הנשים שכולנו חייבים לבקש מהן סליחה

לאורך שנותיי בבית-הספר היסודי, בכל תחילת שנה בימים שלפני יום כיפור נהגנו להעביר זו לזו, אני וחברותיי לכיתה, פתקים קטנים עם התנצלויות. פעם אחת כשחזרתי הביתה עטורת פתקים מקווצ'צ'ים בתחתית הילקוט, אמא שלי הסבירה לי שיום כיפור נועד לבקשת סליחה "בין אדם למקום", כלומר, בין אדם לאלוהים ולא בין אדם לחברו (או חברתו, או זו שהיא בעטה לה בכיסא בטעות 286 פעמים בשנה שעברה, במקרה שלי). המשכנו במסורת בכל זאת, ומנהג הסליחות הזה התגלגל והתפתח עם השנים לכדי מכתבים ארוכים ומפורטים או לכדי הודעות שרשרת שמועברות בקבוצות וואטסאפ. מתוך השינוי הזה צמחו גם בקשות סליחה קהילתיות, והייתי רוצה להפנות כמה סליחות כאלו אל נשים שלא זכו להן. הנה כמה נשים שכולנו חייבים וחייבות להן סליחה:

מזל דדון

האחרונה בשורה של נשים מסורבות גט ועגונות שסיפורן מסוקר בתקשורת. בעלה, ירון אטיאס, עליו הוטלו סנקציות מטעם בית הדין הרבני בצעד חריג במיוחד, הסכים לבסוף לתת לה גט אחריי שנתיים שלמות של סחיטה והתעללות רגשית. הגיעה העת להתנצל בפני דדון, ושאר הנשים העגונות, על ההתנערות מדרישתן לחירות אישית, על ביטול זכויותיהן, על הקטנתן, ועל כבילתן למוסד אורתודוקסי שבוחר להפלות אותן, ועושה זאת לעתים בגאון. בפני דדון הייתי רוצה להתנצל באופן אישי בשמו של חה"כ יהודה גליק, שבחוסר רגישות משווע בחר להזמין את הבעל הכובל לדבר על בימת הכנסת, בעוד לה לא הייתה הפריבילגיה הזו.

נועה חליוה

מדריכת הצניחה שהושפלה לפני כחודשיים על שעשתה את עבודתה נאמנה בצה"ל, ולא זכתה להתנצלות הראויה. בתו של האלוף אהרון חליוה נאלצה לצפות בחיילים מפנים לה את הגב בשעה שהדגימה תרגיל רק כי היא אישה (גוועלד). אין אח ורע בעולם המערבי לקנאות דתית מהסוג הזה, שרואה בהתקיימות שוויונית של גוף נשי במרחב הציבורי כחטא.

אלה אור, יעל סדן, מעיין ברהום, רומי כהן, שני שמיר, גלי בללי, אגם לוי, עדי רענן, אילן בר שלום

9 הנערות מתוך 10 הנספים באסון השיטפון בנחל צפית, יחד עם צור אלפי. אנו חבים להן התנצלות בשם כל מי שהעז לשאול מדוע נהרגו תשע נערות ו"רק" נער אחד. מגיעה להן סליחה על שהיו מי שהעזו לפקפק בנסיבתיות המקרה- עשרת הנספים צעדו בחלק התחתון של הנחל, בעוד השאר צעדו למעלה. כנראה שעדיין צריך להזכיר שמותר לנשים ליפול קורבן לאיתני הטבע מבלי שנטען לנחיתות פיזית ונתהה מדוע העזו נערות צעירות לרצות להנות מטיול רגלי בארצן ולא להפנים מיתוסים על שבריריות וחוסר מסוגלות גופנית.

זהבה גלאון

יו"ר מרצ לשעבר התפטרה מהכנסת באוקטובר שעבר כדי לשנות את שיטת הבחירות בתוך המפלגה, ולאחר שצלחה את האתגר הודיעה שלא תתמודד שוב לראשות המפלגה, משום שקיבלה את הרושם שאנשי מרצ מעוניינים בהנהגה חדשה. אחרי יותר משלושים שנה בעמדות ציבוריות וכמעט עשרים שנים בכנסת, הגיע הזמן לומר תודה וסליחה. החקיקה של גלאון, דעותיה, ופועלה מבהירים שמדובר באישה שהציבה את האידיאולוגיה שלה מעל לכיסא הנוח והמשכורת הממשלתית הנאה. אולם בשל אלו היא ספגה קיתונות של ביקורת ואיומים, ובעבר הכנסת אף הצמידה לה אבטחה מחשש לחייה.

נטלי פורטמן

אמריקאית, אבל גם ישראלית. השחקנית ילידת ירושלים נאלצה להתמודד עם עליהום תקשורתי וחברתי על סירובה להגיע לקבל את פרס "בראשית" משום שהרגישה שתהפוך לעלה תאנה של ממשלה שעם החלטותיה היא לא מצליחה להשלים. צריך לבקש ממנה סליחה שעל הבחירה שלה ניסו לתלות אותה בכיכר העיר וקראו למחוק את זהותה ואף לשלול את אזרחותה. על הבעת דעה ואזרחות טובה נכנסה פורטמן לרשימת הבוגדים-בוגדות, ועל כך אנחנו חבים לה התנצלות.

מירי מסיקה

סליחה שזמרת מוכשרת כמוך נאלצה לשבת כמגשרת חביבה בין אביב גפן לאייל גולן ולחוות שני גברים שמנהלים ביניהם מלחמה מוזיקלית עם גוונים חזקים של אגו, באמת סליחה.

זהבה גלאוןיום כיפורמירי מסיקהנטלי פורטמןסליחה