עורכת הדין שלא מוכנה להפסיד באף משפט עבור לוחמי הקישון

"הסיפור של יוסי אלזם ממחיש בצורה מדויקת את המצב האבסורדי שמתרחש היום", מסבירה עורכת הדין דורית אלימלך-אבן, שנאבקת עבור לוחמי הקישון כבר יותר מ-18 שנה. "אלזם הוא לוחם שהיה באגד הצליחה, גדוד של חיל ההנדסה, ובנה את הגשרים בקישון. הוא עשה זאת עד שנת 73, ערב מלחמת יום כיפור. אלזם חלה בסרטן כליות בשנת 2007 ופנה אליי. הייתי בטוחה שיכירו בו כמו בלוחמים שייצגתי אז אמרתי לו שיפנה באופן עצמאי למשרד הביטחון, אבל שם דחו את הפנייה שלו בטענה שאין קשר סיבתי. זו תשובה לקונית שאילצה את אלזם ללכת לבית המשפט."

מה הבעיה בפנייה לבתי המשפט?

"על פניו אין בעיה, לא נעשה כאן משהו לא חוקי, אבל כל המאבק להכרה בנפגעי הקישון נעשה כדי שהם לא ילכו לבתי המשפט באופן פרטני. התשובה של משרד הביטחון זו דרך לא לגמרי הגונה לתעל אותו לדרך החוק. הדבר הזה הוא לא מה שאמרה ועדת שמגר או שר הביטחון, וזה גם לא מה שקרה עם ששת החברים שלו, שהוכרו באופן אוטומטי כזכאים לפיצויים."

אני מבינה שפניתם אחרי הסירוב?

"כן. ערערנו לבית משפט השלום, ניהלנו שם את התיק המון שנים – וזכינו. השופטת כתבה פסק דין יפיפה והכירה בבעייתיות בטיפול, אבל אז המדינה ערערה למחוזי. בית המשפט המחוזי אמר שליבו עם אלזם אבל הוא חייב לתת פסק דין על-פי הדין, כי למדינת ישראל יש דרישות ותקנות חדשות."

שהן?

"על-פי החלטת המדינה משנת 2003 מי שנחשף למים לפני שנת 75' לא יוכר. כלומר, אלזם נחשף בשנת 73' ולמרות שכל החברים שלו מאותה תקופה הוכרו כנפגעים, הוא לא. זו החלטה שנויה במחלוקת וכל פרקליט טוען אחרת, כי בפועל ההכרה למי שהיה לפני שנת 75' "תפסה" עד 2010. לכן הגשנו בקשה לעליון והיום זה נמצא שם. היום אלזם עושה דיאליזה שלוש פעמים בשבוע כי יש לו סרטן בשתי הכליות, הוא קטוע רגל ואני מאוד מקווה שהוא יזכה לשמוע את הצדק נעשה, מה שלא מספיקים רבים מהנפגעים".

יוסי אלזם יושב בכסא הגלגלים. שנים של התרוצצויות בין בתי משפט, כשחבריו הוכרו אוטומטית. צילום: אודי גורן

אלימלך-אבן מובילה היום קמפיין המבקש לקיים מחקר בלתי-תלוי שיברר את הקשר בין האימונים בנחל הקישון המזוהם לאחוז התחלואה הגבוה בין הלוחמים שהיו בו, וזאת לאחר שקצין התגמולים של מנהלת הקישון הודה לראשונה כי מנהלת הקישון לא שמרה על הנתונים שהיו יכולים להוכיח את הקשר הסיבתי.

הלוחמים פונים לעזרת הציבור בבקשה לסייע במימון המחקר, וזאת כאשר יש 250 חולים ועוד 250 שנמצאים בסכנה, לדברי אלימלך-אבן. "המטרה שלנו אחרי המחקר היא שהמדינה תקבע קריטריונים ברורים להכרה בלוחמים, לאחר 18 שנים של מאבקים פרטניים".

"הפקידים של קצין התגמולים קברו בקישון את דו"ח ועדת שמגר"

פרשת הקישון התפוצצה בשנת 2000, כשהתברר שלוחמי היחידות המובחרות שהתאמנו בנחל הקישון בתקופה בה הוזרמו לנחל השפכים של המפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה, חלו בסרטן בגיל צעיר. ועדה בראשות השופט בדימוס, מאיר שמגר, חקרה את התנהלות המדינה ומערכת הביטחון ואת אחוז התחלואה הגבוה בקרב הלוחמים. המדענים בקרב חברי הועדה קבעו שאין מספיק נתונים כדי לקבוע מובהקות סטטיסטית לגבי הקשר הסיבתי בין האימונים בנחל לאחוזי התחלואה, והשופט שמגר, בדעת מיעוט, חשב שיש קשר. 

בשנת 2003 קיבל שר הביטחון דאז, שאול מופז, החלטה להכיר בכל הלוחמים שכבר היו חולים בעת ההיא כנכי צה"ל, וקיבל את המלצות ועדת שמגר, שכללו, בין היתר מעקב אחר מצבם הבריאותי של הלוחמים, המשך מחקר מדעי ותיקון לחוק הנכים. המטרה הייתה שלוחמים שיחלו בעתיד לא יצטרכו להוכיח את הקשר הסיבתי בין האימונים למחלה, אלא המדינה היא זו שתצטרך להוכיח שאין קשר כזה במידה ותחליט לדחות את תביעתם להכרה כנכי צה"ל.

למרות זאת, התיקון לחוק הנכים לא בוצע עד היום ורבים מהלוחמים שחלו לאחר 2003 נדרשו להוכיח בעצמם את הקשר הסיבתי בין האימונים למחלה, כשקצין התגמולים גורר אותם להליכים פרטניים ארוכים ויקרים, שנמשכים שנים ארוכות ובמקרים רבים ממשיכים להתנהל גם לאחר מות הלוחמים. הלוחמים טענו בעתירה שהנתונים שאספה מנהלת הקישון לאורך השנים יכולים לסייע להוכיח את הקשר הסיבתי ולחסוך מהם הליכים מתישים ובנוסף, ביקשו לחייב את המדינה לערוך מחקר אפידמיולוגי עדכני, בהתבסס על הנתונים הללו.

לוחמים ובני משפחותיהם בתל-השומר. ממשיכים להיאבק על זכויותיהם. צילום: רן כרמי בוזגלו 

עו"ד אלימלך-אבן מסבירה כי המדינה ביקשה מבג"צ לדחות את העתירה על הסף, בטענה שניתן היה לבקש את נתוני המנהלת לפי חוק חופש המידע ובנוסף, שחלק מהנתונים שנאספו לא מצויים עוד ברשותה ואלו שכן נאספו באופן ידני עד לתחילת שנת 2018 ואינם ממוחשבים, כך שהעברת עותקים של הנתונים לעותרים "תצריך משאבים רבים". האם אלו לא משאבים שראוי שהמדינה תיתן ללוחמים האלה? 

"בעניין המחקר, טוענת המדינה שלא ניתן לקיים מחקר כזה, בשל המחסור בנתונים ובנוסף – שמחקר מסוג זה יצריך "משאבים רבים" ושקצין התגמולים מעדכן את הקריטריונים בהתאם למחקר הרפואי העדכני הקיים בעולם", מוסיפה עו"ד אלימלך-אבן. "בנוסף הם טוענים שאין כל הצדקה לפניה לבג"צ, כיוון שהעותרים יכולים לקבל סעד חלופי בערעור על החלטת קצין התגמולים ובהליכים משפטיים פרטניים. היינו נאיביים לחשוב שבתגובה לעתירה, פרקליטות המדינה תודה בטעות ותודיע שסוף סוף תבצע את המחקר, עליו המליצה ועדת שמגר."

אבל זה לא קרה.

"לא קרה ולא רק זה. נדהמנו לגלות שהמדינה לא רק שלא מתכוונת לבצע את המחקר, אלא גם לא שמרה על הנתונים שנאספו, ולשווא בזבזה מיליוני שקלים מכספי הציבור ואת זמנם של הלוחמים, בבדיקות שנערכו למראית עין בלבד. במלים אחרות, הפקידים של קצין התגמולים קברו בקישון את דו"ח ועדת שמגר. זו שערורייה ותעודת עניות למדינת ישראל, שמזלזלת בצורה בוטה כ"כ בלוחמיה וממשיכה לגרור אותם להליכים שנמשכים לעתים גם עשר שנים ויותר. בכוונתו לבצע את המחקר בעצמנו."

"אם משהו מגיע לפתחך זה לא סתם"

עו"ד אלימלך-אבן עוסקת במאבק למען לוחמי הקישון כבר 18 שנה. את התיק הנוכחי היא מובילה יחד עם עו"ד סיגל יער, עו"ד נעם בן חורין ועו"ד אבי רביב, ואי אפשר להתעלם שהעניין ממש בנפשה.

למה זה כל כך חשוב לך?

"הכל התחיל בשנת 2000 כשהייתי עורכת דין מתמחה. נכנסתי למשרד של עו"ד יורם אבירם ועו"ד איל ויטנברג שהובילו את התיק שהיה אז בשיאו. יחד איתם הגיש את העתירה עו"ד רוני חיים. בתור מתמחה הדבר היחיד שעשיתי זה סדר. כל היום סידרתי את התיקים של הלוחמים, שהיו אז בערך 100 ואספתי נתונים. קראתי על המחלה של כל אחד, הוצאתי נתונים ופשוט "דיגמתי" את התיקים של הקישון. רק שנתיים לאחר מכן ועדת שמגר הסיקה את המסקנות ומופז נתן את ההחלטה הערכית שלו להכיר בהם, ואז למעשה החלה ההכרה האוטומטית בתיקים האלה. לימים, בשנת 2006 כשפתחתי משרד עצמאי, עו"ד אבירם אמר לי "זה הבייבי שלך. תמשיכי איתו" והעביר לי את התיקים. מאז אני מטפלת בהם."

ניצחה בכל המשפטים עד כה. עו"ד אלימלך-אבן. צילום: אלבום פרטי

את אופטימית?

"ברור. ברמה הפרטנית אני מנצחת. עד היום עוד לא הפסדתי בתיקים של הקישון, למרות שברמה האישית הפסדתי."

איך?

"היה מקרה של אלמנה שייצגתי שנפטרה חודש לפני הדיון. היא לא זכתה לראות את הצדק נעשה בימי חייה. ברמה האישית אני מרגישה שהפסדתי במקרים כאלה, אבל למרות זאת אני אופטימית כי אני בטוחה שמה שאנחנו עושים צריך להיעשות. להרים ידיים זה ממש לא בא בחשבון. אם לא נעשה כלום, זה כמו לתת למישהו שלא חושב נכון גיבוי למעשים ולמחשבות שלו."

מה יקרה אם תפסידו?

"גם אם אפסיד הדברים נרשמו במערכת, בתי המשפט שמעו אותי, ובכלל זה מסר לחיים. כשאומרים לי "מה זה משנה? למה צריך להגיד?" אז אני אומרת – צריך להגיד תמיד. זה נקרא דיוק של מעשה. שאתה מדייק ומבקש שידייקו מולך אז יש לזה רישום במערכת. מישהו יכול להתחזק מזה, מזה שעשיתי עכשיו למרות שהתוצאה לא מיידית או לא מה שביקשתי. "מי יודע אם לא לעת הזאת הגעת למלכות", זה משפט שאמרו לאסתר המלכה. אם לא תעשי את זה את, יבוא מישהו אחר ויעשה את זה – ומי יודע אם לא לעת הזאת נבחרת להיות מלכה?"

יש בך תחושת שליחות גדולה מאוד.

"נכון. אני מאמינה שאם משהו מגיע לפתחך, זה לא סתם. עכשיו זו ההזדמנות שלך, שלנו, ואנחנו צריכים לעשות את המאה אחוז שלנו. זה מה שמוביל אותי, שאני צריכה לעשות את המקסימום. אני לוקחת את זה מאוד אישית."

כאמור, הלוחמים ובני משפחות של לוחמים שהלכו לעולמם פונים כעת לעזרת הציבור בגיוס תקציב למחקר ולהליכים המשפטיים והציבוריים. הקמפיין זוכה לתמיכתו של שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, שאול מופז וכן לתמיכת קצינים בכירים נוספים, ביניהם האלוף במילואים עמירם לוין וסגן מפקד הים לשעבר, תת אלוף במילואים דוד לוריא.

לאתר האינטרנט של הקמפיין לחצו כאן, או היכנסו לעמוד הפייסבוק של מטה המאבק.

תודה רבה לנעמה סלומון על הסיוע בהכנת הכתבה.

צילום התמונה הראשית:  אורנית אלוני.

דורית אלימלך-אבןלוחמי הקישוןמאבקים חברתייםמאיר שמגרנחל הקישוןשאול מופז