המטרה: שילוב חרדים באקדמיה. האמצעי: הדרת נשים מהאקדמיה

לפני מספר ימים פורסם פוסט בקבוצה של נשים דתיות פמיניסטיות, אותו העלתה ל', מרצה במכללה דתית לחינוך אשר מתקיימים בה שני מסלולי לימוד מופרדים מגדרית. ל' לימדה בשני המסלולים במקביל, עד שקיבלה טלפון מראש החוג והתבשרה שבשנה הבאה, בשל כניסה של גברים חרדים למסלול, היא לא תוכל להמשיך ללמד בו: "הם לא מוכנים ללמוד עם מרצות. הם רוצים (דורשים?) מרצים גברים. וזה אומר שלא אוכל יותר ללמד בנים". ל' הוסיפה כי הוצע לה לעבור ללמד קורס אחר לנשים בלבד, וכי לא ברור מה יהיה עם קורסים אחרים שהיא מלמדת במסלולי הגברים.

בתגובות לפוסט, הדיון במקרה האישי של ל' הפך לדיון עקרוני בסוגיה. היו שטענו כי מדובר במקרה של היצע וביקוש והציעו לקבל את השינוי ולהעצים נשים אחרות במסגרת החדשה. מול אלה היו רבים שהתרעמו על הבקשה והצביעו על חומרתה: "לכל אלה שכותבים על היצע וביקוש – האם הייתם מגיבים כך גם אם קבוצת חרדים היתה דורשת פקידים גברים במשרד הפנים, בבנק ובמקומות נוספים?". מגיבה אחרת טענה כי "אם אתם לא מוכנים לקבל את זה כלפי גזע, דת, נטייה מינית או צבע עור- למה כן כלפי מגדר?".

בנקודת זמן זו, קשה לומר מה סדר הגודל של הדרת מרצות באקדמיה כיון שבחלק גדול מהמקרים המועסקות חוששות לדווח ולאבד את המשרות שכבר יש להן. בנוסף, עצם ההדרה עלולה להיות חמקמקה – יש שמודרות בלי לדעת שהמגדר שלהן הוא הסיבה, יש שמוסטות לתפקידים אחרים ויש כאלה שבכלל לא מתקבלות מלכתחילה. עם זאת, נוכח המגמה המתרחבת של הדרת נשים במרחב הציבורי, קשה שלא להתבונן על המקרה של ל' כנורת אזהרה. בשנה האחרונה היינו עדים לעשרות מקרים מדאיגים של הפיכת חלקים מהמרחב הציבורי לסטריליים מנשים: משרד התיירות מעוניין להציע קורסים מופרדים, אירועי תרבות שכוללים נשים מוחרמים, קווי האוטובוס המופרדים מורחבים, חיילות בצה"ל עוברות מסדרי צניעות, כנסים של ארגוני רפואה מובילים מתבצעים בהפרדה, שלטים בעיריות בהן נמצאות נשים מושחתים, ולאחרונה גם שטרות הכסף עליהן מופיעות משוררות מושחרים.

מטבע הדברים, מגמה זו מוזנת ומזינה את הליך ההפרדה באקדמיה. שילוב חרדים במערכת ההשכלה הגבוהה הינה משימה לאומית חשובה והכרחית, על כך אין עוררין, אך יהיה מסוכן שלא לבחון בביקורתיות את הדרך בה משימה זו מתבצעת. בתחילה הייתה ההפרדה המגדרית באקדמיה פרי של יוזמות מקומיות, אולם ב-2012 מגמה זו קיבלה לגיטימציה ואפילו עידוד תקציבי על ידי הועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת). המועצה להשכלה גבוהה, הגוף המשמש רגולטור בנושא, הכירה בכך שההפרדה פוגעת בשוויון ולכן חייבת להיות מידתית ומצומצמת, ברמת התואר הראשון בלבד ובקמפוסים ספורים. עם זאת, כיום יש מספר לא מבוטל של תכניות לתואר שני הפועלות בהפרדה, וקיים תכנון להרחיב זאת בהיקף ובשלבי הלימודים השונים. מחיפוש בהחלטות מל"ג עולה כי לאורך השנה האחרונה אושרו למעלה מתריסר החלטות לפתיחה של תכניות מופרדות במוסדות שונים, ויתכן כי קיימות תכניות נוספות כאלו שאינן מנוטרות כלל.

נראה כי המועצה להשכלה גבוהה מתגלה כשאננה וכחסרת יכולת פיקוח ואכיפה: רק לפני מספר ימים פורסם כי תחת פיקוחה הלקוי התקיימה הפרדה בין גברים לנשים בקמפוס החרדי בקריית אונו במשך למעלה משנה בניגוד להוראות.

במקרים כאלו נראה כי צריך לומר את המובן מאליו – נוכחות של סגל אקדמי נשי בקמפוסים היא הכרחית וחשובה. הפגיעה בנשים באקדמיה היא חמורה במיוחד לאור העובדה שנשים מהוות 29% בלבד מהסגל האקדמי, וששיעורן בצמרת האקדמיה – כפרופסוריות, דיקניות, רקטוריות ונשיאות – נופל משמעותית גם משיעור זה. אך מעבר לכך, מגוון אנושי תורם לא רק לשוויון, אלא גם לאיכות המדע וההוראה. השתתפות נשים ובני קבוצות אחרות במחקר ובהוראה מצביע על האפשרות לקיים שיח מחקרי ומדעי שהינו מגוון, מרובה קולות ומורכב. מצב זה מועיל לכל באי הקמפוס – גברים ונשים, קבוצות רוב וקבוצות מיעוט ובמקרים מסוים, גם לנשים חרדיות עצמן, כפי שעולה מדבריה של אסתי רידר-אינדורסקי

"אני אישה חרדית, אקדמאית, פמיניסטית, ובאתי להשמיע את הקול שלי – קול של אישה חרדית שלא רוצה שימכרו לחברים ולחברות מהקהילה שלה "אקדמיה", אבל יתנו להם כיתות שבהם לא שואלים את כל השאלות, לא לומדים את כל החומרים, ולא שומעים את כל הקולות. קול של אישה חרדית שדואג מאפליית מרצות, כיום מרצות חילוניות ובעתיד חרדיות, כי איפה בדיוק אני אלמד?"

לכאורה, שיח שכזה אמור להיות מרכיב מהותי ביסודות העמוקים של כל בית אקדמי. אך אם בוחנים ברצינות את האיתותים של המערכת הציבורית, נראה כי אנו עוברים למצב בו כלל לא ברור האם שיח כזה יתאפשר.

בדיון הציבורי בנושא כניסת חרדים לאקדמיה, עולה אותה טענה בדיוק מהצד השני – אם המגוון כל כך חשוב למערכת האקדמית, מדוע אתם דוחקים החוצה את החרדים? התשובה היא פשוטה – לא ניתן ולא רצוי להחליף הדרה אחת בהדרה אחרת.

ההנחה לפיה שילוב של חרדים משמעותו בהכרח דחיקתן של נשים מייצרת מציאות בה ישנן פגיעות משמעותיות בזכות לשיוויון, ועל כך מתקיים מאבק משפטי עיקש. העתירה המשפטית הראשונה בנושא הוגשה כבר בשנת 2014, ובינואר האחרון הוחלט בבית המשפט העליון כי הנטל להסביר מדוע הפרדה בין גברים ונשים באקדמיה מותרת נמצאת באחריות המדינה.

יתרה מזאת, לנוכח העובדה שהמדינה רואה במשוואה זו הנחת עבודה סבירה, היינו מצפים שלפחות נבדקה לעומק כל אפשרות אחרת. בפועל, אין זה המצב. על כך מרחיבה דר' יופי תירוש, ראש בית הספר למשפטים במכללה האקדמית ספיר וממובילות המאבק בנושא –

"מחקר מטעם המל”ג מצא שהסטודנטים החרדים מתקשים במציאת עבודה בשל ההפרדה המגזרית – כיוון שהם לא באים במגע עם שונים מהם. באוניברסיטה העברית מתקיימים לימודי מכינה בהפרדה, אך הסטודנטים ממשיכים לתואר שבו הם לומדים כמו כל סטודנט, ומסיימים בהצלחה ובלי לזנוח את אורח חייהם".

נוח יותר להתייחס למקרה שמתואר בתחילת הכתבה כהכרח, אך אין זה מניח את הדעת. כדי לספק אפשרות אמיתית לחרדים ולחרדיות להתקדם במערכת ההשכלה הגבוהה ובשוק העבודה, לא ניתן לבחור בפתרון הקל, שמשמעותו קיצור דרך על גבן של אוכלוסיות אחרות. לחילופין, ניתן להשקיע במסגרות הכנה מושקעות ורציניות, ואת התקציבים שמוציאים כיום על מערכות נפרדות, ניתן יהיה להפנות לעזרה אקדמית שתוביל להקטנת נשירה, וכן למסגרות לעזרה כלכלית ולתמיכה חברתית שהינן חיוניות לסטודנטים וסטודנטיות חרדים וחרדיות. פתרונות מסוג אלו יאפשרו שילוב אמיתי וארוך טווח, ולא שילוב שכולו הפרדה.

 

הכותבת היא תלמידת מחקר בחוג לסוציולוגיה, ופועלת עם קבוצת חברי וחברות סגל אקדמי לשילוב נכון של חרדים וחרדיות באקדמיה במסגרת "חרדים להשכלה"

אקדמיההדרת נשיםחרדים