בחירות אמצע הקדנציה בארה"ב סומנו כניצחון לייצוג הנשי עם מספר שיא של 118 נשים בקונגרס,
ב – 15 מדינות בארה"ב בחרו המצביעים בנשים שיכהנו כמושלות,
וגם אצלנו, בבחירות המוניציפאליות שנערכו לפני כעשרה ימים, נרשם הישג מרשים עם 11 נשים שיעמדו בראש רשות מקומית.
משמח, מעורר תקווה ובהחלט סיבה מוצדקת לשמחה, אבל בוא נחכה שנייה עם השמפניות כי יש עוד דרך ארוכה לפנינו.
118 מתוך 535 זה עדיין פחות מרבע.
15 מתוך 50 זה יפה אבל בואו לא נשכח שנשים מהוות יותר מ 50% מהאוכלוסייה הכללית וזה נכון בכל העולם.
ו- 11 מתוך 257 רשויות מקומיות זה 0.04. פחות מ 5%. זו טיפה בים.
טיפה יפה, צבעונית, ומשמחת, עם מספרים שמוכיחים את מה שהרגשנו כבר חודשים רבים – שזו שנה של נשים, אבל זו עדיין טיפה קטנה.
השאלה החשובה היא – איך דואגים שהמגמה הזו תימשך? איך גורמים ליותר ויותר נשים ראויות ומוכשרות להתמודד. ולהיבחר. ולהפוך את העולם למקום נכון, צודק וטוב יותר?
אפשר כמובן להמשיך את מה שאנחנו עושות ולקוות שמדובר בתחילתו של עידן, וקטור עם כיוון מובהק שמקדם אותנו ליעד של ייצוג פרופורציונאלי באמת. והנה עוד רעיון.
רעיון היפותטי כמובן, שנשמע קצת אגרסיבי ורדיקלי ואני לא באמת מציעה אותו הלכה למעשה – אבל הוא בהחלט העניק לי חומר למחשבה. אז בואו זרמו איתי לכמה דקות.
מה לדעתכם היה קורה אם למשך… 30 שנה נגיד, רק נשים היו מצביעות בבחירות? בכל העולם.
עשו איתי רגע איזה תרגיל מחשבתי: גברים עדיין יכולים להיבחר, הכל כרגיל, הרי לא נפגע בחופש העיסוק של איש – אבל רק נשים הן אלה שבוחרות. 30 שנה. מה לדעתכם זה היה עושה לעולם?
טוב, זה לא כזה הזוי. הרי עד ממש לא מזמן זו הייתה המציאות. כאילו רק הפוך. אבל כן בקטע שרק חצי מהאוכלוסייה הצביעה. הארדלי מדע בדיוני.
אבל בואו באמת נדמיין מה זה יעשה. האם זה יעשה טוב? או אולי לא? איזה דברים יקבלו יותר פוקוס בעשייה של נבחרי הציבור – כדי שנמשיך לבחור בהם. מה הם יעשו אחרת?
האם החינוך ישנה סגנון? יחסי החוץ? האם למשל, שרת תרבות שצריכה למצוא חן בעיני נשים כדי להיבחר שוב תתנהג אחרת? מה יקרה לתעשיית הנשק שמניעה את כל העולם? האם המדע יתמקד בתחומים אחרים? האם תקציבים יחולקו אחרת? האם נראה יותר פרויקטים כמו "עיר ללא אלימות", "האחר הוא אני" או מיזמים שמעודדים הקשבה, שיח, טיפוח הקהילה?
בואו נדמיין רגע נבחרי ציבור שמנסים לקלוע לטעמו של בייס אחר. קהל יעד קצת אחר. קהל יעד מגוון, שכמובן אינו מקשה אחת ובכל זאת, מסתובב בעולם עם קצת פחות טסטוסטרון.
האם זה בכלל היה משנה? או שהמגוון האנושי הוא כה רחב עד שהמכנה המשותף המגדרי לא באמת היה יוצר שינוי. ואם הוא כן היה יוצר שינוי –האם הוא היה שינוי לטובה?
האם במצב כזה, שבו רק לנשים יש זכות הצבעה, בהכרח יותר נשים יזכו לקולות הבוחרות? אולי נשים יצביעו אחרת – לא לפי מי שדומה לי, או שהייתה איתי בטירונות, אלא לפי מי שבאמת מייצג את הערכים שלי טוב יותר? או שלהיפך – תנו לנשים את הכוח והן ישתלטו על כל מוקדי השליטה? ומה עדיף?
הסתכלו על הנשים שסביבכן – האמהות שלכן, בנות הזוג, הבנות, הקולגות ונסו לדמיין – מה באמת היה קורה אם ההחלטות המשמעותיות בעולם היו נלקחות על יד נשים בלבד. האם זה היה הופך את העולם למקום טוב יותר? אולי.