אורנה בנאי: "אני שמאלנית, זה סרטן ואני עם גרורות"

אתמול (ד'), בכנס און לייף לנשים וכסף בשיתוף המרכז לצמיחה פיננסית של בנק הפועלים, העניקה מנכ"לית און לייף הדס גולדשטיין לאורנה בנאי את פרס און לייף לנשים עושות שינוי. את הפרס שמוענק מידי שנה לנשים יוצאות דופן, קיבלה הקומיקאית על היותה אחת מהנשים הבולטות והמשפיעות ביותר בשיח הפמיניסטי והלהט"בי כיום בישראל ובשל האומץ הבלתי מתפשר שלה להביע את דעותיה וראיית עולמה." בכישרון גדול, רגישות, תזמון קומי מושלם ואמת בלתי מתפשרת בחרת ובוחרת להביע את דעותך וראיית עולמך דרך המשחק, הסאטירה, הסטדנאפ וחייה האישיים."

אורנה בנאי והדס גולדשטיין מנכ"לית און לייף. צילום בני גם זו לטובה

בנאי הנרגשת עלתה לבמה לקבל את הפרס, ונראתה קצת מובכת מהמעמד ומהנאום שופע המחמאות של מנכ"לית און לייף. כנראה שגם כשאת כוכבת פורצת דרך וסאטיריקנית בועטת קשה להתרגל למחמאות. בתום המעמד המרגש, ישבה הקומיקאית לשיחה כנה עם מנחת האירוע לינוי בר גפן. השתיים דיברו על הקריירה של בנאי, על הצורך המתמיד לרצות את ההורים, ואיך לא – על מערכת היחסים עם בת חן סבג, בת זוגתה של בנאי בשנה האחרונה.

לינוי: "שמחנו להעניק את הפרס לאחת הנשים המעניינות, המצחיקות, המוכשרות והמורכבות ביותר בישראל כיום, אורנה בנאי".

אורנה: "תשלחי את זה להורים שלי".

לינוי: "את עדיין מחפשת שההורים ישמעו עליך דברים טובים? זה לא עובר?"

אורנה: "ההורים שלי כבר עשו דרך ארוכה איתי, תודה לאל, והיום הם מתנהגים מאוד יפה".

לינוי: "אני תוהה אם הם יודעים שיש הרבה נשים שמסתכלות עלייך ואומרות 'אני רוצה כזאת קריירה'".

אורנה: "ההורים שלי עברו איתי כברת דרך. אבא שלי רצה שאהיה עובדת סוציאלית, ואמא שלי רצתה שאהיה מחנכת. אבא שלי הוא שופט בבית משפט מחוזי, הוא היה תמיד אומר' אני אשלח אותם לכלא ואת תטפלי בהם', אבל מגיל צעיר ידעתי שהייעוד שלי הוא על במה. למרות שאנחנו משפחת בנאי, הם לא כל כך אהבו את זה. אני תמיד אומרת שבאירועים של משפחת בנאי יש תמיד בצד ליד השירותים את השולחן של את אלה שלא התפרסמו. יש שם שופט, רופא מנתח בכיר אבל הם הכתם של המשפחה. בכל מקרה אני תמיד ידעתי שזה הייעוד שלי וההורים שלי לא כל כך יישרו עם זה קו. לקח זמן אבל כשהייתי במקום טוב בקריירה הם זרמו איתי".

לינוי: "היה משפט שאחד מהם אמר שגרם לך פתאום להגיד – 'או הם סוף סוף מבינים למה אני בסיפור הזה, סוף סוף נפל להם האסימון שאני לא רק חומר להיות עובדת סוציאלית, שאני מצליחה?'

אורנה: "כשסיימתי את ניסן נתיב לא קיבלו אותי לאף תיאטרון. ניקיתי בתים, משרדים – דאגתי שיהיה נקי אבל זה מתסכל כי זה מתלכלך שוב, זו הבעיה עם העולם הזה. ואז חשבת שאולי ההורים שלי צדקו ואני צריכה ללמוד עבודה סוציאלית. לשמחתי ההתמדה והמוטיבציה שלי ושל הסוכנת שלי הביאה אותי למקום שהצלחתי בו, הקריירה שלי מתישהו המריאה וההורים שלי שמחו בשבילי".

לינוי: "זה היה רגע או תהליך?"

אורנה: "אני חושבת שכש'רק בישראל' שודרה והם ראו אותי שמחה ומסופקת ומקבלת הרבה מאוד אהבה והכרה אז הם נרגעו. התחלתי להרוויח כסף".

לינוי: "אז הם נרגעו ש'היא לא תהיה רעבה ללחם ולא נצטרך לממן אותה".

אורנה: "הקמפיין הראשון של לימור לקלאב מרקט עזר לנו בדרך לדירה אז הם בכלל היו מבסוטים".

לינוי: "היו נשים שהיו מודל מבחינתך או שבגלל שזו סביבה גברית אז פחות?"

אורנה: "בכל יום אני פוגשת גם נשים וגם אנשים שאני לומדת מהם. אני לא זקוקה לדמויות הרואיות כדי לזוז קדימה. אני משתדלת להיות ערנית ולקלוט אנשים ובסך הכל יש הרבה טוב והרבה אנשים טובים וחזקים. אם אני צריכה לציין מישהי שמאוד אהבתי והערצתי עד היום זאת רבקה מיכאלי. כילדה הייתי מקשיבה למערכונים שלה ושל דוד יוסי (בנאי) והייתי אומרת 'היא קומיקאית כל כך טובה ומצליחה גם אני רוצה'. לימים הייתה לי הזכות לחלוק איתה  במה ב'גב האומה' והיא אישה שאומרת מה דעתה. היום אני יודעת שלא סתם הערצתי אותה ונשאתי אליה עיניים, זה גם בגלל האישיות שלה והיכולת שלה להגיד את דעתה בלי פחד".

אורנה בנאי. צילום בני גם זו לטובה

לינוי: "זהו שלהגיד את דעתך בלי פחד זה נורא אמיץ אבל כלכלית זה הדבר הכי דפוק שאת יכולה לעשות לעצמך".

אורנה: "כן אני שילמתי מחיר כבד על האמירות שלי".

לינוי: "לא רק עלבונות אלא גם כלכלית זו התאבדות".

אורנה: "כן. בואי נאמר שהיו גם קללות גם הכפשות וגם הופעות שהתבטלו. אני חושבת שבחיים שלנו אתה גם מרוויח וגם משלם ואני משלמת. אבל אני משלמת את המחיר הזה באהבה כי לא להגיד את דעתך זה מחיר כבד יותר מבחינתי. קשה לי להתקרנף".

לינוי: היית עושה את זה שוב אם היו באים ואומרים לך בואי ניקח עכשיו 10 שנים אחורה? בשנים האחרונות הקול שלך נהיה יותר משמעותי והנוף הפוליטי נהיה קיצוני לכיוון השני, אם היו אומרים לך – אורנה, זה מה שהולך לקרות לך אם תפתחי את הפה עכשיו ובדרך שבה את מדברת, היית עושה את זה שוב?"

אורנה: "שאלה מעניינת. לי ולסוכנת שלי שיושבת עכשיו מולי יש הרבה פעמים את הדיאלוג הזה, אם אני צריכה לשלם את המחיר כי אני מפרנסת יחידה. למרות שהפרס הזה (פרס און לייף לנשים עושות שינוי) היום סידר אותי לכל החיים תודה רבה באמת, בוחטה שאין לתאר…"

לינוי: " גם הסוכן שלי אומר לי כל פעם 'תשתקי קצת, תסתמי מה אכפת לך?'"

אורנה: "אהה את עוברת את זה גם. גם זהר (יעקובסון) שמבינה ומסכימה איתי ועם אמירות שלי והרבה פעמים אני מדברת מגרונה אומרת – 'אבל אורנה הקמפיין, יכול להיות לנו קמפיין'. אני איכשהו לצערי מבינה שקמפיינים לא יהיו כי אני צריכה להיות בקונצנזוס ואני לא יכולה להיות שנויה במחלוקת אבל אני שנויה במחלוקת בגלל האמירות שלי. אני משלמת את המחיר על כך ואני אמשיך לשלם. אני לא יכולה לחיות בכלוב של זהב ולהסתיר את מי שאני. זה מחיר כבד שאני מעדיפה לשלם. אני מעדיפה את המחיר של לוותר פה ושם על אהבת הקהל.. זה כואב, אני הייתי בעבר אורנה שכולם אהבו אותה אבל היום להיות שמאלנית זו מחלה ממארת ואני עם גרורות. אני שמאלנית עם גרורות".

לינוי: "אם היינו מקיימות את השיחה הזאת לפני 10-15 שנה כמות המלל שלך הייתה רבע ואת היית נורא נוקשה. משהו בך נפתח ונהיה יותר פתוח ובוטח בעצמו".

אורנה: "אני כבר בת 52 בנובמבר, למרות שאני עדיין מבייצת ברגעים אלה ממש. חשוב לי לשתף גם בזה. אני חושבת שאם את עושה מה שאת אוהבת ואת גם נפטרת מהאויבים שלך שהם נקראים בושה ואשמה, ולצערי חייתי איתם צמוד, ברגע שאת על פעימת הלב אז קורים דברים טובים. את פתוחה יותר ואת מרוויחה בסופו של דבר. אגב עוד לא כל כך יודעים אבל בעוד חודש וחצי בעזרת השם ובעזרת המוטיבציה והחריצות שתהיה לי אני יוצאת עם מופע אחר שהוא מעין הרצאה, תובנות של אמצע החיים, אני חושפת את עצמי וצדדים מאוד לא זוהרים ופשוטים".

לינוי: "אנחנו נבכה, נצחק או שניהם?"

אורנה: "גם וגם. אני נחשפת כמו שלא נחשפתי ואני רוצה את זה. זה קורה גם בעקבות היציאה מהארון ובגלל כל מיני תחנות שעברתי. זה מקום שאני מאוד שלמה איתו. יצאתי לדרך הזאת, להרצאה הזאת, כדי לגעת, כדי שאנשים יוכלו לקבל כוח. עברתי דברים לא פשוטים. בושה, אשמה דברים שמאוד סגרו אותי ופגעו בי בריאותית ואני נפתחתי. אני רוצה להעניק מזה ושאנשים יקבלו מזה כוח".

לינוי: "שיהיה בהצלחה. במקביל את ממשיכה להשתתף ב'גב האומה' שנשארה למעשה תוכנית הסאטירה היחידה".

אורנה: "אני חושבת שאין אף שרת תרבות בעולם או ביבנה רבתי שתצליח להשתיק אותנו. אנחנו לא נשתוק, יש לנו הרבה מה להגיד ונמשיך להשמיע. יש סאטירה ויש תכניות נפלאות, גם 'ארץ נהדרת' וגם ברשתות החברתיות, ויש ביקורת ויש סאטירה הבעיה היא שזה לא באמת משפיע או משנה את המציאות".

לינוי: "היום אנחנו מבינים שסאטירה זה פורקן אבל זה לא בהכרח מייצר משהו אפקטיבי".

אורנה: "בדיוק ככה זה לא באמת משנה דעות ותפיסות של אנשים, זה בעיקר פורקן וקתרזיס. אנחנו צריכים להוציא את הזעם ואת הכעס ואת התסכול שלנו ולשים מראה, ומי שמצליח לראות ברבדים עמוקים יותר אז הוא רואה והוא מרגיש שמדברים מגרונו אבל יש אנשים שלא מקשיבים".

לינוי: "בסאטירה היה דיון תמיד, הסאטירה אמורה להלעיג את החזק, זהו למעשה הנשק של החלשים, ובמשך הרבה שנים היה נדמה שלפעמים הסאטירה קצת חוטאת לזה ומנמיכה את החלש ומי שמבצע את הסאטירה אלו דווקא אנשים שממוצבים מאוד חזק – כלכלית, תרבותית וציבורית. לך זה משמעותי? בטקסטים שלך ב'גב האומה' ולפני זה, את נזהרת לא להיות זו שמבצעת עוד איזה דריכה על קבוצה חלשה?"

אורנה: "אני לא חושבת. סאטירה בדרך כלל מבקרת את החזקים, את מי שבשלטון. אם עכשיו הימין בשלטון אנחנו נכנסים באם- אמא שלהם ואם זה היה השמאל היינו נכנסים בהם. בעיקרון סאטירה אמורה לבקר את מי שקובע כרגע את סדר היום. אני צוחקת על הכל, אין לי בעיה לצחוק על שום דבר חוץ מעל בעלי חיים, זה לא מצחיק אותי. כשחקנית, ברגע שקיבלתי את הכוח והבנתי שאני אישיות ציבורית שמסתכלים עליה ומקשיבים לה הבנתי שאני צריכה לנצל את הכוח הזה כדי לשנות ולהשפיע. בסאטירה אני לא מצליחה לשנות אולי תפיסות ודעות של אנשים אבל אני כן אומרת את שלי ומי שמקשיב ומקבל מזה משהו זה עושה לי את זה. אני חושבת שאנשים נהנים לראות 'גב האומה', יש לנו את הקהל שלנו שמקשיב לנו והקהל האחר שגם ככה לא מקשיב אז אי אפשר להשפיע ולשנות אותו, אבל הסאטירה ישנה והיא קיימת ומבורכת".

לינוי: "הייתה לנו שיחה בפאנל קודם בהשתתפות מיקי חיימוביץ', ענת ברזילי והפסיכולוגית ד"ר שירלי יובל יאיר, על התפקיד שכסף משחק בזוגיות, רק שהנשים שהיו על הבמה נמצאות או היו בזוגיות הטרוסקסואלית שבה יש הגדרה חברתית למי אמור להביא את הכסף, ואיזה יחס אמור להיות לכל אחד מבני הזוג לכסף. אני רוצה לשאול אותך מה קורה בזוגיות בין נשים באישיו הזה של הכסף. כי הרי כאילו אין את ההגדרות החברתיות האלה. זה תפקידך להביא יותר, תפקידה להביא פחות, תפקידך להישאר עם הילדים, תפקידך לבזבז – איך זה עובד? נראה לי שזאת מסוג השאלות שמתאימות לתוכנית יש לי רק שאלה…"

אורנה: "שאלה מוזרה.. בחיים לא שאלו אותי שאלה כזאת. קודם כל יש לי פורמט מנצח, אני לא גרה עם בנות זוג שלי, כל אחת גרה בבית שלה. פעם לפני הרבה שנים כן עשיתי את זה, אבל ב-10 שנים האחרונות לא. אני חושבת שאם אפשר כלכלית עדיף שכל אחת תגור בבית משלה".

לינוי: "זה שליין שכנע אותך?"

אורנה: "הוא משוכלל עוד יותר כי הם גרים באותו בניין. בכלל הוא רובוט, לא בן אדם, כשהוא לא מרגיש טוב הוא קורא לתמיכה טכנית. שליין הוא באמת טיפוס.
גם עם החברה הקודמת וגם עם הנוכחית לא גרתי יחד. אין את הבירוקרטיה, מה שנקרא. אנחנו לא משלמות חשבונות יחד, וכל אחת יש לה את שלה, וכל אחת היא עצמאית ולכל אחת יכולת לכלכל את עצמה, וכשאנחנו נוסעות לחול, כל אחת עם עצמה. לשמחתי, גם היא וגם אני נורא בנדיבות  ביחד שצריך".

לינוי: "זה משחרר?"

אורנה: "כן, זה שיש לי את הבית שלי ולה את שלה ואנחנו נפגשות רק בשביל הכיף, האהבה, השמחה והריגושים זה אידיאלי. מומלץ".

לינוי: "את נמצאת עם בת זוג שמצליחה בתחומה. שנמצאת באור הזרקורים ואני חושבת שזאת הפעם הראשונה שלך בזוגיות שהיא באור הזרקורים ועם מישהי מוכרת – בת חן סבג". בת חן היא יוצרת, שחקנית, יש לה סדרה שנקראת 'מטומטמת' והיא משתתפת בדברים נוספים. היא גם מצליחה וגם מוערכת וגם נורא יפה".

אורנה: "היא יפיפייה ואני חולה לה על התחת. היא סיפרה לי שמישהו פגש אותה ואמר – אהה בת אל סבן ממטופשת.  הוא זיהה בול,. בול הוא זיהה".

לינוי: "יש לך בת זוג שהיא גם מצליחה בתחומה. דיברנו על זה גם קודם שישבה כאן מיקי חיימוביץ', בתוך זוגיות שבה אחת מהשתיים מצליחה יותר או פחות איך זה עובד?"

אורנה: "קודם כל זו באמת פעם ראשונה שיש לי בת זוג מהברנז'ה. אף פעם לפני כן לא הייתה וזה חדש לי. היא גם שחקנית והיא גם יוצרת וכרגע גמרנו לצלם את עונה 3 של 'מטומטמת', יש לי שם תפקיד נורא גדול שהיא כתבה לי. אני משחקת חוקרת מח"ש בשם עדה שוחט והיא העבריינית והיא פרא אדם".

לינוי: "בטח אבא שלך מרוצה".

אורנה: "כן. אולי בסוף אני אפשוט את מדי הליצן".

אורנה: "אני ובת חן הצלחנו לעבוד יחד, יש המון פרגון, הדבר היחיד שאני מקנאה בה זה שהיא רזה מאוד".

לינוי: "אבל את רזה".

אורנה: "לא אבל אצלה זה מוגזם, את לא ראית את בת חן, היא יפיפייה. זה נורא כיף שיש לך חברה יפיפייה אבל לפעמים, כאישה לאישה, את אומרת 'גם אני רוצה להיראות ככה'".

לינוי: "היא גם צעירה ממך, היא נמצאת בקריירה בשלב שאת מכירה אותו מהניסיון שלך. כמה את מתאפקת או לא מלהגיד – 'חמודה עברתי את זה, תקשיבי לי'?

אורנה: "בגלל שאנחנו שתי נשים אני לא מרגישה את הפער בגילאים כי היא נורא בוגרת, נורא אישה. היא גם אישה שנולדה זקנה, יש לה נשמה עתיקה. היא יוצרת מחוננת. היא יושבת וכותבת, אי אפשר לתאר, זה מרתק להסתכל עליה. זה נורא כיף להיות עם בן אדם שאת מעריצה קצת ונורא מעריכה ונורא אוהבת. אין קנאה, יש רק פרגון ומבחינתה אני אורנה בנאי שעשתה הרבה דברים וגם היא מאוד מעריכה. מבחינתי זאת מישהי שאני נורא מאחלת לה רק להמשיך קדימה ולהמשיך ליצור".

לינוי:  "נורא הזדהיתי עם מה שאמרת כי גם לי היה את זה עם בן זוג שהיה עיתונאי. הוא הגיע מאותו תחום והיה כותב יותר טוב ממני וזה נורא ואיום להיות פעם ראשונה עם אחד כזה כי תמיד הקפדתי להיות עם כאלה שלא, שפחות. למרות זאת יש בזה משהו מפרה, זה גורם לך להסתכל על המציאות אחרת וזה גם משנה משהו בך. ולכן אני שואלת  – מערכת היחסים הזאת משנה בך משהו?"

אורנה: "זה ההבדל בין קנאה לבין צרות עין. יש סוג של קנאה, אבל קנאה בריאה".

לינוי: "מה את רוצה שיש לה שיהיה לך?"

אורנה: "חוץ מהבטן השטוחה? אולי את החריצות ואת המשמעת. יש לה משמעת  כתיבה, היא פשוט יושבת מתשע בבוקר עד שש בערב ולא זזה מהמחשב. היא פשוט כותבת וכותבת וכותבת. עכשיו היא כבר סיימה לכתוב את העונה השלישית ולפני יומיים גמרנו לצלם אותה אבל אני באמת מעריצה את המוטיבציה שלה ואת הכישרון. אני לא חושבת שהיא מוכשרת יותר ממני ואנחנו גם לא מתחרות בזה. אני מרגישה שאני מוכשרת ומה שיש לי מספיק לי ואני מודה על זה ואני ברת מזל. אני גם ברת מזל שיש לי כזאת אהבה טובה".

לינוי: "תודה רבה שהגעת לכאן אנחנו שמחות שהפרס הולך אלייך".

אורנה: "תודה על ההקשבה, ועל הפרס. איפה הכסף?"

אורנה בנאיבת חן סבגהקהילה הלהט"ביתנשים וכסףנשים ושכר