דתיה בן-דור: "היום הילדים נחשפים לתכנים ברמה נמוכה מבחינת המסרים ואיכות היצירה"

"טרילי לי טרה לה לה טרילי, טרילי לי טרה לה לה טרילי", כן זה מדבק, וכן, אתן וודאי מזמזמות את הניגון הזה עכשיו, וכמו שאתן לא יכולות להפסיק, כך גם בבזק הבינו את הפוטנציאל הפרסומי שבשיר הקליט מתוכנית הילדים הנוסטלגיות, "בארץ הקטקטים". כשעל הביצוע אמון עומר אדם ועל הקריינות גידי גוב, כולל הופעת אורח של "האווירון" אלון מזרחי, היה ברור שהפרסומת החדשה תהפוך מהר מאוד לפופולרית, ועל הדרך תעשה מחווה מקסימה לטלוויזיה החינוכית, בה שודרה הסדרה האהובה.

זו הפעם השנייה בה שיתוף הפעולה בין אדם לגוב מתברר עבור בזק כשיחוק רציני, כש"בוקר טוב", השיר הראשון לו אדם עשה קאבר במסגרת הפרסומת, הפך ללהיט. לפניו היה "אצל הדודה והדוד" של נועה קירל ואגם בוחבוט שהיה מצוין גם כן, ועל העיבודים של כולם אחראי המפיק המוזיקלי תומר בירן, שמכניס טוויסטים אלקטרוניים מפתיעים שגורמים לשירים "להיתקע" בראש.

גידי גוב, עומר אדם ואלון מזרחי המשתפים פעולה בפרסומת החדשה לבזק. צילום: גבע טלמור

הפעם, עם חיזוק של הקטקטים, ההתעניינות הציבורית בשיר ובמה שעומד מאחוריו לא פחותה מהפעמים הקודמות. "ארץ הקטקטים", סדרה יפנית במקור, שודרה לראשונה בטלוויזיה החינוכית בשנת 1984, כשאת שיר הפתיחה המקומי, הזהה לשיר היפני במילים ובמנגינה, שרה מיקי קם ותרגמה הסופרת והמשוררת דתיה בן-דור. עבורנו זו הייתה הזדמנות מצוינת לשוחח עם בן-דור שלקחה חלק בכתיבת המילים לחידוש של בזק, ולשמוע ממנה מה שלומה, מה מעשיה בימים אלה ומה היא באמת חושבת על הפרסומת החדשה.

"מצפים ממני שאהיה גאה בפרסומת, אבל אני שואלת – מה פתאום שאהיה גאה בפרסומת?", היא אומרת בלי להתנצל, "אנחנו חיים בעולם אבסורדי בו הפרסומות הן כביכול פאר היצירה והאמנים שלוקחים בהן חלק זוכים להערצה מטורפת. פרסומת זה דבר ציני שמשרת מטרות ציניות."

אין בך גאווה כלל?

"בוודאי שיש. מה שכן מקור לגאווה זו העובדה שמשתמשים בשיר לפרסומת, כלומר זה נתן לי אישור לאהבה של הקהל. לא חשבתי שהשיר הזה כל-כך נקלט ונטמע אצל דור שלם."

 

"חיבור מסתורי ואינטואיטיבי עם עולם הילדים"

מתברר ששיריה של בן-דור הם הרבה יותר מנקלטים. רבות מיצירותיה לאורך השנים הפכו ללהיטים ממש והילדה שעלתה מאלכסנדריה בגיל שנה וחצי לארץ ישראל, הפכה לאחת הדמויות הבולטות בעולם הילדים, כשכוכבות כמו "מיכל הקטנה" עוד לא נולדו. בן-דור בחרה בהוראת המוסיקה כמקצוע ועסקה בכך במשך 11 שנים, עד אשר היצירה הרב תחומית לילדים בחרה בה. בשנת 1976 החלה לכתוב תסריטים, שירים ולחנים לתכניות הגיל הרך של הטלוויזיה החינוכית כשתכניות הדגל להן כתבה מאות תסריטים היו "מה פתאום?!" הידועה ביותר בשם "קישקשתא", ו"פרפר נחמד", נכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית. בנוסף למאות התסריטים פרסמה בן-דור מעל 50 ספרים, 8 מחזות שעלו על במות התיאטרון, 6 קלטות וידאו ותקליטורי שירים רבים. בין שיריה המוכרים אפשר למצוא את "אני תמיד נשאר אני", "ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת" ו"בזיק ויויו".

איך נוצר החיבור שלך עם עולם הילדים?

"זה מסתורי וזה אינטואיטיבי, כנראה שאני לא רוצה להיפרד מעולם הילדים, מתכני החיים שלהם ומתפיסת עולמם. אני אוהבת את זה שכל דבר אצלם ראשוני ולכן הם כל הזמן מלאי פליאה. הם מגלים כל הזמן דברים חדשים".

"לא רוצה להיפרד מעולם הילדים". בן-דור. צילום: לי אורפז

את כותבת לכל הילדים או רק לגיל הרך?

"אני כותבת לכל הגילאים, אבל כשאני ממוקדת על גיל, אני לגמרי תוחמת את כתיבתי לגיל הזה. אני מורה מוסמכת ולמדתי את כל הפסיכולוגיה של הילד, ובמקביל ערכתי מחקר עצמי של פסיכולוגיה התפתחותית. אני יודעת מה הם צריכים, וממה הם סולדים".

כלומר, הכתיבה שלך מאוד אנליטית לילדים. זה לא שהמוזה נחה עלייך ואת יוצרת מה שיוצא בלי לתכנן.

"נכון. מדובר בתהליך שהוא לגמרי שכלתני ואנליטי כשאני יודעת מי קהל היעד שאליו שאני כותבת. זה אומר שאני יודעת באיזו רמה לשונית אני צריכה להשתמש, באיזו רמה שכלית, קוגניטיבית ואנושית, באיזו רמה חברתית, מהו תחום עולמם וכמובן מה הצרכים של הילדים. בכתיבה עבורם אני לגמרי כמו רואת חשבון, לוקחת את כל המשתנים ויוצרת תוצאה מותאמת. אני לוקחת בחשבון את יכולות החשיבה, התפתחות ההומור ואיך יקבלו את השיר או הסיפור. אין לי גיל שאליו אני מעדיפה לכתוב והתחושה שלי היא שאני לא כותבת לילדים – אלא מתוכם".

את מגדירה עצמך כילדותית?

"בוודאי! יש לי התנהגות ילדותית. למשל רוב הדברים באים לי בספונטניות. אני סקרנית, מתלהבת ומחשבתי חופשית ולא מקובעת בדפוסים או בכל המערכות שמשפיעות לנו על היומיום. זה סוד היצירתיות – להבין שיש אופציות רבות להשיג את אותה מטרה. לצערי הלימוד מחסל את זה, כי מלמדים אותנו במערכת החינוך שיש תשובה אחת לכל דבר, ואני לחלוטין לא מאמצת את זה".

כמי שבאה מתוך המערכת ועובדת במקביל אליה עשורים רבים, מה צריך לתקן בה?

"מערכת החינוך צריכה לעבור רפורמה משמעותית קודם כל ביחס לילדים. המורה צריך להיות מחויב לכך שהוא נמצא שם עבור הילדים ולא הילדים עבורו לצרכיו. היום יש אדישות וכנראה שמערכת החינוך מקבלת את זה, או שהם לא מרגישים את זה. תראי, אני לא יוצאת בהצהרות ומה שמניע אותי כמורה "אחרת" הוא שהמסר של חשיבה מחוץ לקופסה תיטמע בילדות ובילדים".

את אמנם בחוץ, אבל בפנים המצב לא פשוט עבור מורות ומורים. שמענו לא מעט על אלימות שהם חווים מהילדים.

"בעיני זו אחריותם של המורים. איך ילד לא יהיה אלים כשהוא בא לבית-הספר כמו לשדה הקרב? הוא זוכה ליחס מבזה ומשפיל אז הוא הופך לאלים".

איך את מנהלת את מערכת החינוך האלטרנטיבית שלך?

"אני יכולה להציע כדוגמה לחשיבה אחרת לגמרי, זה שאצלי, אצל המורה דתיה, כל מי שמצביע מקבל עונש".

מה זאת אומרת?

"אצלי אין הצבעות. עורכים שיחת חולין כמו כל שיחת ברזייה בין החבר'ה, והכל הכל למען הטבעיות. אני מודה שכשאר המורות שומעות על כך הן מתפלצות וטוענות שאני הורסת להן, אבל אני בסך הכל רוצה שיתייחסו לתלמידים בכבוד ואהבה".

 

"בכיתי כשסגרו את החינוכית"

14 באוגוסט השנה היה יום עצוב למי שגדלו על ברכיה של הטלוויזיה החינוכית. הערוץ הקטן שהתמקם בשנים האחרונות באפיק 23 נסגר, כחלק ממהלך סגירת ערוץ 1 והמעבר לתאגיד השידור הישראלי "כאן". בעתיד אמור להיפתח ערוץ ילדים חדש במקומו, אך זה לא מנחם את מי שהכריעו ואהבו את התכנים החכמים והחשובים ששודרו בטלוויזיה הקטנה והחכמה. "חינוכית נפרדת מכם בכאב ואהבה", נכתב בשקופית הפרידה בבוקר סגירת הערוץ. "תודה לכם צופינו הנאמנים שמצאתם בחינוכית בית חם, חכם, מעשיר ושופע הומור. נתנו את הלב והנשמה כדי להביא לכם יצירה ערכית ואיכותית. חינוכית – 52 שנים של יצירה ישראלית".

מה הרגשת כשהחינוכית נסגרה?

"בכיתי. כעסתי. חשתי שנישלו את האומה מנכס צאן ברזל מסיבות לא נכונות. חשבתי שזה עוול לסגור מוסד כזה ייחודי במדינה שיוצר איכות טלוויזיונית. לא היה ולא יהיה כזה. אני מקווה שהתאגיד ישכיל לשמר את רמת ההפקות וישמור על הנכס היקר שהופקד בידיו".

תאגיד השידור יכול לתת מענה איכותי במקום החינוכית?

"לא יודעת. מקווה שכן כי זה לא פשוט לשמר את היכולות האלה. צריך להבין את האיכויות, כי כל תכנית טלוויזיה טובה מושתת על חשיבה מאוד רצינית והכל תלוי באנשים. לזכותם יאמר שהם ממשיכים לשדר את ההפקות של החינוכית שזה כבר מבורך, ולפחות לא היה פה היבריס של לזרוק את הכל ולהתחיל הכל מחדש".

בן-דור מספרת שהיא כותבת היום, אבל פחות וכי בראש מעיניה יש תחום יצירה חדש, מאתגר ומלהיב לדבריה – צילום. "המצלמה פתחה לי אשנב חדש אל העולם ואל עצמי", היא אומרת, "התחוור לי שגם כשאני מצלמת, אני סופרת המצלמת סיפורים, שירים ומוסיקה. בימים אלה מוצגת תערוכת הצילום הראשונה שלי בגלריית פרג' לאמנות ואני חוגגת".

את חושבת שהדור של היום זה הדור של פעם?

"הדור של היום שונה מהדור של פעם בשל ההצפה הפולשנית העצומה בתכנים קלוקלים, בלתי רלבנטיים לצרכיו ובלתי ממוקדים ברובם, שמזמנים להם המסכים. הילדים נחשפים לסטנדרטים נמוכים ברמת התכנים, המסרים ואיכות היצירה. עם זאת, תחומי הידע שלהם רחבים ומגוונים יותר. נחוצה כאן יד מכוונת של מבוגר אחראי, אלא שהוא עצמו מחובר לאותם מסכים ומדיר רגליו מעולמו של ילדיו ולרב שמח על שהם עסוקים ולא מפריעים לו".

ובכל זאת, איך את מתאימה את רוחך לתקופה?

"אני מצטרפת אל הילדים, צרכני התכנים הדיגיטליים, ומאמצת בהתלהבות את הפוטנציאל החיובי של החדשנות הטכנולוגית. לשם כך יצרתי ערוץ יוטיוב בו אני מכנסת את יצירותיי בגרסאות וידאו, על מנת לזמן לילדים תכנים איכותיים. מלבד קטעי וידאו קיימים יצרתי סרטוני ספרים הנאמנים לספרי המקוריים וסרטונים של שירי".