרים, 'זה נורא. אנחנו יכולים להיות טובים יותר מזה. אנחנו לא רוצים שהתרבות הזו תמשיך, ואנחנו הולכים לקחת אחריות על השינוי שצריך להתרחש", היא אומרת. "אני מאמין שזה יהיה תהליך ארוך ומתמשך", סטריינג'ר ממשיך את דבריה. "אני מקווה שהשיחה הזו תישאר, שהיא יכולה להתמשך. אני מאמין שזו הולכת להיות דרך מטלטלת להיפגש וליישב את זה. אני מאוד מקווה, אבל גם חושב שזה בסדר להיות במתח ממה שאורב לנו מעבר לפינה".

אם לפני 9 חודשים חשבנו שיש הרבה מה ללמוד מהסיפור של אלווה וסטריינג'ר, אנס ונאנסת ששילבו כוחות כדי לחקור לעומק את התקיפות המיניות בחברה שלנו ולשתף בפני העולם את מסקנותיהם, היום אנו כבר למדים שהשניים האלה הגיעו למסקנות פורצות דרך ומהותיות לכולנו, בייחוד בזמנים המכריעים האלו. נותר לנו רק להקשיב, להפנים ולהתחיל לחשוב מחדש על כל מה שהכרנו.

אונספרשת הארווי ויינשטייןתרבות האונס