צבא הנשים שהוריד את ד"ר לארי נאסר

זה היה בוקר אפור ובהיר במישיגן. השופטת רוזמרי אקווילינה עמדה במשרדה, רכסה את גלימתה מעל מכנסי הג'ינס ומגפי הבוקרים המזוהים איתה כל-כך ועברה לאולם מספר חמש. הצלמים הצטופפו על השטיח בחלל המצומצם, מחכים בדריכות לראות מה יקרה לאור העובדה שממש בקרוב עשרות נשים צעירות, רבות מהן מתעמלות, שעומדות ומחכות באותו החדר איתם, ישמעו את גזר הדין של ד"ר לארי נאסר. נאסר, רופא נבחרת ההתעמלות האמריקאית, הודה באשמת שבעה סעיפים של עבירות מין מדרגה ראשונה, והואשם באלפי מקרים של תקיפות מיניות שבוצעו נגד יותר מ-160 נשים. בעודה עוברת בחלל אמרה לכל אחת ואחת מהן השופטת אקווילינה "את חזקה, את אמיצה", דקות לפני ששמעו את הכרעתה. "היו כל כך הרבה", סיפרה מאוחר יותר, "אפשר היה להרגיש את העוצמה ואת הזעם".

במהלך הפרשה שהתפוצצה בשנת 2016 בארה"ב, היה קשה להתעלם מהעדויות הקשות ומהסיפורים המצמררים של הנשים שתיארו איך נאסר תקף אותן. בין אם היה מוריד אותן למרתף בביתו ופוגע בהן כשהן לבד, בין אם על שולחן הטיפולים ליד הוריהן בדרך חולנית במיוחד ובין אם בבתי המלון בהן התארחו במהלך המשחקים האולימפיים, נאסר תמיד היה שם, מתעלל ומנצל.

ובאותו בוקר בבית המשפט, הן הביטו בו ללא פחד. רק ממבטן היה ניתן היה להבין את גודל המעמד. הן, אלו שמעולם לא הקשיבו להן, שהשתיקו אותן, לא מפחדות יותר. האיש הזה, שמסתובב כמו פצצה מלוכלכת ומסוכנת, כמעט הרס את חייהן. אבל הן החליטו לקום ולא ליפול. במשך שבעת ימי המשפט 156 שורדות תקיפות מיניות בדרגות חומרה שונות, דיברו. זה היה מאורע היסטורי ברמה בינלאומית ופרס האומץ שקיבלו השנה בטקס מיוחד רק חיזק את זה.

וכעת אור הזרקורים מופנה אליהן. אל הנשים שהצליחו לגרום לכל העולם לשים לב לרגע המונומנטלי הזה ולמאבק באלימות מינית, ולגרום לדבר לו חיכו עשרות שנים לקרות – עשיית צדק. החודש, כמעט שנה לאחר שהפרשה נחתמה, החליטו במגזין הנשים גלאמור להקדיש את גיליון נובמבר לאותן גיבורות שהביאו את הצדק לקורבנות, אבל לא רק להן, אלא לחברה כולה. במהדורה מיוחדת עם חמישה שערים שונים, נתן המגזין מקום למאות הנשים שהותקפו על-ידי הרופא, שבגד באמונן ופגע בהן ללא רחמים, אבל גם למי שסייעו להן בדרך אל הריפוי. בשער אחד נראות עשרות מהקורבנות, חלקן בפנים גלויות וחלקן מצולמות מהגב; בשני נראית המתעמלת אלי רייזמן מישירה מבט למצלמה ובשלישי עושה זו המתעמלת לשעבר רייצ'ל דנהולנדר; בשער הרביעי נראות החוקרת אנדריאה מנפורד והתובעת אנג'לה פוביליטס; ובחמישי השופטת רוזמרי אקווילינה, שהפכה ברגעים מסוימים לסמל המאבק.

אקווילינה שגזרה על נאסר 175 שנים בכלא, אמרה לו בפניו "הרגע שלחתי אותך אל מותך". היא הפכה לנקודת אור בתוך מערכת משפט שלא אחת מתייחסת למתלוננות בצורה מזלזלת ופוגענית. בכתבה שפרסמנו עליה בינואר אספנו את האמירות המכוננות שלה בנוגע לטיפול בעבירות מין במערכת בתי המשפט, שיכולה להוות מגדלור לכל העוסקות והעוסקים בנושא, בעיקר בישראל.

סיפור אחד שהוא טיפה בים

כשד"ר לארי נאסר החל לבצע את הפשעים שלו, נשים לא הרבו להתלונן על עבירות מין. אבל, כשמתעמלת העבר רייצ'ל דנהולנדר, 31, ראתה בשנת 2016 את נאסר מובל לבית המשפט לאולמה של השופטת אקווילנה, היא הרגישה שאינה יכולה לשתוק עוד. היא הביטה במסך, נתנה לשני בניה הקטנים ספרים לקריאה והרימה את הטלפון. היא חייגה למשטרת מדינת מישיגן ואמרה "אני רוצה לדווח באיחור על תקיפה מינית".

דנהולנדר מספרת לגלאמור שהחלה להתאמן בצעירותה "בשביל הכיף". היא גדלה בעיירה בשם קלמזו במישיגן עם הוריה ושני אחיה הקטנים ובהיותה בת 15 ולאחר שנים של אימונים, החלה לסבול מכאבי גב. ההורים חיפשו פתרון ושמעו המלצות חמות על ד"ר לארי נאסר, רופא נבחרת ההתעמלות של ארה"ב, שטיפל גם בספורטאים באוניברסיטת מישיגן. הם קבעו פגישה ודנהולנדר נזכרת שכשנכנסו לראשונה לקליניקה שלו היא ראתה על הקיר פוסטר ענק של זוכות מדליות הזהב באולימפיאדת אטלנטה ב-96, כשחתימותיהן מתנוססות עליו. "הייתי המומה", סיפרה, "חיבבתי אותו מיד".

במהלך הביקורים הבאים החמיא נאסר לדנהולנדר על שיערה הארוך ומכנסי הג'ינס שלה, שהיו מעוטרים בסמיילים. דנהולדר הלכה לפגישות עם נאסר ביחד עם אימה, אבל כבר מהפגישה הראשונה הצליח נאסר לפגוע בה, כשאימה לא הייתה נוכחת. דנהולנדר מספרת שכחלק מפרקטיקת הטיפול היה נאסר מחדיר שתי אצבעות לאיבר מינה ומאוחר יותר גם לישבנה, באקטים שנערכו לעיתים גם חצי שעה. בביקור החמישי אצלו סיפרה דנהולנדר שנאסר הפנה אותה על צידה כך ששכבה על הצד, ונגע בשדיה. אז, הבחינה שיש לו זקפה והבינה שהיא עוברת תקיפה מינית. מאוחר יותר שיקרה לאימה שכאבי הגב עברו והפסיקה ללכת אליו.

אמה של דנהולנדר, קמיל מוקסון, מספרת שמאוחר יותר באותה שנה הבחינה שבתה מתנהגת מוזר בכל פעם כשגבר מתקרב אליה. היא שאלה אותה מה קרה, ודנהולנדר סיפרה לה על התקיפות שעברה על-ידי נאסר. "כעסתי עליו כל כך, וכעסתי גם על עצמי שלא הגנתי על הבת שלי", אמרה. "אני עדיין כועסת".

מוקסון מספרת שלאחר החשיפה חשבו במשפחה ביחד האם להתלונן במשטרה. "היה לנו דיון על כך, אבל אני ידעתי מה עוברות נשים שמתלוננות על תקיפות מיניות, איך מתנפלים עליהן. ידעתי שקולי לבד לא יהיה מספיק ולארי היה מוקף במוסדות חזקים מאוד סביבו", אמרה, בהסבירה את ההחלטה שלא להתלונן.

הזמן עבר ודנהולנדר החלה לעבוד בחדר כושר. שם, שמעה כי אחד המאמנים מתכוון לשלוח את אחת המתעמלות הצעירות לטיפול אצל ד"ר נאסר. "כששמעתי את זה הלכתי אליו וסיפרתי לו שנאסר התעלל בי, הייתי ברורה מאוד בקשר לזה", אמרה דנהולנדר, אבל תחינותיה לא הועילו. הילדה נשלחה על-ידי המאמן לד"ר נאסר. דנהולנדר אמרה מאוחר יותר בבית המשפט כי ליבה נחמץ כיוון ש"לא יכולתי להגן על הילדה הקטנה הזו". היא מספרת שמעולם לא הפסיקה לחשוב על אותה ילדה והרגישה שיש עוד כמוה. פתיחת המשפט בשנת 2016 גרם לה לצאת את האור.

הסיפור של דנהולנדר הוא רק טיפה בים מבין מאות הסיפורים הקשים שמתארות נשים שד"ר לארי נאסר פגע בהן. בפרויקט החשוב של גלאמור מתוארים סיפורים נוספים ותהליך של ריפוי חברתי. צריך הרבה אומץ כדי לחשוף מקרה של תקיפה מינית, לרכוש את אמונם של אנשים ולהילחם. פעולה של אחת אינה מספיקה כדי לשנות תרבות שלמה, אך כשעוד ועוד נשים מצטרפות, זה הופך לאפשרי. לא נהיה בשקט יותר" אמרה אחת המרואיינות, מליסיה הודס. "מצאנו את הקולות שלנו". "אני לא חושבת שמישהו היה יכול לצפות את כל זה", סיכמה אקווילינה והתייחסה לפרויקט של גלאמור, "והמחווה הזו היא עבור האומץ של אותן נערות שהסכימו לחלוק את הדברים המחרידים שקרו להן בעולם. הן אומרות – לא עוד! אנחנו מדברות. אנחנו גדלות. אנחנו חשובות. אנחנו כוח!"

למאמר המקורי במגזין גלאמור לחצו כאן

#MeTooהטרדות מיניותלארי נאסרנבחרת ההתעמלות האמריקאיתרוזמרי אקווילינה